נוסח ראשון

הרב רבי יחיאל נולד בשנת ארבעת אלפים תשע מאות ושבעים ליצירה. ובהיותו בן שש עשרה שנה היה לו חבר נאמן בישיבה, ושמו הרב רבי שלמה הכהן זכרונו לברכה. וכרתו ברית יחד, שכל אחד מהם יהיה לו חלק עם חברו בכל מצוותיהם ומעשיהם.

ויהי בליל יום הכיפורים [בשנת עשרים ושתים לפ"ק] כבה נר של שעווה של הרב רבי יחיאל אשר שם בבית הכנסת, כי כן מנהג האשכנזים להוליך נר שעווה לבית הכנסת שידלוק כל הלילה וכל היום. וכינן שראה, שכבה נרו, נתיירא מאד. ובחול המועד [של סוכות] נפטר. והיה מנהג של אשכנז, שהיו מניחים ארון של מת על אבן גדולה סמוך לבית הקברות, ופותחים הארון לראות, אם מחמת טלטול נתעקם המת תוך הארון או אם הוא ישר. וקרב הרב רבי שלמה הכהן זכר צדיק לברכה אצל ארבע אמותיו [של הארון] ובכה בקול רם ואמר בפני כל הקהילה: "אני מזכיר לרבי יחיאל גבירי וחברי לפניכם, שיזכור את הברית שכרת עמדי!"

ואז התחיל הרב רבי יחיאל לשחוק בתוך הארון, וראוהו כל הקהל.

ויהי היום ימים אחרי מותו, והרב רבי שלמה יושב ולומד בבית המדרש ביום, וירא את הרב רבי יחיאל יושב אצלו וקורא עמו בהלכה [נוסח אחר: והנה איש עומד לנגדו. ויתמה על המראה]. ושאל לו מענייניו. ואמר לו, כי הוא בגן עדן בטוב מאד ושהיה לו כסא מוכן לעצמו בין כל חסידי הדור.

ואמר לו הרב רבי שלמה: "אנא, אדוני בעל בריתי, תמה אני אם יש לך רשות להתראות לבני אדם?"

ויען לו ויאמר: "דע לך, כי יש לי רשות לילך לביתי כבתחילה, אלא שאיני רוצה, שמא יאמרו: כמה מתגאה צדיק זה יותר מכל הצדיקים בגן עדן."

נוסח שני

מעשה ברבי יחיאל, שהיה לו חבר חכם בתורה ובדרך ארץ, ומידותיו טובות וישרות לפני אלהים ואדם. והיו נוחים זה לזה ואוהבים זה את זה. כלל העולה, שהיו אוהבים זה את זה יותר מן האחים. ונשבעו שניהם יחד, שהראשון מהם שימות, יבוא בחלום לחברו ויגיד לו דרכי המת לאחר מיתה.

ויהי היום, נפטר חברו של רבי יחיאל עליו השלום. ובהיותו בבית החיים קודם הקבורה, עמד רבי יחיאל ואמר אל הקהל: "דעו, כי כן נשבענו יחד, אני וחברי המוטל לפני מת, ולכן מזכיר אני לו בפניכם, שישלם נדרו!"

ואז ראו, שארון חברו נזדעזע מעט. ויפתחו הארון, ויראו עפעפיו [של המת] מתנודדים. ויש אומרים, שהיה כמו שוחק. ויאמרו, כי זה הסימן כאילו יאמר לו, שלא יכול להגיד מאומה.

וגם רבנו יחיאל מת באותה שנה.

(ד, לה-לו). א: שם הגדולים א, 11; דברי יוסף, 53-52; סדר חכמים וקורות הימים, א, 104; השלמת ספר הקבלה, 10-9. ב: ס' המעשיות (בגדד), סי' עא, 45-44; ספר יוחסין, ה, 222; סדר הדורות, א, 111. ב"י ו, 125-123, 311. (סי' 246).