פדריקו גרסיה לורקה (1936-1898)
הבלדה על מי הים הַיָּם מִצְטַחֵק בַּמֶּרְחָק. שְׂפָתָיו הֵן רָקִיעַ מִקֶּצֶף – שִׁנָּיו. מַה-זֶה תִּמְכְּרִי, נַעֲרָה, וְחָזֵךְ חָשׂוּף לָרוּחַ? אֲנִי, אֲדוֹנִי, אֶת מֵימָיו שֶׁל הַיָּם מוֹכֶרֶת. מַה זֶה תִּשָּׂא כּוּשִׁי צָעִיר מְעֹרָב בְּדָמְךָ הַקּוֹלֵחַ? אֲנִי, אֲדוֹנִי, אֶת מֵימָיו שֶׁל הַיָּם אֶשָּֽׂאָה. דְּמָעוֹת מְלוּחוֹת אֵלּוּ מֵאַיִן נוֹבְעוֹת הֵן, הָאֵם? אֲנִי, אֲדוֹנִי, אֶת מֵימָיו שֶׁל הַיָּם דּוֹמַעַת. לִבִּי, וְזוֹ הַמְּרִירוּת כִּבְדַת סֵבֶר, מֵאַיִן תָּגִיחַ? מָרִים עַד מְאוֹד מֵימָיו שֶׁל הַיָּם! הַיָּם מִצְטַחֵק בַּמֶּרְחָק. שְׂפָתָיו הֵן רָקִיעַ מִקֶּצֶף – שִׁנָּיו.
Federico Garcia Lorca (1898-1936)
La balada del agua del mar El mar sonríe a lo lejos. Dientes de espuma, labios de cielo. ¿Qué vendes, oh joven turbia con los senos al aire? Vendo, señor, el agua de los mares. ¿Qué llevas, oh negro joven, mezclado con tu sangre? Llevo, señor, el agua de los mares. Esas lágrimas salobres ¿de dónde vienen, madre? Lloro, señor, el agua de los mares. Corazón, y esta amargura seria, ¿de dónde nace? ¡Amarga mucho el agua de los mares! El mar sonríe a lo lejos. Dientes de espuma, labios de cielo.
מספרדית: אבנר פרץ
