מרסלין דבורד-ואלמור (1859-1786)
מה לו עוללת? הֶחְזַקְתָּ בְּלִבִּי, בְּלִבְּךָ הֶחְזַקְתִּי: לִבְּךָ אֶל מוּל לִבִּי; בְּךָ הָאֹשֶׁר וְגַם בִּי! שֶׁלְּךָ נָסוֹג אָחוֹר, יָדִי בּוֹ לֹא אוֹחֶזֶת, שֶׁלְּךָ נָסוֹג אָחוֹר, שֶׁלִּי לֹא יַחֲזֹר! עָלֶה עִמּוֹ הַפֶּרַח, הַפְּרִי גַּם הוּא עַצְמוֹ, עָלֶה עִמּוֹ הַפֶּרַח, הַצֶּבַע וְהָרֵיחַ: מַה לּוֹ עוֹלַלְתָּ, מוֹרִי הָרָם? אֱמֹר לִי, מַה לּוֹ עוֹלַלְתָּ, עֵת בְּמִתְקוֹ בָּחַלְתָּ? כְּמוֹ יֶלֶד רַךְ אֻמְלָל שֶׁאִמָּא נְטָשַׁתּוּ, כְּמוֹ יֶלֶד רַךְ אֻמְלָל אֵין חָס עָלָיו מֵעָל, אוֹתִי נָטַשְׁתָּ רֵעַ, בִּמְרִי, חַיַּי הוֹתַרְתָּ; אוֹתִי נָטַשְׁתָּ רֵעַ, וֶאֱלֹהִים יוֹדֵעַ! דַּע, יוֹם אֶחָד יַגִּיעַ, בָּדָד נוֹתָר אָז גֶּבֶר. דַּע, יוֹם אֶחָד יַגִּיעַ שׁוּב אַהֲבָה תַּפְצִיעַ. אַתָּה תִּקְרָא בִּשְׁמָהּ, בְּלִי מַעֲנֶה מִפִּיהָ; אַתָּה תִּקְרָא בִּשְׁמָהּ, וּתְהַרְהֵר עַד-מָה!... תָּבוֹא אֲחוּז חֲלוֹם אֶצְלִי תִּדְפֹּק בַּדֶּלֶת; כְּאָז, תָּבוֹא הֲלוֹם, תָּבוֹא אֲחוּז חֲלוֹם. יאמְרוּ אָז בְּאָזְנֶיךָ: "אֵינֶנָּה!... הִיא כְּבָר מֵתָה." יאמְרוּ אָז בְּאָזְנֶיךָ; עַל מַה תָּלִין אָז אֶחָא?
Marceline Desbordes-Valmore (1786-1859)
Qu'en avez-vous fait Vous aviez mon coeur, Moi, j'avais le vôtre: Un coeur pour un coeur; Bonheur pour bonheur! Le vôtre est rendu, Je n'en ai plus d'autre, Le vôtre est rendu, Le mien est perdu! La feuille et la fleur Et le fruit lui-même, La feuille et la fleur, L'encens, la couleur: Qu'en avez-vous fait, Mon maître suprême? Qu'en avez-vous fait, De ce doux bienfait? Comme un pauvre enfant Quitté par sa mère, Comme un pauvre enfant Que rien ne défend, Vous me laissez là, Dans ma vie amère; Vous me laissez là, Et Dieu voit cela! Savez-vous qu'un jour L'homme est seul au monde? Savez-vous qu'un jour Il revoit l'amour? Vous appellerez, Sans qu'on vous réponde; Vous appellerez, Et vous songerez!... Vous viendrez rêvant Sonner à ma porte; Ami comme avant, Vous viendrez rêvant. Et l'on vous dira: «Personne!... elle est morte.» On vous le dira ; Mais qui vous plaindra?
מצרפתית: אבנר פרץ