לדף השער

לרשימת השירים


לקט תרגומים משירת העולם
אבנר פרץ

לשיר הבא

לשיר הקודם

שיר מספר

272


ז'ואן מראגאיי (1911-1860)

אלגיה (עפ"י גיתה)

 

דַּבְּרוּ, אֲבָנִים: סַפְּרוּ אַרְמוֹנוֹת נִשָּׂאִים,

שִׂיחוּ דְּרָכִים לִי מִלָּה, גְּאוֹנִית, מְפֻכַּחַת.

בֵּינוֹת חוֹמוֹתַיִךְ הַקְּדוֹשׁוֹת, רוֹמָא נִצְחִית,

הַכֹּל עוֹד חַי וְתוֹסֵס, אַךְ בַּעֲבוּרִי דּוֹמֵם הוּא עֲדַיִן.

מִי יִלְחַשׁ עַל אָזְנִי אֵיפֹה הַחַלּוֹן

בּוֹ אֶרְאֶה אֶת הַבַּת הָעֲדִינָה

אֲשֶׁר תְּחַבְּקֵנִי בְּחֹם לַהֲבָהּ, וּלְחַיִּים תְּשִׁיבֵנִי.

Joan Maragall (1860-1911)

Elegia

 

Parleu, pedres: conteu, palaus altívols;

digau, vies, un mot, geni, desvetlla't.

Tot dintre els teus sants murs, eterna Roma,

és animat, pro a mi tot calla encara.

Qui en dirà a cau d'orella la finestra

on jo vegi a la dolça criatura

que, abrusant-me amb son foc, me reviscoli?

מקטלנית: אבנר פרץ

לשיר הבא

לשיר הקודם