|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
שם הסיפור |
בית דין של מטה ובית דין של מעלה |
|
טקסט |
מעשה באלמנה אחת, שתבעה כתובתה מן היורשים ונשבעה בפני שניים; והיא לא ידעה, שאחד מן העדים היה קרוב. ולא היו לה בנים. לאחר מותה תבעו אחיה היורשים שלה את הבית אשר ישבה בו; ובאו יורשי הבעל וישבו בבית. ואילו יורשין אמרו: ירושת אחותם היא, שאמרו: "הלא ידעתם, שנשבעה אחותינו על כתובתה." ואמרו: "אין עד כי אם אחד קרוב, והאחר הלך למדינת הים." ונתגלגל, שירדו מנכסיהם קרובי הבעל והבית חרב. הרי יש דברים, שאין בית דין שלמטה יכולין לדון, ובית דין שלמעלה עונשין... |
|
מקורות |
|
|
מלות מפתח |
בית דין, בית דין של מעלה |