פדריקו גרסיה לורקה (1936-1898)
החרדון בוכה, בוכה לו הַחַרְדּוֹן בּוֹכֶה, בּוֹכֶה לוֹ. הַחַרְדֹּנֶת בּוֹכִיָּה. הַחַרְדּוֹן וְהַחַרְדֹּנֶת בְּסִינוֹר קָטָן וְצַח. כִּי אִבְּדוּ שְׁנֵיהֶם בְּלִי דַּעַת אֶת טַבְּעוֹת הַנִּשּׂוּאִין! אַי, טַבַּעַת מֵעוֹפֶרֶת! אַי, טַבְּעֹנֶת עוֹפַרְתִּית! שַׁחַק עַל כַּדּוּר הָאָרֶץ צִפּוֹרִים בַּסָּךְ מַרְכִּיב. וְהַשֶּׁמֶשׁ קָפִּיטָן הוּא כֻּתָּנְתּוֹ מִבַּד סָטִין. הִסְתַּכְּלוּ עַד מַה זְּקֵנִים הֵם! מַה זְּקֵנִים הַחַרְדּוֹנִים! אֵיךְ בּוֹכִים, אַי, אֵיךְ בּוֹכִים הֵם! אַי, אַי, אַי, אֵיךְ הֵם בּוֹכִים!
Federico Garcia Lorca (1898-1936)
El lagarto está llorando El lagarto está llorando. La lagarta está llorando. El lagarto y la lagarta con delantaritos blancos. Han perdido sin querer su anillo de desposados. ¡Ay, su anillito de plomo., ay, su anillito plomado! Un cielo grande y sin gente monta en su globo a los pájaros. El sol, capitán redondo, lleva un chaleco de raso. ¡Miradlos qué viejos son! ¡Qué viejos son los lagartos! ¡Ay cómo lloran y lloran. ¡ay! ¡ay!, cómo están llorando!
מספרדית: אבנר פרץ
