פדריקו גרסיה לורקה (1936-1898)
חופי נהר (בלווית פעמונים) אוֹמְרִים כִּי פָּנַיִךְ (בָּלָלִין) כִּמְלוֹא הַסַּהַר. (בָּלָלָן.) כַּמָּה פַּעֲמוֹנִים! הַקְשִׁיבִי. (בָּלָלִין.) יִרְדְּפוּנִי. (בָּלָלָן!) אֲבָל עֵינַיִךְ ... אָה! (בָּלָלִין) ... לֹא כִּי, צְלָלִית עֵינַיִךְ ... (בָּלָלָן) וּוֶרֶד פָּז זֶה (בָּלָלִין) וְזֶה ... הָהּ לֹא, וְזֶה (בָּלָלָן.) עַל שִׂמְלָנִיתוֹ הַנֻּקְשָׁה יַקִּישׁוּ פַּעֲמוֹנִים. הוֹ סוֹדֵךְ עֲלוּף הַקֶּסֶם! ..., אַתְּ ... (בָּלָלִין לִין לִין לָין...) דְּרוֹר.
Federico Garcia Lorca (1898-1936)
Ribereñas (con acompañamiento de campanas) Dicen que tienes cara (balalín) de luna llena. (balalán.) Cuántas campanas ¿oyes? (balalín.) No me dejan. (¡balalán!) Pero tus ojos..., ¡Ah! (balalín) ... perdona, tus ojeras ... (balalán) y esa rosa de oro (balalín) y esa... no puedo, esa... (balalán.) Su duro miriñaque las campanas golpean. ¡Oh tu encanto secreto!..., tu... (balalín lín lín lín...) Dispensa.
מספרדית: אבנר פרץ
