בשנת מאה ושתים עשרה, שנתיים אחר הגזירות נשאר כפר אח‏ד סמוך לעיר ערפורט, שלא שלטו בו האויבים. והיה יושב בו איש מסכן וחסיד, לא כל כך יודע בתורה, לבד פשוטי המקרא וספר תהילים, שהיה רגיל לקרוא בו תמיד. והיה זקן לימים ונפטר בשיבה טובה.

ויהי תוך שלושים יום לפטירתו בא בחלום לחכם אחד מופלג וחסיד שהיה יושב בערפורט, ונדמה לו שהיה עומד לפניו בתכריכין וספר קטן בזרועו.

אז אמר לו החסיד: "וכי אינך האיש, אשר קברנו ביום פלוני פה?"

אמר לו: "כן דיברת, אני הוא."

אמר לו: "ומה הספר הזה אשר לך בזרועך?"

אמר לו: "ספר תהלים. ובאתי להזהירך, שתזהיר את בני הישוב ההוא, שהייתי דר בר, שיברחו מן הכפר וימלטו את נפשם, כי כלתה עליהם הרעה ויימלטו אל הקהילות. כי כל עוד שהייתי חי ושלמתי וגמרתי ספר תהילים בכל שבוע כמה שנים רצופות, בזכות זה האריכו בשלום וניצולו עד הנה! ומעתה אין מי שיגן עליהם."

ויהי בבוקר, ותיפעם רוח החסיד, ושלח שליח מיוחד לכפר הזה במכתב אשר כתב להם והזהירם על הדבר ההוא. והנה מקצת היושבים, היראים דברי החסיד, נמלטו וניצולו, ומקצתם, שנתייאשו מן הפורענות, נשארו שם ולא השגיחו בדברי החסיד, עד שפגעה בהם יד יי ומידת דינו.

(ב, צ). מעשה הקדושים; עמק המלך, 15. ב"י ה, 156-155, 304.