מעשה בחסיד אחד שהיו לו שני בנים; והיה עשיר מעשירי הדור ומת וירשוהו בניו. אחד מהם היה טוב עין בצדקות ובגמילות חסדים והיתה דעתו רחבה וידו פתוחה; והאחד היה צר עין ביותר. זה שהיה טוב עין לא זז מחלק ונותן לעניים ולפדיון ולצדקות, עד שכלה כל ממונו. חזר למקרקעים שלא מכר וחילק עד שלא נשאר לו כלום. כל מה שהיה מוכר, היה אחיו קונה, עד שנעשה כל ממונו אצל אחיו ונשאר הוא בלא כלום.

יו‏ם אחד יום הושענא היה ונתנה לו אשתו עשר פרוטות; אמרה לו: "לך וקנה בהן לבניך מה שיאכלו."

כשיצא פגע בגבאי צדקה שהיו עסוקים ביתום ויתומה.

אמרו זה לזה: "הלא בעל הצדקה בא."

נתן להם עשר הפרוטות. אמר להם: "אין בידי עכשיו חוץ מאלו."

מיד נתבייש לחזור לביתו. הלך לו לבית הכנסת. מצא התינוקות משחקים באתרוגיהם ולולביהם, כמו ששנינו: מיד התינוקות שומטין לולביהן ואוכלין אתרוגיהן [משנה סוכה ד, ז]. מילא שקו מהם ופירש בים הגדול.

כינן שבא למדינת המלך, חשש המלך במעיו ולא הניח סם בעולם שלא השקוהו ולא נתרפא.

אמרו לו בחלום: "אין לך רפואה אלא מן אתרוג של הושענא."

ביקשו בכל אותה מדינה ולא מצאו. עד שמצאו חסיד זה ישן לו על שקו. אמרו לו: ‏"מה יש לך למכור?"

אמר להם: "עני אני ואין בידי אלא אתרוגים הללו שהן מן הושענא של יהודים."

אמרו לו: "ועליהם אנו מתחזרים!"

נטלו את השק ואותו חסיד והוליכו למלך. כיון שאכל המלך מעט מן האתרוג נתרפא. אמר להם: פנו את השק ומלאוהו דינרי זהב. ועשו כן.

אמר לו המלך אל החסיד: "שאל מה אתן לך."

אמר לו: "איני שואל ממך אלא שתחזירני למקומי, ויעבירו קול במדינה שלי, שלא יהא אדם לא איש ולא אשה ולא קטן ולא גדול שלא יצאו לקראתי."

וכן עשה.

ויצאו הכל לקראתו; ואף אחיו ובניו נכנסו בעריבה, כדי שיעברו הנהר לקראתו. שטפו הנהר ונשתקע הוא ובניו. נמצא אותו חסיד חזר אליו ממונו וירש ממון אחיו. ונתן לו המקום שפע, לקיים מה שנאמר: 'כי פועל אדם ישלם לו' [‏איוב לד, יא].

ג (ק). מד' תהלים, יב, א; ילקוט סיפורים ב, 55. ב"י ב, 69, 339.