אנונימי (המאה ה-12)
דואט היפה דוֹאֵט הַיָּפָה, לַחַלּוֹן שָׁם תֵּשֵׁב, סֵפֶר קוֹרֵאת אַךְ לֹא נָתוּן לוֹ הַלֵּב; בְּדוֹן אֲהוּבָהּ הִיא הוֹגָה בּכְאֵב, בְּאֶרֶץ נֵכָר עַכְשָׁו הוּא סוֹבֵב. וּמָה רַב הַכְּאֵב. נוֹשֵׂא הַכֵּלִים בָּא קָרֵב בִּדְהָרָה, יוֹרֵד וּפוֹרֵק תֵּבָתוֹ מוּל חַדְרָהּ. דוֹאֵט הַיָּפָה אָז תֵּרֵד מְהֵרָה, לֹא מְצַפָּה לַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה. וּמָה רַב הַכְּאֵב. דוֹאֵט הַיָּפָה אָז תִּשְׁאַל הָאַבִּיר: הֵיכָן דוֹן אֲהוּבִי, הֲתֵדַע, הֲתַכִּיר? בִּכְאֵב וּבִבְכִי רַחֲמָיו הוּא יַכְמִיר. דוֹאֵט מִתְעַלֶּפֶת, תִּצְנַח וְתַחְוִיר. וּמָה רַב הַכְּאֵב. דוֹאֵט הַיָּפָה תִּתְעוֹרֵר, שׁוּב תִּרְאֶה אֶת נוֹשֵׂא הַכֵּלִים, אָז תִּתְמַהּ, תִּשְׁתָּאֶה; בְּלִבָּהּ רֹב מַכְאוֹב כּוֹסֵס וְגוֹאֶה לְדוֹן אֲדוֹנָהּ שֶׁאֵינֶנּוּ נִרְאֶה. וּמָה רַב הַכְּאֵב. דוֹאֵט הַיָּפָה אָז תִּשְׁאַל וְתִתְמַהּ: אַיֵּה אֲדוֹנִי שֶׁלִּבִּי לוֹ כָּמַהּ? -חֵי אֵל, לֹא אוּכַל לְכַסּוֹת עוֹד, עַלְמָה: נָפַל אֲדוֹנִי שָׁם בַּמִלְחָמָה. וּמָה רַב הַכְּאֵב. דוֹאֵט הַיָּפָה קִינָתָהּ אָז אוֹמֶרֶת: "אוֹי! וַאֲבוֹי! דוֹן, אָצִיל לְתִפְאֶרֶת! מֵעַתָּה, לְבוּשׁ שַׂק אֶהֱיֶה פֹּה חוֹגֶרֶת תַּחַת פַּרְוָה וּגְלִימָה מְהֻדֶּרֶת. וּמָה רַב הַכְּאֵב. מִנְזָר לִכְבוֹדְךָ אֲכוֹנֵן וְאָקִים: עֵת יוֹם חַג יַגִּיעַ, בֵּין כָּל הַבָּאִים, אִם בָּאַהֲבָה, אִישׁ לֹא כֵּן, לֹא תָּמִים, בְּפָנָיו, הַשְּׁעָרִים יִהְיוּ נְעוּלִים. וּמָה רַב הַכְּאֵב. דוֹאֵט לְקַיֵּם אֶת נִדְרָהּ תְּמַהֵר, גָּדוֹל הַמִּנְזָר וְיִגְדַּל עוֹד יוֹתֵר. כָּל סוֹבֵל בַּעֲבוּר אַהֲבָה, הָעוֹבֵר, מִקְלָט בּוֹ יִמְצָא וּבוֹ יִסָּתֵר. וּמָה רַב הַכְּאֵב. בַּעֲבוּרְךָ נְזִירָה אֶהֱיֶה בְּסַנְט פּוֹל.
Anonyme (du XIIe siècle)
Belle Doette Bele Doette as fenestres se siet, Lit en un livre mais au cuer ne l'en tient, De son ami Doon li resovient Q'en autres terres est alez tornoier. E or en ai dol! Uns escuiers as degrez de la sale Est dessendu, s'est destrossé sa male. Bele Doette les degrez en avale, Ne cuide pas oïr novele male. E or en ai dol! Bele Doette tantost li demanda: "Ou est mes sires, que ne vi tel pieç'a?" Cil ot tel duel que de pitié ploya; Bele Doette maintenant se pasma. E or en ai dol! Bele Doette s'est en estant drecie: Voit l'escuier, vers lui s'est adrecie, En son tuer est dolante et correcie Por son seignor dont ele ne voit mie. E or en ai dol! Bele Doette li prist a demander: "Ou est mes sires cui je doi tant amer?" "En non Deu, dame, ne.l vos quier mais celer: Morz est mes sires, ocis fu au joster." E or en ai dol! Bele Doette a pris son duel a faire: "Tant mar i fustes, cuens Do, frans debonaire, Por vostre amor vestirai je la haire, Ne sor mon cors n'avra pelice vaire. E or en ai dol! "Por vos ferai une abbaïe tele, Qant iert li jors que la feste iert nomeie, Se nus i vient qui ait s'amor fauseie, Ja del mostier ne cavera l'entreie." E or en ai dol! Bele Doette prist s'abaiie a faire, Qui mout est grande et adés sera maire; Toz cels et celes vodra dedanz atraire Qui por amor sevent peine et mal traire. E or en ai dol! Por vostre amor devenrai nonne en l'eglyse saint Pol.
מצרפתית עתיקה: אבנר פרץ האזינו לביצוע השיר בשפת המקור ובנעימה העתיקה: http://www.youtube.com/watch?v=-dccRxlaUAo
