המקום אשר נבנה שם בית קדשנו ותפארתנו היה מאז שדה ירושה לשני אחים. ויהי לאחד מהם אשה ובנים, ולאחיו אין לי אשה ובנים. וישבו יחדיו בבית אחד. שלמים, שקטים ושמחים בחלקתם, אשר ירשו מאביהם, ועבדו את השדה בזיעת אפיהם.

ויהי בימי קציר חיטים, ויאלמו אלומים בתוך השדה ויחבטו את השבלים ויעשו שני עומרים שווים מן התבואה אשר ליקטו, עומר אחד לכל אחד מהם, ויניחום שם בשדה. בלילה ההוא, כשכב האח, אשר אין לו אשה ובנים, על מיטתו אמר בלבו:

אני יושב לבדי ואין איש אתי להטריפו לחם חוקו; לא כן אחי, כי יש לו אשה ובנים, ולמה יהיה חלקי כחלקו? ויקם בעוד לילה וילך בסתר כגנב ויקח אלומים מן העומר אשר לו ויתן אותן על עומר אחיו. וגם אחיו אמר אל אשתו: "לא טוב לחלק לשני חלקים שווים הדגן אשר בשדה, חציו לי וחציו לאחי; כי מנת חלקי טובה ממנו, אשר נתן לי יי אשה ובנים, והוא הולך ערירי ואין לו גילה ורנן כי אם בתבואה אשר ילקוט בשדה; לכן בואי עמי, אשתי, ובסתר נוסיף מחלקנו על חלקו." ויעשו כן.

ויהי בבוקר, ויתמהו האנשים בראותם העומרים שווים כאשר בראשונה. ולא דיברו מאומה ביום ההוא. ויוסיפו לעשות כדבר הזה גם בלילה השני גם בלילה השלישי והרביעי, ובבוקר בבוקר ימצאו העומרים שווים.

ויחשוב כל אחד בלבבו לחקור הדבר. וילך כל אחד בלילה לעשות מעשהו, ויקר איש אל אחיו ואלומותיו בידי. ויוודע הדבר, ויחבקו איש את אחיו וינשקו איש לרעהו. ויודו ליי, אשר נתן לכל אחד מהם אח טוב מעללים, הולך צדק ומישרים.

והנה חפץ יי במקום ההוא, אשר חשבו בו שני האחים המחשבה הטובה, בו עשו המעשה הטוב. לכן בירכוהו אנשי תבל, ויבחרוהו בני ישראל לבנות בו בית ליי.

(ב, קלה). מעשה נסים, סי' לה, 57‏. ש"א, 202‏. ב"י ה, 59-58, 298 (סי' 310).