נער אחד של למדן מופלג בתורה אמר לאביו [גיסו של האר"י] כי חפץ הוא לנסוע מביתו לשוט בארץ. ואביו פחד מאד לעצרהו מחפצו בזכרו אזהרת צדיק אחד נסתר, אשר הזהירו על זה, לבל יעמוד לשטן לחפץ הנער, וכל אשר ישאל לא ימנע ממנו, לכן נתן לו רשות לנסוע וישלחהו.

וילך הנער ויתע בדרך עד בואו ליער ויישן שם, והנה בא אליו אליהו ‏הנביא בחלום ויאמר לו, כי אם יבוא מועד לקחת לו אשה, לא יתרצה להעמיד החופה, טרם ייראה הוא אליו.

וייקץ הנער וילך הלאה לדרכו, עד אשר בא לעיר אחת ויעמוד לשרת שם בבית עבודה אחד. ויברך יי את בית אדוניו בגללו, ותהי ברכת יי בכל אשר לו, לכן אהבו אדוניו כבנו. קרוב לעיר הזאת, אשר עמד שם לשרת, היתה עיר אחת גדולה, והרב של העיר הזאת היה גאון גדול ולו בת יחידה, וידברו בה שידוכים נכבדים עבורה, אבל הרב לא אבה לשמוע. פתאום חלתה בתו מחלה אנושה, וכל הרופאים לא יכלו להושיע לה. ויבך הרב בכיה גדולה אצל מיטתה. אז גילתה לו בתו סיבת מחלתה, כי ראתה בחלומה, אשר במקום אחד לא רחוק מפה יש שם משרת בבית עבודה אחד, ולו תהיה לאשה. לכן התעצבה מאד אל לבה, עד אשר חלתה.

ויתפלא הרב מאד, כי גם היא גם אשתו חלמו כן ובודאי לא דבר ריק הוא. אז דיבר הרב על לבה לבל תדאג ולבל ירך לבבה על חלומה, כי בודאי הוא בן זוגה מן השמים, יען כי גם הוא ואמה ראו כן בחלומם. אבל הוא הבטיח לה, כי גם אם יהיה עם הארץ גמור, יראה ללמד אותו עד אשר יחכם, והוא מקווה ליי, כי היה יהיה למדן גדול.

והדברים האלה פעלו לטובה להשקיט רוחה ולהסיר מעליה מחלת לבבה, וגם מחלתה הוקלה לאט לאט, עד אשר נרפאה בחסד אל ושבה אל בריאותה.

אז אמר הרב לבתו: "עתה נסע יחד להעיר הזאת, לראות את המשרת ולדבר עמו."

ויסעו יחד עד בואם שמה, ויקבלם אדון הנער בכבוד גדול, כיאות להם, וישאל מהם להגיד לו סיבת בואם הלום, ויען הרב ויאמר: "באתי הנה להשתדך עם המשרת אשר ישרת אצלך."

ויאמר בעליו: "הלא אין זה לפי כבודכם לתת בתכם לבן בלי שם."

אז סיפר לו הרב את חלומם ובודאי הוא בן זוגה של בתו מן השמים. ויבקשהו לקרוא אליו את משרתו.

ויעש בעל הבית כן ויקרא למשרתו ויודיע לו, כי רב העיר הקרובה בא הנה לקחת אותו לחתן לבתו היחידה.

וכאשר שמע המשרת הדברים האלה, לא אבה בראשונה ללכת, אבל אדונו הפציר בו מאד עד אשר ניאות, וילך ויתן שלום להרב, וידברו יחד. ובמשך זמן מצער נגמר השידוך בכי טוב ויעשו ההתקשרות כנהוג.

אחרי התנאים אמר הרב, כי חפצו לעשות תכף הנישואין. וכאשר שמע זאת המשרת, ברח לו, כי זכר האזהרה, אשר הזהירו אליהו הנביא בחלום, לבל יעמיד החופה, טרם ייראה אליו. בתוך כך בא שמה איש זקן עני ואביון, אבל תואר פניו הגיד כי בן תורה הוא, ויתן לו הרב שלום ויספר לו כל המוצאות אותו פה.

אז אמר האיש הזקן להרב: "אנוכי אדבר אל לבו של החתן להסכים אליכם, אולי אפעול."

הזקן יצא ולחש באזני החתן דברים אחדים, ותכף נתרצה החתן להעמיד החופה למזל ולקדשה כדת משה וישראל.

אחר החופה נעלם האיש הזקן ולא נראה עוד. וישאל הרב עליו, איפה הלך כי הבין אשר לא היה איש פשוט, אבל הכל היה לשוא, כי שום איש לא ידע מקומו.

(ד, קיג-קיד). ישועות ישראל, ב, סי' יח, 26-24 (מקוצר ומעובד). ב"י ו, 263-260, 317.