מעשה שפעם אחת אמר הרב רבי יצחק לוריא לתלמידים ביום שבת קודש: אם תקבלו עליכם שלא תדברו כלום בבית הכנסת בשחרית עד אחר יציאת בית הכנסת ולא ימלא אחד מכם פיו

שחוק מכל מה שתראו, כי אני אתפלל עמכם היום לפני התיבה ואקרא לתורה שבעה הרועים."

והשיבו התלמידים לאמור: "אנחנו מקבלים עלינו בשמחה כל אשר ציונו אדוננו."

ואמר להם: רואה אני ברוח הקודש, שאחד מכם יהיה נענש על שישחק."

והם הפצירו בו מאד עד שעשה את רצונם. ובאו לבית הכנסת וקרא את אהרן לכהן, ובא אהרן וקרא בעצמו הפרשה שלו ואמר הברכה בתחילה ובסוף. וכן משה במקום לוי וקרא הפרשה שלו ואמר הברכות והלך לו. וכן אברהם, יצחק ויעקב וכן יוסף הצדיק קראו להיות ששי. ולשביעי קרא לדוד בן ישי, והיה מראה עצמו מרקד ומשחק, מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ארון ברית יי, והוא חגור אפוד ומעיל בד על מתניו.

[שחק תלמיד אחד למראהו] ואותו תלמיד ששחק, נענש ומת באותה שנה.

(ד, פח). ספר המעשיות (בגדד), סי' פג, 58-57.