מעשה שהיה בימי הרב רבי יצחק לוריא זכרונו לחיי העולם הבא, שהיה בזמנו הרב רבי ישראל נאגארה זכרונו לברכה, והיה נעים זמירות ישראל. ויש אומרים, שהגיד עליו הרב, שהיה ניצוץ דוד המלך עליו השלום.

ופעם אחת בליל שבת קודש היה החכם הנזכר משורר על שולחנו כמנהגו הטוב, וראה הרב מלאכים לאלפים ולרבבות עולים ויורדים בביתו לשמוע אל הרינה, כי כל שיריו היו ברוח הקודש, ותכף ומיד הסתכל הרב, שבא מלאך אחד וסילק לכל מחנה המלאכים השרויים שם, על דבר שהיה משורר על השולחן אשר לפני יי בזרועותיו מגולות וגם על דבר שלא היה הכובע על ראשו.

וכשהרגיש הרב בדבר, שלח אליו שני תלמידים מתלמידיו הקדושים לגלות את אזנו לאמור, כי מלאכי אלהים היו משתעשעים אל שיריו ורינותיו, ובעבור שלא היה יושב בכבוד על השולחן, נסתלקו למעלה.

וכשמוע החכם הנזכר את הדבר, אחזתו רעדה ופיק ברכיים וחלחלה בכל מתניו, ועמד מרעיד. וישב בכבוד גדול על שולחנו וחזר לשורש, שהיה משמח בדברותיו אלהים ואנשים, ותכף ומיד חזרו מלאכי שמים לבוא כבראשונה ששים ושמחים משתעשעים שעשוע רב כבמזמוטי חתן וכלה. והרב רבי יצחק לוריא ותלמידו הגדול זכרונו לברכה רואים, שהפליא עשות.

(ד, קט). מעשים טובים (בגדד), סי' כ, 27.