פיליפה ליאל (1979-)
היום, גם המכוניות רוקדות הַיּוֹם, גַּם הַמְּכוֹנִיּוֹת רוֹקְדוֹת. הַבָּתִּים מִתְנוֹעֲעִים בִּקְלִילוּת. וַאֲנִי אֲשֶׁר הֶחְלַפְתִּי בַּיִת וּבְגָדִים, עִיר וּמִטָּה וּמִלִּים... אֲנִי שֶׁהֶחְלַפְתִּי מוּזִיקָה וּמְכוֹנִית, גַּעְגּוּעִים וְחֶדֶר... אֲנִי שֶׁהֶחְלַפְתִּי מַחְשֵׁב וּרְחוֹב, אֶת הַנֶּצַח וְהַנּוֹף, חִבּוּק וְאַקְלִים... אֲנִי אֲשֶׁר הֶחְלַפְתִּי שָׂפָה וּדְמָעוֹת, אֱלֹהִים וּמַחְבֶּרֶת, אֱמוּנָה וְשָׁמַיִם... אֲנִי שֶׁהֶחְלַפְתִּי לֶהָבָה, שֶׁהֶחְלַפְתִּי פְּחָדִים ...אֲנִי שֶׁהֶחְלַפְתִּי תָּכְנִיּוֹת, סְדִינִים וְשֻׁלְחָן... אֲנִי שֶׁהֶחְלַפְתִּי מִשְׁקָפַיִם, כִּוּוּן, חֲבֵרִים וְשַׁמְפּוּ, פֻּלְחָן וּמַרְכּוֹל... אֲנִי שֶׁהֶחְלַפְתִּי כָּל דָּבָר שֶׁכִּמְעַט וְאֵינוֹ מְשַׁנֶּה דָּבָר, הֶחְלַפְתִּי תּוֹכִי בְּתוֹכְךָ, אֲהוּבִי.
Filipa Leal (1979-)
Hoje, também os carros dançam Hoje, também os carros dançam. As casas movem-se levemente. E eu – que mudei de casa e de roupa, de cidade e de cama, de palavras... Eu, que mudei de música e de carro, de saudade, de quarto... Eu – que mudei de computador e de rua, de eternidade e de paisagem, de abraço e de clima... Eu – que mudei de língua e de lágrimas, de dues e de caderno, de crenças e de céu... Eu – que mudei de lume, que mudei de medos ...Eu – que mudei de planos, de lençóis, de secretária... Eu – que mudei de óculos e de rumo, de amigos, de champô, de rituais e de supermercado... Eu – que mudei de tudo que em quase nada mudou, mudei de dentro de mim para dentro de ti, meu amor.
מפורטוגלית: אבנר פרץ
