מנואל אנטוניו פינה (2012-1943)
דוח זֶהוּ עוֹלָם זָעִיר מְאֻכְלָס בְּחַיּוֹת זְעִירוֹת -לְהַעֲמִיד בְּסָפֵק אֶת אֶפְשָׁרוּת הַמָּוֶת – מוּאָר בְּאוֹרָם הַמְּהֻסָּס שֶׁל כּוֹכָבִים זְעִירִים – רַחַשׁ הַסְּפָרִים, צְעָדַיִךְ הָעוֹלִים בַּמַּדְרֵגוֹת, הֶחָתוּל הַמִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּטְּרַקְלִין בְּקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הָעֶרֶב. הָיִיתָ מְכַנֶּה זֹאת בַּיִת, מְעַט גָּבוֹהַּ מֵאִימְפֶּרְיָה וּמְעַט קָשֶׁה יוֹתֵר לְפִעְנוּחַ מֵאֲשֶׁר הַמִּלָּה "בַּיִת"; אֵינוֹ זוֹהֵר. עִם זֹאת, בְּלֵילוֹת מְסֻיָּמִים, מִחוּצָהּ לוֹ וּמִחוּצָהּ לִי נוֹתָר תָּלוּי לוֹ בַּחוּץ בֵּין זִכָּרוֹן וְנֹחַם שֶׁל חַיִּים אֲחֵרִים. וְאָז, עֵת הָאוֹרוֹת כָּבִים, שׁוֹמֵעַ אֲנִי קוֹלוֹת קוֹרְאִים, מִלִּים מֵתוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נֶהֶגּוּ וְיִסּוּרֵי אֵין-קֵץ שֶׁל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר כַּלּוּ וּמֵתוּ.
Manuel António Pina (1943-2012)
Relatório É um mundo pequeno, habitado por animais pequenos – a dúvida, a possibilidade da morte – e iluminado pela luz hesitante de pequenos astros – o rumor dos livros, os teus passos subindo as escadas, o gato brincando na sala com o último raio de sol da tarde. Dir-se-ia antes uma casa, um pouco mais alta que um império e um pouco mais indecifrável que a palavra “casa”; não fulge. Em certas noites, porém, sai de si e de mim e fica suspensa lá fora entre a memória e o remorso de outra vida. Então, com as luzes apagadas, ouço vozes chamando, palavras mortas nunca pronunciadas e a agonia interminável das coisas acabadas.
מפורטוגלית: אבנר פרץ
