מוריס מטרלינק (1942-1862)
זמר VII שֶׁבַע בָּנוֹת לוֹ לְאוֹרְלָמוֹנְד, בְּמוֹת הַפֵיָה הֵן נִגְּשׁוּ, שֶׁבַע בָּנוֹת לוֹ לְאוֹרְלָמוֹנְד, בְּכָל הַדְּלָתוֹת פִּשְׁפְּשׁוּ. הִדְלִיקוּ אֲזַי הֵן שִׁבְעָה פָּנָסִים, פָּתְחוּ כָּל מִגְדָּל וּמִגְדָּל, דָּלֶ"ת מֵאוֹת חֲדָרִים נִפְתְּחוּ, אַךְ אוֹר-יוֹם לֹא נִגְלָה לָהֶן כְּלָל ... הִגִּיעוּ הֵן עַד לִמְעָרוֹת רוֹטְטוֹת, וְיָרְדוּ חִישׁ בְּצַעַד נִלְהָב, עַל דֶּלֶת אַחַת נְעוּלָה הֵן מָצְאוּ, מָצְאוּ הֵן מַפְתֵּחַ זָהָב. בִּרְאוֹתָן בְּעַד הַסְּדָקִים אֶת הַיָּם, נִתְקְפוּ הֵן אֵימָה חֲשֵׁכָה הִקִּישׁוּ בַּדֶּלֶת אַךְ לֹא נוֹעֲזוּ לִפְתֹּחַ אוֹתָהּ לִרְוָחָה.
Maurice Maeterlinck (1862-1942)
Chanson VII Les sept filles d’Orlamonde, Quand la fée fut morte, Les sept filles d’Orlamonde, Cherchèrent les portes. Ont allumé leur sept lampes, Ont ouvert les tours, Ont ouvert quatre cents salles, Sans trouver le jour… Arrivent aux grottes sonores, Descendent alors ; Et sur une porte close, Trouvent une clef d’or. Voient l’océan par les fentes, Ont peur de mourir, Et frappent à la porte close, Sans oser l’ouvrir…
מצרפתית: אבנר פרץ
