נוסח ראשון

על פי דברת אלהים שינס הרב רבי חיים בן עטר זכרונו לברכה [שהיה דר בעיר סאלי במארוקו] מתניו וישת פניו ירושלימה. אחז דרכו בתשוקה יוקדת, וכמהלך על כנפי רוח ורכובו על במתי עב ניהלוהו פעמיו אורח ברגליו רכסי הדים ובקעות וגיאיות. אחרי עמל ימים רבים בקע כשחר אורו על קריית מלך רב עיר האלהים סלה ירושלים חביון משכן כבוד אלהים, התפלש בעפרה ויחבק אבניה. זרם דמעות הגיח משתי עיניו עד הימס רגביה.

‏אולם למרות רצונו הטהור לא ארכו לו ימי שבתו בארץ הקדושה. סיבות לא גלויות הכריחוהו לדרוך על במתי ים ולשים צעדיו לארצות לא ידען. נשא רגליו לשוט עד מקום יובילוהו רגליו, אשר בו סתר חפצו לגלות ברצון אלהים. ביום השלישי לנסיעתו, יום ערב שבת קודש, תקע אהלו על כר נרחב ביער גדול, אשר הריו יעידון כי לא דרכה בו רגל איש ולא עובדה אדמתו מעולם. תחת אחד השיחים אשר ענפיו יסוכוהו, שם ישב לנוח ביום השביעי. אך נשוא נשא עיניו וירא והנה אנשים הרחק ממנו גבהם כארז בלבנון ושיא חוסן קומתם לעב יגיע, פניהם פני להבים וזרועם כסלע מוצק ובידם נושאים הם זמורות גדולות, אשר כרתו מן היער, וכל זמורה וזמורה משא חמור.

ולפי דברי מגידי דברי הימים בזמן ההוא האנשים האלה היו מהגלות אשר הגלה מלך אשור ויושיבם שם עד היום הזה.

בראותם מנגד את האיש החונה שמה ותארו כתואר אדם, ניגשו אליו וידברו אתו עברית: "מה הדבר אשר הקרך פה, אדם קטן? זו ארץ צחיחה מאין יושב, ומיום גלות כבוד שומרון לא ניצבה כף רגל איש פה זולתנו. הגד-נא, מי שלחך הלום ארץ צחיחה, האם בן ברית אתה?"

"בן ברית אנוכי, בן ברית אנוכי," ענה להם, ובדברי רטט השמיע קולו כאוב מארץ ויאמר: "האלהים שלחני, אמנם עדי יבוא תור ונגלה סודי, חזון אלהים כמוס עמדי, ועת לכל חפץ. אך עתה לו שמעוני נא, ספרו נא לי תהלוכותיכם בארץ הנשמה הלזו. מה המה העמים, אשר ביניהם אתם יושבים? האם המלך, אשר הנכם חוסים בצלו, מלך חסד הוא? עד כמה מספרכם?"

ענו לו: "הארץ לפנינו היא, אין עם נכר בינותינו, מושל אין ברוחנו וכי נילחמה נצא חוצץ כולנו וגדודינו לא יימנו מרוב. ההצלחה מעוז לנו ואיש לא עמד בפנינו. כי נקרב אל עיר ופנינו הולכים בקרב, חרבנו זובחת מנפש עד בשר תכלה ולא תשוב אל נדנה, עד השמיד גוי כולו. אך לא עת עתה להרבות במלים: הנה השמש נוטה לערוב ומלכת הליל פרשה ממשלתה על כל החיים. ואתה, הלך יקר, פניך יענו בן, הדר כבוד חופף עליך ובקדושתן נתיימר, כי תחסה תכף בצל קורתנו, עד ייערה עליך רוח ממרום והיה לנו למופת."

עודם מדברים קרב אליהם אחד מהם, שלח ידו ויאחז בו וירכיבהו על כתפו, דרן בלולים העלהו אל בית הנשיא. הנשיא יצא לקראתו ויברכהו בשלום והושיבהו בראש המסובים. וכל הנאספים שרו לפניו שירי תהילה. אך הצפירה באה יום שבת קודש, הובילוהו לבית התפילה בלווית אצילי העדה, ברגש קודש הביעו רננה. טרם הקריאה קם הנשיא ויעמוד על הבימה להטיף מלים באזני הקהל, מוסר מלכים פיתח ויער נעימות בנפש השומעים, כדרכו כל הימים. אהה! חזון נורא! פני הנשיא חוורו ולעו מליו, רוח אימים ביעתתו, נפל על פניו ויירדם וירגז כולו. עודנו שוכב נדהם נבהל ברעיונותיו, תמונת אביו לנגד עיניו, הרעים עליו בקולו ויאמר לו: "בני, בני, הנה חרדת עלי את כל החרדה להפריעני ממעון חביון מנוחתי. אמנם להיות סתרה לך נרגזתי ואצתי אליך, למען תדע, כי איש מורם היום בחומותיך, שית עינך עליו, פן יפגשהו אסון. הלא ציויתיך ואתה דע לך!"

כגיבור מתרונן מיין הקיץ הנשיא מתרדימת חזיונו, פרש חמלתו על הרב נר ישראל וקדושו, וכל היום לא הסיר עיניו מעליו.

ממחרת השבת נתן הנשיא צו לאחד ממשרתיו עושי רצונו להוליכהו בטח אל הארץ יצא משם, ופקודתו נעשתה, והרב רבי חיים זכרונו לברכה שב שליו למעונו.

נוסח שני

הרב הקדוש בעל 'אור החיים' שמע פעם בבזיון תלמידו ושתק. ונגזר עליו, שיהיה נע ונד. ויקח כלי גולה וילך. וכאשר עלה במחשבתו, היכן ישבות ביום השבת הבא, נפלה תרדימה עליו ובא עמוד ענן ונשאו עד אחר נהר סמבטיון והעמידו באמצע יער, ושמע קול ביער של חוטב עצים לכבוד שבת, ועל כל בקעת אמר: "לכבוד שבת!"

ויפנה הקדוש כה וכה וירא, ויתפלא מאד. כי היה החוטב חכם גדול מאד והיה רואה ואינו נראה. ויעש הקדוש פעולות, עד שראה את החוטב פנים אל פנים. ויתן לו החכם שלום וזימנו לשבות אצלו ביום השבת, ותחי רוחו. - - -

(ד, קכה-קכז). א: מעשה הצדיקים, 3-2. – ב: סיפורי יעקב, סי' ח, 5-4 ‏(קיצור).