מעשה היה באחד תלמיד חכם, שהיה לו בן והיה בחור גדול, והאב מלמדו תורה. ונפטר הבן בלא בנים. והיה האב צועק במר נפש: "יוסף בני, בוא ללמוד!" וכשהיה יושב לאכול, היה צועק: "יוסף בני, בוא לאכול!"

פעם אחת השכים האב ללמוד והיה צועק: "יוסף בני, בוא ללמוד." – כמו שהיה רגיל לקרותו כשהיה חי. ובא השד בדמות בנו ועמד כנגדו.

מיד הבין, שלא היה בנו אלא שד הוא, ורקק עליו ואמר: "צא, צא, טמא, מכאן וברח לך!"

ברח השד.

לכך אין לאדם להצטער יותר מדאי אלא כמנהג אחרים [ג"א: אין לאדם להצטער בשינוי העולם, אין לאדם להתאבל אלא כמנהג אחרים].

(ה, קצב). ס' חסידים, דפוס פפד"ם, סי' רלו, 43; הו"ל ויסטינצקי, סי' שכז, 102.