ויטור נוגיירה (1966-)
רחוב חדשות היום בְּקֹשִׁי נִתָּן לַעֲבֹר מֵרֹב מוּזִיקָה סוֹאֶנֶת. אֲשֶׁר עַל כֵּן, אָנוּ פֹּה לְתַכְלִית מְסֻיֶּמֶת. נִדְמִים לְשִׁפְעַת גֶּנֶרָלִים עַל גַּב סוּסִים רוֹכֶבֶת. הִנֵּה הִנֵּהוּ שְׂדֵה הַקְּרָב שָׁם הַתְּבוּסָה לָנוּ מַמְתֶּנֶת: כִּכָּרוֹת בָּהֶן אָבְדָן עַד אַחֲרוֹן פִּהוּקֵינוּ וַאֲנָשִׁים לְסִפּוּרֵי עַצְמָם יַקְשִׁיבוּ בַּשִּׁירִים. הַמּוּזִיקָה וְלֹא הַזְּמַן אֲרוּכָה בָּהּ לְמִקְצַת פְּצָעֵינוּ.
Vítor Nogueira (1966-)
Rua diário de notícias Mal se consegue passar com tanta música. Estamos aqui, portanto, com um fim preciso. Parecemos generais em cima de cavalos. Eis o campo de batalha onde a derrota nos espera: esquinas de perder até ao último bocejo e pessoas a ouvir a sua própria história nas canções. A música, não o tempo, cicatriza certas feridas.
מפורטוגלית: אבנר פרץ
