מעשה באיש אחה שציוהו אביו שלא יגלה שום סוד לאשתו אפילו מלה זעירה. / אחת אמר לנסות את דברי אבא, אם כנים הדברים, כי אני רואה באשתי, כי אהבת עולם אהבתני ונפשה בנפשי קשורה. / לילה אחד אמר לה: "ליני הלילה בבית אביך את והבנים ובואי בצפרא / כי היום שותפי בא ממקום פלוני ורוצה לעשות עמי חשבון וצריך אני דעת זכה וברה."

הלכה לבית אביה. מה עשה? הביא כבש אחד ושחטו וגררו על הכרים והכסתות וחפר בגינה ועשה לו שם קבורה. / בבוקר באה אשתו, אמרה לו: "מהיכן דם זה? ולמי עשית חבורה?" / אמר לה: "למען השם, תדברי עמי בנחת ובסתרה / שלא ישמעו השכנים ובני חבורה / ואל תגלי הסוד לאחר, כי באתי בחשבון עם שותפי והייתי סובר סברא / כי יש לי עמו כמה אלפים ונהפוך הזא הדבר, כי אדרבא אני חייב לו על חד עשרה: / ובראותי כן, חמתי בי בערה / ואשפוך את נפשו בסכין אשר בידי, כי הוצאתיה מתערה / ‏ועשיתי בגינה חפירה / וקברתיו שם, כי אין לי ממון לשלם וידי קצור קצרה."

אחר חודש ימים הראה לה פנים זועפים וגערה / וכשהשיבה אותו דבר, הכה אותה על פניה ובשרה. / אז צעקה צעקה גדולה ומרה / ועלתה מחוץ לחצרה / ולכל עובר ושב תקרא: / "ראו את בעלי, הרעה המכוערה / אשר עשה לשותפו, כי הרגו ועשה לו בגינה קבורה!" / ואז נשמע הדבר בבית שר העיירה / ויביאו אותו לפניו ויאמר לו: "מה המעשה הזה אשר עשית לשפוך נפש טהורה? / והרי שוכבת חיקך העידה עליך, וכנים דבריה נראים ומלתא מנכרא / כי עשית לו בגינה קבורה." / אמר לו: "אדוני, כך וכך אותי קרה והכל שקרא; / ואם לא תאמין, לך נא ראה בגינה, כי קבור שם אימרא." / וכשראה השר דברי אמת ניכרים, פטרו לשלום ואמר לו: "היזהר במצות אביך, כי היא זכה וברה.

(ה, ר). תשלז. אל תגלה שום סוד לאשתך. (ו, ט). מעשים טובים, סי' כד, 26. ב"י, ד, 27-25, 275.