בלאס דה אוטֵרו (1979-1916)
לרוב העצום כָּאן לִפְנֵיכֶם, בְּשִׁירָה וּבְרוּחַ, אָדָם, הַהוּא שֶׁאָהַב, וְחַי וּמֵת מִבִּפְנִים וְיוֹם אֶחָד יָרַד לָרְחוֹב; אוֹ אָז הֵבִין: וְאֶת הַחֲרוּזִים כֻּלָּם שָׁבַר. כָּךְ הַדָּבָר, כָּךְ הָיָה. יָצָא לַיְלָה אֶחָד מֵטִיל קֶצֶף בָּעֵינַיִם, שִׁכּוֹר מֵאַהֲבָה, נִמְלַט מִבְּלִי לָדַעַת אָנָה; לִמְקוֹם לָאֲוִיר אֵין בּוֹ רֵיחַ שֶׁל מֵת. יְרִיעוֹת שָׁלוֹם, פָּבִילְיוֹנִים מְנֻשָּׁבִים הָיוּ זְרוֹעוֹתָיו, כְּמוֹ שַׁלְהֶבֶת בָּרוּחַ; גַּלֵּי דָּם גּוֹאִים בֶּחָזֶה, גַּלִּים אַדִּירִים שֶׁל שִׂנְאָה, מְמַלְּאִים אֶת הַגּוּף. כָּאן! בּוֹאוּ לְכָאן! אַיי! מַלְאָכִים אַכְזָרִים בְּמָעוֹף אָפְקִי חוֹצִים הָרָקִיעַ; דָּגִים אֲיֻמִּים שֶׁל מַתֶּכֶת חוֹתְרִים עַל גַּב יָם מִנָּמֵל אֶל נָמֵל. אֶת כָּל חֲרוּזַי פֹּה אֶתֵּן בַּעֲבוּר אָדָם אֶחָד שֶׁשָּׁלוֹם לוֹ. כָּאן לִפְנֵיכֶם, בָּשָׂר וָדָם, מִשְׁאַלְתִּי הָאַחֲרוֹנָה. בִּילְבָּאוֹ, אַחַד עָשָׂר בְּאַפְּרִיל, חֲמִשִּׁים וְאַחַת.
Blas de Otero (1916-1979)
A la Inmensa Mayoría Aquí tenéis, en canto y alma, al hombre aquel que amó, vivió, murió por dentro y un buen día bajó a la calle: entonces comprendió: y rompió todos su versos. Así es, así fue. Salió una noche echando espuma por los ojos, ebrio de amor, huyendo sin saber adónde: a donde el aire no apestase a muerto. Tiendas de paz, brizados pabellones, eran sus brazos, como llama al viento; olas de sangre contra el pecho, enormes olas de odio, ved, por todo el cuerpo. ¡Aquí! ¡Llegad! ¡Ay! Ángeles atroces en vuelo horizontal cruzan el cielo; horribles peces de metal recorren las espaldas del mar, de puerto a puerto. Yo doy todos mis versos por un hombre en paz. Aquí tenéis, en carne y hueso, mi última voluntad. Bilbao, a once de abril, cincuenta y uno.
מספרדית: אבנר פרץ
