|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
שם הסיפור |
ללא מחילה |
|
טקסט |
הרב החכם מר שמואל היה אב בית-דין בקהילה קדושה לובזנץ. והיה שם מלשין אחד והיתה לו מחלוקת עם הקהל. והרב הנזכר היה מחזיק בידי הקהל, ומפני זה נעשה האיש ההוא שונא להרב וגרם שנתפס הרב ונקנס בסך מסוים, וישב בתפיסה במקום סכנה עד שנתן סך מסוים. ואחר זמן קצר נחלש מאד מגודל הצער, ואמר שינקום יי נקמתו. ובאותה עת היה יריד בדאנציג, והיה האיש הנזכר ביריד והרבה יהודים עמו. ובערב שבת קודש היה להרב הנזכר יום זיכרון של מיתת אמו והגיד קדיש ובחצות היום נפטר ונקבר אחר חצות. וקודם מותו אמר, שאינו מוחל לאיש ההוא ולאנשים שהחזיקו בו והיו קצת גרמא בנזקיו. ונפטר בקדושה ובטהרה. ותכף באותו היום לעת הליכה לבית-הכנסת למנחה בערב שבת קודש התחיל אותו האיש בדאנציג צווח בקול מר: "אוי לי! וי לי! שנפטר הרב בקהילה הקדושה לובזנץ ותובע אותי לדין, ומצד אחד עומד איש זקן אביו ומצד שני אמו. וכשראו האנשים שהיו בדאנציג תמהו ונבהלו. ותחילה סברו שהוא קצת משוגע, כי לא נודע שם שמת הרב הנזכר, כי לא היה חולה כי אם ימים אחדים. וצעק האיש ההוא: "מורי ורבי! אני מבקש מחילה ממך, ואני אתן נדוניא לכל הבנות." – כי הרב הניח כמה בנות. וצווח לאותם האנשים שהיו במעמד ההוא, שהם יבקשו רחמים מהרב שימחול. וכשראו האנשים ושמעו צעקתו בקול מר, וחיל ורעדה ופלצות אחזום ופחדו ורעדו וביקשו מחילה מהרב, אף שלא ראו ולא שמעו אותו. ושאלו אותו מהו אומר: ואמר: "בעוונותי הרבים, שהשיב שהכל לשווא." והוא מרים נגדו מקל ורומז לו שילך עמו לדין, וכן אביו ואמו אומרים כך: רשע! אתה המַת את בננו! ושלחו שליח לקהילה הקדושה לובזנץ לראות אם אמת שמת הרב ולבקש מחילה על קברו. ואותו האיש חלה מאד וימת. ואותם האנשים שהיו קצת גרמא בנזקין, הלכו וכלו בחליים ועניות. |
|
מקורות |
|
|
מלות מפתח |
דאנציג, קבר |