מעשה היה באחד שהיה הולך ותעה ביער. ובלילה לאור הלבנה בא אדם והכיר, שאותו אדם היה מת, ורצה לנוס.

אמר לו: "אל תברח ממני, כי לא אזיק לך; אני פלוני."

אמר לו: "והלא אתה מת?"

אמר לו: "כן, אבל בשביל שדה פלוני אין לי מנוחה ומייגעים אותי ביערות בשביל שדה פלוני שגזלתי ממנו."

וכיוצא בו מעשה שמעתי: נכרי אחד מת, ואחר ימים הלך עבדו ומצאו בלילה. אמר לו: "אל תברח, איני מזיק לך."

אמר לו: "והלא אתה מת?"

אמר לו: "אמת, אבל מייגעין אותי מעט שלקחתי מנחלת פלוני בעל כרחו. ועתה אמור לאשתי להחזיר לו."

אמר לו: "והן לא יאמינו לי?"

אמר לו: "אמור להם, שילכו למחר למקום פלוני ויראו אותי שם."

הלך העבד והגיד בעיר: "כך וכך הגיד לי פלוני שמת זה כמה שנים."

אמרו לו: "אמר לך שום סימן?"

אמר: "תמצאו אותו במקום פלוני מחר באותו אילן, תאמינו לי."

הלכו כולם וראו אותו על אילן. וחיפשו אותו בקברו ולא מצאוהו.

אמר העבד: "החזירו לנגזל נחלתו, אז ינוח."

(ה, קצג). ס' חסידים, דפוס פפד"ם, סי' קע, 34; מעשה-בוך (גסטר), סי' 253-252.