מעשה שהיה במדינת כיגאר מהלך יום אחד משלמנקא, שאשה אחת עניה ואלמנה קודם, ואחר כך היה לה עושר, שהיתה מכינה שולחן ולחם בכל ליל שבת לאיש אחד, שהיה בא שם בכל ליל שבת ונתן לה כסף וזהב. ואחר כך הרגישה האשה, שזה היה עוון, והלכה ושאלה להחכם רבי חיים אבן מוסה, אם מותר לעשות זה? ואמר לה שהוא אסור ומנעה לעשות זה.

ובא המת בליל שבת ואמר לה: "למה מנעת לעשות זה?"

ואמרה לו, כי שאלה ואמרו לה, כי הוא אסור. ואמר לה, כי היתה עושה לו בזה נחת-רוח גדול לנפשו ושתעשה כן. אז השביע אותה ואמר לה, כי הוא פלוני בן שושן מטוליטולה, שמת יותר משלוש מאות שנח קודם ושלא הכניסוהו לגן עדן, מפני שמתוך מריבה הרג את אשתו בשגגה. וכיוון שראה, שהרג את אשתו, הרג הוא את עצמו. ושלא קיבל נחת-רוח, כי אם בליל שבת בשולחן ערוך כמו בחייו.

(ד, מא). ספר יוחסין, ה, 230. ב"י ו, 90-89, 309.