עֲבָדִים לְךָ הִנֵּנוּ (גזאל)

עֲבָדִים לְךָ הִנֵּנוּ, הוֹ, מַלְכּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.

אוֹהֲבֶיךָ חֹן, חֲסֹךְ נָא אַנְחוֹת-שֶׁבֶר מֵאִתָּם.

הֵן עַל אֲדָמוֹת, כָּמוֹךָ, יְפֵה רוּחַ עוֹד לֹא קָם.

      אוֹהֲבֶיךָ חֹן, חֲסֹךְ נָא אַנְחוֹת-שֶׁבֶר מֵאִתָּם.

כֵּס שֶׁל הוֹד מַלְכוּת רוֹמֶמֶת, הוֹ, וּכְסוּת הֲדַר מַלְכוּת

שֶׁלְּגַבְרִיאֵל הִשְׁווּהָ, דּוּן עַבְדָּךְ פֹּה לְכַף זְכוּת.

אוֹהֲבֶיךָ אָנוּ, זֹהַר לָךְ כְּסַהַר רַב צַחוּת.

      אוֹהֲבֶיךָ חֹן, חֲסֹךְ נָא אַנְחוֹת-שֶׁבֶר מֵאִתָּם.

הַדְּבֵקוּת בְּךָ בִּקַּשְׁנוּ, לָהּ פָּנֵינוּ נְשׂוּאוֹת

רַק בְּךָ לִדְבֹּק, פְּנֵי סַהַר, הוֹ, בְּבֹהַק מְלֵאוֹת.

בְּמִנְזַר אַהֲבָתֶךָ, נִתְעַלֶּה עַד רוּם לִגְאוֹת.

      אוֹהֲבֶיךָ חֹן, חֲסֹךְ נָא אַנְחוֹת-שֶׁבֶר מֵאִתָּם.

דֶּרֶךְ אַהֲבָה הַכְשֵׁר נָא, אַל תִּתְּנֵנוּ לְמִרְמָס,

חֵץ הַשִּׁמָּמוֹן בִּשְׁנֵינוּ, אָנָא, אַל יְהִי נִכְנָס.

עֲבָדֶיךָ אָנוּ, מֶלֶךְ, הוֹ כְּלִיל יֹפִי נֶעֱלָס.

      אוֹהֲבֶיךָ חֹן, חֲסֹךְ נָא אַנְחוֹת-שֶׁבֶר מֵאִתָּם.

הֵן נָטַל עַתָּה שִׂכְלֵנוּ, בִּשְׁרִירוּת, הַכֹּל יָכוֹל.

אַל תָּסֵר עֵינְךָ מִמֶּנּוּ, חֹן וְעַל הַכֹּל חֲמֹל.

חוּלְקַי דַּל, נָא הִשְׁתּוֹחֵחַ, דְּבַק בּוֹ לְבִלְתִּי חָדוֹל!

      אוֹהֲבֶיךָ חֹן, חֲסֹךְ נָא אַנְחוֹת-שֶׁבֶר מֵאִתָּם.

מתורכית: אבנר פרץ