נוסח אחר

מעשה באדם אחד עשיר גדול ומקובל והיתה לו בת אחת יפת-תואר מאד וחסידה. ונישאת שלוש פעמים לשלושה בני-אדם. ובכל לילה ראשון של נישואיה למחרת מוצאים בעלה מת. אמרה: לא ימותו עוד בני-אדם עלי! אשב אלמנה ועגונה, עד אשר יראה המקום וירחם. ישבה ימים רבים.

והיה לאותו עשיר אח עני מאד במדינה אחרת והיו לו עשרה בנים. ובכל יום ויום הוא ובנו הגדול מביאים חבילי עצים מן היער ומוכרים אותם ובזה היו מתפרנסים הוא ואשתו ובניו. פעם אחת לא מכרו ולא היו להם מעות לקנות לחם ולא אכלו אותו היום. למחר הלכו ביער ונתעטף רוח האב. זלגו עיני הבן דמעות על עָנְיָם ותלה עיניו למרום. הרהר הבן בלבו ונטל רשות מאביו ומאמו והלך למדינת דודו.

וכשבא לביתו שמח דודו עליו שמחה גדולה וגם אשתו ובתו. ‏ושאלו לו על אביו ועל אמו ועל הבנים. ישב עמו שבעה ימים. לסוף שבעה ימים בא הבחור אל דודו, ואמר לו: "שאלה אחת אני שואל ממך, אל תשב פני."

אמר לו דודו: "אמור, בני, מה שתרצה."

אמר לו: "הישבעה לי!" וכן עשה.

אמר: "זאת היא השאלה אשר אני שואל ממך, שתתן לי בתך לאשה."

כששמע האיש ככה, אמר לו: "אַל, בני, אַל, כי בעוונותי כך מידתה."

אמר לו: "על מנת כך."

אמר לו: "אם על עסקי ממוני אתה קופץ עליה, אל תשאנה ואני אתן לך כסף וזהב הרבה, כי אתה בחור נאה וחכם ובעצתי אל תסתכן בה."

אמר לו: "כבר נשבעתי על הדבר הזה."

ראה העשיר הדבר ונתרצה לו. ובא אל בתו וסיפר לה את הדברים. כששמעה זאת, בכתה וצעקה במר נפשה ותלתה עיניה למרום ואמרה: "רבון העולמים תהי ידך בי ואל ימותו עלי!"

מה עשה? קידשה ועשה משתה וקרא לזקני העיר ועשה כילה. וישב החתן בתוכה ונזדמן לו זקן אחד והוא אליהו זכור לטוב וקראו בינו לבינו ואמר לו: "בני, איעצך עצה נכונה ואל תט מעצתי. כשתשב לסעוד, יבוא אליך עני לבוש בגדים שחורים וקרועים, יחף ויגע, שערות ראשו כמסמרים, עני שאין כמוהו בכל העולם. כשתראהו, תקום ממושבך ותושיבהו אצלך והאכילהו והשקהו ושמש לפניו בכל כוחך וכבדהו. ואל תפל דבר מכל אשר דיברתי לך ותישאר לשלום, ואני אלך לדרכי."

הלך לו הזקן ושב החתן למקומו. ישבו הקרואים אל המשתה.

כשהתחילו לאכול, בא אותו עני וכשראהו החתן, עמד ממקומו ועשה לו כל מה שאמר לו הזקן. לאחר המשתה קרא אותו עני להחתן, הביאו לחדר אחר ואמר לו: "בני, אני שלוחו של מקום ובאתי הנה לקחת את נפשך."

אמר לו: "אדוני, תן לי זמן שנה אחת או חצי שנה."

אמר לו: "לא אעשה."

אמר לו: "אם כן, תן לי שלושים יום או שבעת ימי המשתה."

אמר לו: "לא אתן לך אפילו יום אתה כי כבר הגיעה עתך."

אמר לו: "בבקשה ממך, המתן לי, עד שאלך ואקח רשות מאשתי."

אמר לו: "לדבר הזה אשא פניך ולך ובוא מהרה."

הלך לחדר והיא יושבת יחידה ובוכה ומתפללת לקונה. לפתח החדר קרא הבחור אליה ובאה לפתוח לו. הביאתו אצלה בחדר, החזיקה בו ונשקה לו.

אמר לה: "באתי ליטול רשות ממך, כי באה עתי ללכת בדרך כל הארץ, כי המלאך בא והגיד לי, שבא לבקש את נפשי."

אמרה לו: "לא תלך אלא תשב כאן, ואני אלך ואדברה עמו."

הלכה ומצאה אותו, אמרה לו: "אתה המלאך, שבאת לבקש נפש אישי?"

אמר לה: "הן."

אמרה לו: "לא ימות עתה! כתוב: 'כי יקח איש אשה חדשה, לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח' [דברים כד, ה] והקדוש ברוך הוא, הוא אמת ותורתו אמת, ואם תקח את נפשו, תיעשה התורה פלסתר. אם תקבל דברי, מוטב, ואם לאו, תבוא עמי לבית-דין הגדול לפני הקדוש ברוך הוא."

מיד גער הקדוש ברוך הוא במלאך והלך לו.

בלילה שכבו יחד החתן והכלה. ואבי הכלה ואמה בוכים בחדרם. וכשהגיע לחצי הלילה, קמו האיש והאשה להכין קבר לחתנם קודם שיעלה עמוד השחר. כשקמו, שמעו החתן והכלה משחקים ושמחים יחד. נכנסו לחדר לראות הדבר, ראו ושמחו. והודיעו הדבר לקהל והודו לשם. וזהו הקדוש ברוך הוא נוצר הבוטחים בו.

(ה, לה-לו). נויבואר, ס' טוביה, 38-36; קב הישר, סי' ט, 23-21; מעיל צדקה, סי' 1631, עמ' 108-107; ס' המעשיות (בגדד) סי' צ, 66-65; ילקוט סיפורים, ג, 56. ב"י, א, 153-149, 371. - צפונות, קסד-קסה ("טוביה השני").