פדריקו גרסיה לורקה (1936-1898)
צל נשמתי צֵל נִשְׁמָתִי נָס וּבוֹרֵחַ בְּעַד שְׁקִיעָה שֶׁל אוֹתִיּוֹת, עֲנֶנֶת שֶׁל סְפָרִים וּמֶלֶל. צֵל נִשְׁמָתִי בּוֹרֵחַ! הִגַּעְתִּי כְּבָר לַתְּחוּם שֶׁבּוֹ חָדֵל הַגַּעְגּוּעַ, וְאֵגֶל דֶּמַע מִתְגַּלְגֵּל בְּשֵׁישׁ הַנֶּפֶשׁ. (צֵל נִשְׁמָתִי בּוֹרֵחַ!) פְּתוֹתֵי הַמַּכְאוֹבִוֹת כָּלוּ וְתַמּוּ, נוֹתְרוּ בְּעַצְמוּתָם וְהֶגְיוֹנָם רַק צָהֳרַיִם עַתִּיקִים שֶׁלִּשְׂפָתַיִם, צָהֳרַיִם עַתִּיקִים שֶׁל מַבְּטֵי עֵינַיִם. בִּמְבוֹךְ הַכּוֹכָבִים הָעֲשֵׁנִים תּוֹעֶה לוֹ שִׁגְיוֹנִי דּוֹעֵךְ וּמִתְעַמְעֵם לוֹ. צֵל נִשְׁמָתִי בּוֹרֵחַ! חֶזְיוֹן תַּעְתּוּעִים יוֹנֵק אֶת מַבָּטִי. אֲנִי רוֹאֶה מִלַּת אַהֲבָה נִשְׁחֶקֶת, מִדַּלְדֶּלֶת. זְמִירִי שֶׁלִּי! זְמִירִי! הַעוֹד תִּפְצַח בְּזֶמֶר?
Federico Garcia Lorca (1898-1936)
La sombra de mi alma La sombra de mi alma huye por un ocaso de alfabetos, niebla de libros y palabras. ¡La sombra de mi alma! He llegado a la línea donde cesa la nostalgia, y la gota de llanto se transforma alabastro de espíritu. (¡La sombra de mi alma!) El copo del dolor se acaba, pero queda la razón y la sustancia de mi viejo mediodía de labios, de mi viejo mediodía de miradas. Un turbio laberinto de estrellas ahumadas enreda mi ilusión casi marchita. ¡La sombra de mi alma! Y una alucinación me ordeña las miradas. Veo la palabra amor desmoronada. ¡Ruiseñor mío! ¡Ruiseñor! ¿Aún cantas?
מספרדית: אבנר פרץ
