ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 390


שם הסיפור

נחמן קטופא

טקסט

בשנת תל"ב לחורבן בית שני היה איש ששמו רבי פינחס. והיה האיש ההוא חכם גדול וידע שם המפורש הגיבור והנורא. ומעולם לא חטא ולא נשתמש באותו השם. ופעמים רבות מלאו לבו ללכת באותו השם לארץ אדום ולעקור ממשלתה מן העולם; ואחר כך היה חוזר בו ואומר: אני רימה ותולעה, ואיך אעבור על גזירת מלכו של עולם, כי קץ שם לחושך, וכשיגיע הזמן כתיב 'יפקוד יי על צבא המרום במרום'. [ישעיה כד, כא] וכשהיה חושב זה, היה מתקרר לבו ובוכה ואומר: 'כל אשר חפץ יי עשה בשמים ובארץ'. [תהלים קלה, ו]

ואשתו של רבי פינחס היה שמה רחל, והיתה יפת תואר ויפת מראה מאד ואשה יראת יי. והיתה עקרה; ואחר שנישאה בראותה שלא נתעברה, היתה מוציאה על נשים חכמות שיעשו לה רפואות, אולי תהר; ולא הועיל לה. ותתפלל אל יי ואומרת: " 'רחל מבכה על בניה', [ירמיה לא, יד] ‏ואני בוכה על נפשי."

ובכל יום בקומה ממיטתה היתה רוחצת פניה ונותנת מפה על ראשה ותבכה ולא תאכל; ועמדה בזה ימים רבים. וכשהיה בא רבי פינחס בעלה מבית המדרש, היתה רוחצת רגליו והולך לישון; ולא היתה אוכלת לחם אלא מלילה ללילה. והקדוש רבי פינחס מימיו לא נסתכל בפניה ולא היה משחק עמה.

ותתפלל רחל ותאמר: "רבון העולמים! אתה חי ושמך חי, ויודעת אני שמימי לא חטאתי; ואם אני חטאתי, בעלי לא חטא; ואם אני והוא חטאנו, זכור לנו מה שאמרת בתורתך: 'נוצר חסד לאלפים', [שמות לד. ז] וזכור לנו חסד לאברהם!"

ותפול על פניה ותאמר: "בעבור שמך ואמונתך ואלהותך ומלכותך שמע נא תפלת רחל אמתך!"

והיתה בוכה וצווחת. והיתה חושבת, שהוא היה ישן. והוא היה שומע קול נאקתה. ויעמוד רבי פינחס ויאמר: "אלהי ישראל, שמע נא קול רחל אמתך!"

ויהי כשמוע רחל כן, נפלה על פניה לפני רבי פינחס בעלה, ותחזק ברגליו ותאמר אליו: "משביעה אני עליך בשם הגדול שאתה יודע, שתתפלל ליי שיתן לנו בן."

באותה שעה עמד רבי פינחס בזיע ובחלחלה ויתפלל. וייעתר לו יי, ותהר רחל אשתו.

ויהי הילד בבטנה ששה חדשים. ובחודש השביעי יום אחד בחמישי בשבת שעה אחת בעלות השחר, והיה עולה המזל באורח צדק ומאזניים, באחד לחודש תשרי שנת ת"ק לחורבן בית שני, ילדה. ותקרא שם הילד נחמן. וכשיצא לאוויר העולם, השתחווה לאמו ואמר: "יש למעלה מזאת הכיפה, שאתם רואים, תשע מאות וחמישים וחמש כיפות. ולמעלה מהן ארבע חיות, ולמעלה מהן כסא רם ונשא, ולמעלה מהכסא אש אוכלת, וכסא יקרו וכל משרתיו אש!"

וכאשר שמע רבי פינחס אביו אלה הדברים, גער בו וישתקהו. ונאלם הנער ולא דיבר דבר שתים עשרה שנה. ואמו היתה בוכה ואומרת: "היה לי בן, והלוואי לא היה לי בן!"

והנער נחמן היה יפה מאד.

יום אחד בא רבי פינחס מבית המדרש, ועמדה אשתו רחל ורחצה רגליו כמנהגה. ואחר כך הביאה את הנער נחמן בנה ושמה אותו בחיקו, ונפלה על פניה לארץ ותחזק ברגליו; ובוכה ומנשקת כפות רגליו ואומרת: "בבקשה ממך, שתתירהו לדבֵּר או שיינטל מן העולם!"

באותה שעה גילה רבי פינחס את פני הנער, ויראהו כי טוב הוא ויפה עד מאד. ויפול על פניו וינשקהו שלוש פעמים. וכאשר ראתה כן רחל, נתקררה דעתה.

ויאמר לה רבי פינחס: "קומי, על מה את נופלת על פניך?"

והיא מעולם לא הפרה עצתו ולא עברה על מאמרו, וגם הוא מעולם לא הכעיסה ולא שיחק עמה. וכאשר עמדה על רגליה, אמר לה רבי פינחס: "מה רצונך שנעשה לנער הזה?"

ותאמר לו: "‏מה שיהיה נחת רוח ליוצרנו."

אמר לה רבי פינחס: "אני יודע שתרצי שאתירנו לדבר."

אמרה לו: "כן, אדוני!" ותפול על רגליו ותתחנן לו על ככה.

אמר לה רבי פינחס: "אוי לו לנער, כמה הוא חכם וכמה הוא משכיל, ואין לו אריכות ימים! ואמו מבקשת, שאתירנו לדבר. ואני יודע, שיאמר דברים שמזעזעין את הבריות."

ותען רחל ותאמר: "אדוני, התר לו שידבר בסתר ולא בגלוי."

וישם רבי פינחס פיו על פיו של הנער ויצווהו וישביעהו, שלא ידבר בנגלה כי אם בדיבור חתום וסתום, שלא יבינו שום אדם ואפילו חכם עד עת בוא דברו. אחר כך אמר לו: "הנך מותר לדבר!"

אז פתח הנער את פיו וידבר חמש נבואות על סדר אלפא ביתא. וכאשר השלים דברו, אמר לו אביו: "חזק ואמץ!"

השיב נחמן ואמר: "ירבו ימיך אבי וימי [אמי], אני בנך ואחרון, אבי ואמי יקברוני!"

וכאשר אמר כן, בכו אביו ואמו מן היום ההוא עד יום מותו, כי נפטר בקרוב לחיי עולם הבא.

עד כאן מעשה נחמן קטופא דמן כפר ברעם. ויש עמו ארבעים צדיקים במערה.

מקורות

(ד, ג-ד). נבואת הילד, הקדמה. נ"א: שלשלת הקבלה, 35. מי"ב, אגדות משיחיות (גרמנית), 1926. עמ' 49 (=ב"י, סי' 330). – צפונות, רל-רלא.

מלות מפתח

שם המפורש, שמות קדושים, עקרות, נחמן קטופא, כפר ברעם, מערה

לסיפור הבא

לסיפור הקודם