בימי הרב הגאון המקובל רבי נתן שפירא בעל הספר 'מגלה עמוקות' בא בחור אחד לעיר מושבו, לא נודע לאיש מאין הוא – הוא אחד מן ל"ו הצדיקים הנסתרים – ויחפש לו מעמד לשרת שם. וישכר עצמו לבעל חנות גדולה לעבוד אצלו, ויתנה עמו שתהיה לו רשות ללכת ערב ובוקר לבית הכנסת. ויעש הבחור הזה את מלאכתו באמונה. ומעת עבודתו בחנות נתברך העסק בשפע ברכה והמסחר עלה למעלה. ובסתר התודע אל הרב והיה בא אליו לפרקים.

פעם באו סוחרים ממרחקים לבעל החנות והבחור בבית התפילה ואיחר לבוא. וילך אדונו לבית יי לראות מדוע בושש לבוא? וימצאהו עומד ומסתכל כלפי מעלה בציורי התקרה. ויחרה אפו ויגש אליו ויכהו מכת לחי. וכל המתפללים בבית התפילה נאספו סביבו לראות מה זאת ונתבייש בעל החנות וישב לחנותו.

סילק הבחור תפיליו ולא שב עוד אל בית אדונו, כי אם הלך אל רב העיר ליטול רשות ממנו ולהיפרד ממנו בשלום. ויתמרמר הרב ויאמר: "למה זה תעזבני?"

אבל לשווא היו כל הפצרותיו. ירט דרך הבחור לנגדו.

אמר הרב: "על כל פנים אל תיפטר ממני בלי שיחה."

ויחל הבחור לבאר לו עניין שנתקשה בו, וידבר על ארבע החיות הנושאות את המרכבה ועל שלושה האבות שהם הם נושאי המרכבה ואיך משה רבנו עליו השלום רצה ליכנס לארץ למען יהיה הוא רגל רביעית, ויאמר לו יי: "אל נא תוסף לדבר אלי כדבר הזה, כי כבר הכינותי את דוד עבדי, שיהיה הוא רגל רביעית... נפטר ממנו ופרח לו איש האמת. - - -

(ד, קטו). מעשיות מצדיקי יסודי עולם, סי' ז, 8.