אז זה מה שאני רוצה להתחיל כשבאתי מארץ ישראל איך היגענו איך היינו איך... זה מה שאני אומר לך. בשנת חמישים ותשע הגענו לדרך, נשארנו במקום אחד בראהדה, קוראים לזה אלראהדה, נשארנו שמה חודש ימים *, סגור. לא יכולנו לא להיכנס לארץ ולא לחזור בחזרה. והיינו חולים שמה, גם אמא שלי נפטרה וגם אבא שלי נפטר יום אחרי יום. ולא ידעתי איך לקבור אותם אני הייתי חולה, היינו קיבלנו כולנו מי שאנחנו שמה בראהדה קיבלו מחלה.

-בן כמה היית?

-הייתי בן עשרים. אז סוף סוף הגענו לארץ, הייתי כבר מחותן, הגענו לארץ הכניסו אותנו כל בחורה לאוטובוס אחר ובחורים לאוטובוס אחר. אז הערבים אמרו לנו הם יקחו לכם את הבחורות בישראל. אז אנחנו פחדנו, אמרנו או, מה שאמרו הערבים זה קדוש. אז אח"כ החזירו אותנו הלכנו נאכל ביחד, טוב, הגעתי לזה שהגעתי, הייתי מחותן אז האבא של הכלה שלי הוא היה חי, הוא היה מלחמת השחרור אמרו הוא מת. אז בתימן מי שמת ויש לו ילדים הולכים למלוכה לממשלה. אז אני התחתנתי איתה בכדי שהיא לא תתאסלם. אז התחתנתי איתה. אהבה אותי

-בתימן?

-בתימן. אהבה אותי אני אהבתי אותה היא מהמשפחה שלה. הגענו לארץ, אבא שלה אמרו הוא חי. אז הוא אמר למה התחתנתי איתה. אז הלכנו בית דין רבני, אני לא הייתי יודע עברית ולא יודע כלום והוא היה בארץ כבר שנים והוא עבדאי היה, שבר, הפך להם את השולחנות הרבנים הסכימו להתגרש. והיא אוהבת אותי ואני אוהב אותה. אז היא בקשה ממני עוד עשר אגורות, היה עוד מילים, כמה מלים לתת לה בשביל נסיעה, ונפרדנו. אז נפרדנו, אמרה אל תתחתן עד שאני אחזור אליך, למה היא התגרשה בכוח של אבא שלה, טוב, אז נשארתי זמן היתה מצלצלת לי היתה באה אלי: אל תתחתן אני אחזור אליך. הלכה לצבא בנתיים, אני לא יכולתי לסבול בלי חתונה. אז הזמינו אותי לצבא שאני אעשה סדיר, צבא סדיר, התחמקתי מזה. (אני מספר את האמת) התחמקתי מזה כמה חודשים. כל מכתב מביאים הייתי שם אותו תחת הכרית. למה אני לא מחותן, אם אני לא מחותן אין לי בית אין לי כלום. סוף סוף הגעתי למישהי התחתנתי איתה, אמא של הילדים עכשיו שלי, ממדרך-עוז. התחתנתי איתה, לא היה אוטובוס לא היה משאית לא היה כלום, הבאתי אותה כלה במשאית של הזבל. ביקנעם לא היה שום אוטו, רק משאית של הזבל. זרקנו את הזבל והלכנו להביא חתונה. ואין לנו מה לאכול בבית. הלכתי גנבתי תירס מהמעברה בכדי שנאכל תירס לכל הפחות. אמרו אין שוחט, הלכתי לקנות עוף, מי שחט לי? כ'רוטי מיקנעם, הוא לא רב ולא שוחט ולא * * לא יודעים כלום (אני מדבר את האמת). אז אכלנו לא יודעים שום דבר. טוב, התחתנתי איתה, נשארתי כמה שבועות שוב פעם נתנו לי גיוס. אני התחתנתי איתה הלכתי ביום השני נעשה חיים בעפולה, תפסו אותנו למשטרת לג'יו [מגידו] עם אשתי, אדוני נתפסת, למה לא התגייסת? אז אני בוכה והיא בוכה. אני הלכתי צרפן [צריפין] והיא חזרה הביתה, שנינו בוכים. הגעתי לצרפן, גייסו אותנו פה ושם, נשארתי לשבת - ברחתי. ברחתי מצרפן. אני רוצה אישה, מחותן חדש. ברחתי מצרפן וחזרתי ביום ראשון. אמרתי לחבר'ה שלי תשמעו, אם ישאלו אותכם איפה פלוני תגידו אנחנו לא יודעים, אולי הוא חולה אולי... ואני ברחתי דרך בורמה. קפצתי מעל הגדר עד שהגעתי יקנעם. אז הגעתי לחיפה בליל שבת, לא היה אוטובוס, הלכתי ברגל. הלכתי ברגל הגעתי לגשר שיוצאים מחיפה על-יד חברת חשמל, מצאתי מעיל היה בו חמש לירות. אז למזלי (עוד המעיל קיים עד היום) אמרתי זה מזלי, בליל שבת, והלכתי מחיפה עד שהגעתי יקנעם ברגל בליל שבת, אין תחבורה אין כלום. טוב.

-כמה זה חמש לירות?

-אני לא יודע, חמש לירות זה הון. כמו היום מעל מאה אלף שקל, מעל מאה... דולר היום. היום כולם... היינו קונים לחם בשני מיל. בשני מיל כמו שאתה אומר עשרים אגורות קונים לחם. טוב, חיינו, חיינו היינו במעברה. אז הסתדרנו, הלכתי לצבא, ואין לנו מה לאכול אין לי בית ואין לי כלום, אז שוב פעם ברחתי. היה לי כבר בית מעמידר נתנו לי כשהתחתנתי יש לי בית מעמידר, אז יום אחד היה גשם, זה היה בשנת חמישים, חמישים ואחד. ידעתי שהרעפים שלי עפו, ככה פסיכולוג[ית]. אמרתי למפקד: אדוני, שמעתי על זה האזור הזה עפו הרעפים, אמרתי בטח שלי היה על שתי קומות היה לי בית, אמרתי בטח הרעפים שלי... הלכתי למג"ד אמרתי לו תשמע אני הולך. לא אתה לא הולך. אמרתי אתה יודע מה, אני הולך! עזבתי אותו והלכתי בכוח ואשתי בהריון במשה. הגעתי הביתה - אשתי במדרגות. מה קרה? גאלת הרעפים... עפו. אז הגעתי מלא הבית מלא מים, אז הלכתי לקופת חולים אשתי בהריון, הבאתי פתק שאשתי בהריון. בינתים המשכתי שבוע בבית, למען אשתי בהריון ואין לה מקום איפה שאני אשים אותה. נשארת שבוע לקחתי פתק מקופת חולים מהרופא, שאני מטפל באשתי אין לה מקום איפה לישון הבית עף והכל מלא מים, נשארתי שבוע למען הפתק הזה יש לי כבר בטחון. חזרתי לצבא. למה? איפה היית? איפה היית? אמרו יש לך משפט. אמרתי בסדר, למה לא? אז החבר'ה שלי כבר אומרים אה, מחכים... מה יהיה לך, איך יעשו לך אמרתי אל תדאגו. יש לי בכיס מעמידר ומקופת חולים. נכנסתי למג"ד: 'ימין שמאל', אמרתי אני לא עושה 'ימין שמאל'. לא, 'ימין שמאל' - לא. (אתה יודע במשפט * ימין שמאל) נכנסתי, והחברים מחכים מה יהיה הסוף שלי. 'תצדיע!'. אמרתי אני לא מצדיע. למה? אמרתי אני לא מצדיע, קח את הפתק הראשון קח את הפתק השני, הוא קרא את זה אמר תוציאו אותו, תוציאו אותו, תוציאו אותו. ככה אמר, תוציאו אותו, תוציאו... לא דיבר שום מילה. יצאתי והחבר'ה: נו? מה, מה רציתם? הנה יצאתי זכאי. הוא אמר תוציאו אותו. הוא ראה שיש לי משהו, הוכחות. טוב, גמרנו עם זה. אז עכשיו אתה רוצה מה אני אספר על מה?

¬-עכשיו תגיד לי מה החויה שלך, המפגש שלך, למשל...

-אח"כ רגע, רגע. התחתנתי עם אשתי הזה, היה לי בת ובן, נפטרה בשנת שמונים וארבע והאישה השניה. אח"כ התחתנתי בשנת שמונים וחמש במישהי מעקרון. היתה חולה רימתה אותי, אז לא התגרשתי ממנה. נתנו לי הרבנות שאני אתחתן מעליה. אז עכשיו יש לי חתונה רביעית. התחתנתי ברביעית שיהיה מסודר. התחתנתי ברביעית מעפולה, ואנחנו עוד, עד היום מחותנים. עכשיו מה שאתה רוצה אני אגיד.

-ואיפה היא, אשתך?

-בעפולה. אחת בעקרון ואחת בעפולה, ואחת גרשתי אותה ואחת מתה. ארבעה.

-וזאת של עכשיו, של עפולה, אתה לא גר איתה?

-היא רוצה שאני אעבור לעפולה ואני לא רוצה, אמרתי אני רוצה רק ביקנעם. ועכשיו מה * מה שאתה רוצה עוד.

-עכשיו אני אגיד לך, תן לי סיפור אפילו קטן, על המפגש שלך למשל עם אשכנזים. איך היה, איך התיחסו אליך, האם היה יחס שונה

נכנסתי לעבודה, בסולתם, היה לי מאוד טוב בסולתם. הייתי אחראי על קבוצה, עבדתי בחומר נפץ. הייתי עובד חמש שעות במקום... והייתי מקבל שמונה שעות. ואם אני נשאר עוד שעתיים אני מקבל פלוס עוד שתי שעות. היה לי הכל בסדר, הכל בסדר. עד שהסתדרתי, בניתי בית ועשיתי וכל מה שאני צריך. ועכשיו מה אתה רוצה עוד?

-איך אתה רואה את מה שקרה ליהודים המזרחיים פה, בישראל? מה קרה להם בעצם, לדעתך?

-תשמע, היה קשה לנו, מפני שאנחנו לא מבינים את השפה. היה קשה לנו מאוד. מה שהיו אומרים לנו היינו אומרים כן. אפילו יהרגו אותך אתה אומר כן. אתה לא יודע מה... מה הם אומרים. מה הם אומרים. עד שהסתדרנו עד שהצלחנו ידענו עברית ידענו הכל, אז הסתדרנו עם כולם הכל בסדר. עד היום הכל בסדר.

-תן לי, למשל, סיפור על משהו שלא הסתדרת? משהו שהיה שונה, לא הבנת, לא הבינו אותך... אתה זוכר משהו מהתקופה ההיא?

-כן. בעין שמר, כשהיינו בעין שמר אנחנו היינו הולכים לחפש עבודה בכרכום. אז אח שלי הלך להביא אוכל מחדר אוכל נהפך עליו ה... מה קוראים לזה?

-חדר אוכל.

-החדר אוכל. נהפך עליהם והיה לנו בעיות ואין לך מושג, והיינו חולים כל אחד חולה באוהל שלו אבל היינו שמחים במה שיש לנו, היינו שמחים במה שיש שהגענו לארץ והכל. עד שהסתדרנו ביקנעם. ומיקנעם הגענו בצריפים, נשארנו בצריפים במעברה עד שהיו אומרים יהיה לנו בתים לא האמננו שיהיה לנו בתים. לא האמננו בכלל. ע...ד שבסוף היה לנו בתים. וזה הכל. והייתי מקבל משכורת מהצבא לא היה לי מה לאכול, אשתי היתה תמיד נשארת בלי אוכל. ויום אחד היא פגשה אותי אמרה אני לא רוצה אותך נתנה לי את התעודות והכל למחנה שמונים, הייתי עושה אימונים בבסיס מחנה שמונים. אז היא הגיעה לשמירה, 'מה את רוצה?' אומרת אני רוצה בעלי. קראו לי מהמסדר היינו כבר יוצאים להתקפה בסוריה בשנת 52. אנחנו כבר במחנה עושים מסדר אז פתאום קראו לי מי זה טביב, מי זה טביב? אמרתי אני, מה העניינים? אמרו אשתך מחכה לך בשער. ואני עשיתי את עצמי אני לא יודע כלום, אמרו אדוני תצא אישתך בשער. הגעתי לשער מה את רוצה? גאלת אני לא רוצה אותך ולא רוצה כלום. קח את התעודות שלך קח את הכל אני הולכת להורים שלי. אז בסוף הקצין שחרר אותי אמר תחזיר את הציוד שלך למחסן, תלך עם אשתך. הגענו לפרדס חנה אז נסענו הביתה הגעתי והשבת מוכנה. למה? היא רוצה רק אותי, האוכל יש לה והיא... אני שלושה חודשים לא הייתי אצלה. אז עשינו שבת וחזרתי ביום שני. אז פעם אחת באמת לא היה לה כסף הייתי כבר בחפץ חיים, סידרו אותנו 'גרעין' קוראים לזה גרעין ל'חפץ חיים' עם החברים שלי. אז סידרו אותם עבודה בפרדסים, תפוחים, תפוחי עץ - אני אמרתי אני רוצה במכבסה, הייתי עוד צעיר לא כמו היום... אמרתי אני רוצה לדבר עם בחורות, לא איכפת לי. אז היינו בחפץ חיים ובאמת סדרו אותי במכבסה. אז לערב היו גם בחורות הם בצריף לבד ואנחנו בצריף לבד. ואני הייתי שר, ואני היו משתוקקים לבחורות, רוצים להתפלצן* עליהם. אז הייתי שר, לוקח את הפח והם מסתכלות משמה. לאט לאט התקרבו אלינו וריקודים ושירים והכל. אומרים אתה עושה חיים אמרתי זה מה שיש, אז ככה צריך להיות. וככה עוד משהו אתה רוצה תסביר? אני יכול להמשיך.

-תן לי עוד סיפורים מהעבר שלך. תן לי סיפור, אולי, קשה.

-כן. הייתי עובד בסולתם אז כל הזמן בודקים אותם הרופאים באים רופאי תעשיה, בודקים אותם כל חודשיים כל שלושה חודשים. יש אנשים מהחומר לפעמים מזיק לו ומוציאים אותו וזה לפעמים זה נשאר שלושה חודשים וזה נשאר שנה, אז הם לא מתאימים לחומר. אז אותי היו בודקים כל הזמן הכל בסדר. אז ליום אחד הרופא הזמין אותי. מה אתה רוצה? אמר אני רוצה לדבר איתך. אמר אני בודק אותך אתה אותו דבר, תגיד לי מה אתה אוכל? תגיד לי מה אתה אוכל. אמרתי מה אני אגיד לך מה אני אוכל, על האוכל פה [בסולתם] אני לא יכול. רק ככה כמו שאומרים להחזיק מעמד. אני מגיע הביתה אשתי מכינה פיתות, בצל, צנון, חריף, כוס ערק אני שותה בצהרים. בערב היא מכינה לי חתיכת עוף, בננה, שקדים, ובכוס סלט עם חריף וזהו. אז מה אמר לי הרופא? הוא אמר אתה הרופא. כל מה שאתה אוכל היום - למחרת אתה מוציא את זה. אתה בסדר גמור. וככה לא חליתי עשרים וחמש שנה לא ידעתי מה זה קופת חולים, לא ידעתי מה זה קופת חולים עד הרגע האחרון, ועד היום אני בסדר. שהייתי שומר על עצמי על האוכל,הכל לפי התנאים שלי. והייתי גם כן עושה קאת, הייתי גם מכ'זן נארגילה, הכל, והייתי מבסוט כמו מלך, כמו מלך. אשתי מכינה אלקאת מכינה אוכל אני מגיע הביתה לא יודע מה זה לעשות קפה לא יודע מה זה לעשות תה, רק היא. אני מגיע הביתה פיג'מה מוכנה עולה למיטה היא הכינה אלקאת, אכלתי, ובערב שתיה אני והיא עם נרגילה עם הכל. וזה החיים שלנו היה. עד היום. והיום ברוך השם. תגיד עוד משהו אתה רוצה? (אני שכחתי מה שסיפרתי ** לך הייתי מתכונן. היית כותב את זה אח"כ היינו....) אח"כ הייתי ב* גם כן,

-במה?

-צוריאל. העבירו אותנו מחפץ חיים עם החברה שלי עם גרעין. ואני בשיכון. הם לא רצו לשתף אותי שאני אהיה עם הגרעין, למה הם בצוריאל הם כמו שאומרים כמו ישוב. והם החברים שלי. אמרתי להם תראו, מה אתם תעזבו אותי לבד אנחנו חברים מהתימן. אמרו לא, אנחנו ניקח אותך, והמפקד אומר לא, אתה לא שייך לגרעין. אז אני עם החברה עשינו עצה אחת אמרו אנחנו לא נלך אלא עם הבנאדם הזה, אם לא אנחנו לא נלך. טוב, אז סוף סוף נתנו לי ללכת איתם לקחתי את אשתי אתי, לצוריאל, בשנת 53 אני חושב. לצוריאל. הלכתי לצוריאל נתנו לי בית גם כן, לקחתי את אשתי אתי כאילו אני גר בבית. החברים אומרים מה, איך הוא עושה חיים? אשתו אתו, איזה מן צבא זה? אמרתי זה החוכמה לדעת... אח"כ נולד לי הבן שיהיה בריא אז אמרו ישחררו אותי מהצבא שיש לי כבר בן זה קשה שלוש לירות, אני יודע כמה נותנים, זה כבר קשה לצבא לשלם. אח"כ שיחררו אותי מנהריה*, השתחררתי בגלל שיש לי כבר ילד הם לא יכולים לתת לי משכורת. (תזכיר לי אם עוד משהו שאני דיברתי איתך).

-דיברנו על הרבה דברים...

-כן. לפני שאני אכנס לצבא עבדתי עם כ'רותי. לא היה עבודה, לא היה עבודה בכלל.

-מה זה כ'רוטי?

-קבלן. כ'רוטי, זה מהמושבה למשל* בשנת 51 לא היה לנו עבודה הייתי הולך עם כ'רוטי על המשאית חמישים שקל להרים אבנים כמו חצי הארון, לרים. לא היינו מרגישים את זה, לא כמו היום קשה לנו, רק שיהיה לנו לחם רק שיהיה מה לאכול. וככה הסתדרנו עד שנכנסתי לבית חרושת. אז עשיתי את הכבישים של הזורע, של מדרך עוז, של משמר העמק עוד לא היו כבישים. הכבישים שלנו של המעברה, הכבישים האלה עוד לא היה כבישים היה רק סתם כביש מן כורכר. עשינו את כל האבנים את כל הכבישים הזה של יקנעם היינו מביאים רק אבנים, שוברים אבנים יעשו את הכבישים.

-ומה קרה שם כשהכנתם את הכבישים? היה סיפור שקרה שם או משהו?

-כן. הייתי כבר קבלן לפועלים. לא היה עבודה ואני היה לי עסק עם כ'רותי יעני שהוא מכיר אותי ואני מכיר אותו היינו... הייתי נותן להם (עשרים שקל) עשרים גרוש או שלושים גרוש לפי הכסף של אז ואני הייתי מרויח חמישים לירות. ליום חמישים לירות

-באיזה שנה זה היה?

-בשנת חמשים ו... בשנת חמישים. היינו מחפשים עבודה רק יתנו לנו עבודה.

-ואיך הוא היה ביחס שלו אליך?

-הוא היה בסדר, תמיד הוא היה בטוח בי

-תן לי סיפור של משהו שלא היה בסדר?

-כן אני אספר לך. טוב, כשהתחתנתי באישה השלישית היא רימתה אותי. שהיא היתה חולה, היא לא נראית לי חולה אבל יש לה משהו. אז אני התחתנתי איתה היא מעקרון. אז היא אמרה לי... התחתנתי איתה הכל בסדר, אז ליום אחד עקץ אותה זבוב ביד בשבת, נהייתה אדומה בלי שום כונה אני לא יודע מה יש לה. אמרתי לה מה זה? מה זה? קאלת זה כלום וזה כלום. אמרתי את יודעת מה? מעכשיו אל תבשלי, אם תבשלי אני אשבור לך את הידים. זה הגעיל אותי שהיא אדומה. טוב. אמרה בסדר. אז ליום ראשון אמרה אתה יודע מה נלך לעקרון ביום ראשון. אמרתי בסדר, נלך לעקרון בתנאי שאני אבשל. אמרה בסדר. אז הגענו לעקרון ביום ראשון אז אמרה לי תשמע ביום השני אני רוצה ללכת ל'קפלן' (legaflan) היא היתה עובדת בקפלן עשרים וחמש שנה.

-מה זה גפלן?

-בית חולים, קוראים לו בי"ח קפלן, בדרום. אמרתי בסדר. אמרה תשמע: יש לי שקית נירות, תמיין לי את זה. אמרתי בסדר, ואני לא יודע למה היא רוצה לבית חולים קפלן זה ענין שלה, לא ידעתי שהיא חולה יש לה סידורים. טוב, אז אני ממיין לה את הניירת פתאום אני מוצא מכתב שהם שחררו אותה לפנסיה מוקדמת עקב ועקב... יכול להיות עקב המחלה שלה ואני לא ידעתי מזה כלום. אז מצאתי את הניר אז אמרתי בעצמי מה שחשבתי בשבת הנה הוא קיים. טוב, עוד פעם מצאתי. אז הלכתי ביום השני כבר שמחתי בזה הגעתי מקופת חולים לפה, שאלתי את הרופא מה זה? הוא אמר אדוני, זה היא לא מרגישה טוב, היא לא טוב זה כתוב בלטינית, ואני לא יודע לטינית אבל בעברית אני יודע. אז הלכתי לרופא אמר אדוני יש לה מחלה אבל עוד לא הגיעה לסוף. טוב, אז התחלתי הלכתי לעורך די.... עשיתי אני עצמי והעמידה עלי שלושה עורכי דינים, היינו ברחובות ברבנות. אמרתי במקום שאני אביא אותה לכאן לחיפה אני אסע אני לרחובות יותר קל לי במקום שלהזמין לה מונית ותבוא לחיפה, אז זה קשה לי לשלם עבור זה. אז הגענו שנתיים ברבנות. בסוף הזמינו את הפרופסור ששחרר אותה. אז אומרים לו ברבנות: כבוד פרופסור, זה המכתב שלך? הוא אומר כן. איך הגיע פה? אמרו קודם כל היא מתרפאת לפי מה שכתוב? הוא אמר לא, היא לא מתרפאת. היא לא מתרפאת רק היא לוקחת כדורי ארגעה. ובכן הצלחתי להביא זה שהוא אישה שהיא לא מתרפאת, רציתי לגרש אותה היא לא רצתה להתגרש ממני. אז בסוף הרבנות החליטו שאני אתחתן מעליה אם היא לא רוצה להתגרש. ובכל זאת התחתנתי מעליה בלי לגרש אותה עד היום. התחתנתי, שהזכות בשבילי שהיא רימתה אותי שהיא חולה והיא לא אמרה לי מקודם. וככה הוכחתי ונתנו לי היתר עד היום יש לי ההיתר, בשביל זה התחתנתי ברביעית שיש לי ההיתר, אחרת אני לא יכול להתחתן. בשביל שיש לי היתר מהרבנות בירושלים, שיש לי היתר להתחתן מעל אשתי, עד היום. והיום עם אשתי הזה אם היא רוצה שאני אעבור לעפולה אני מוכן שתחתום לי ואני אתחתן. זה הכל.

-כן, אתה מוכן?

-בטח.

-יש לך מועמדות?

-נכון. אני אחפש זה לא בעיה.

-איך עושים את זה?

-[צוחק] ** ומה לא חסר. כמו שמצאתי הראשונה השניה השלישית הרביעית, אני אמצא עוד החמישית.

-איך מצאת את השניה למשל?

-השניה? השניה לפני ש... וגד אני כבר ברבנות ברחובות, אז אני לא יודע מה לעשות: ברבנות לא התגרשתי וזאת כבר תפסתי אותה שנה ואני אמרתי לה... לא אמרתי לה שאני מחותן. אז אני עכשיו בדילמה בשני הצדדים, אם זה לא תתגרש אז זה תדע שיש לי בחורה היא לא תתחתן אתי. אז אני שתקתי. לא גיליתי לה מהסוד, יש לי בחורה זאת מישהי בעפולה. עכשיו יש לי בחורה כבר אני הולך איתה שנה, שנת מלחמת... מלחמת עיראק, לפני שבע שנים. בזמן עירק שהתקיפו אותנו, מן מלחמת המפרץ. אז אני הולך עם אשתי ברכה ועוד לא אמרתי לה שאני מחותן. רציתי עד שיצא מהרבנות משהו. אז אני פחדתי עכשיו יש לי חברה שאני מחזיק אותה שנה היא בסדר, וזאת לא התגרשתי אז אני אהיה במלכודת. אז חיכתי עזר לי השם, אז נתנו לי היתר הלכתי לאישתי הזה שהיא קימת היום, אני מדבר איתה נו מה נשמע... היא אומרת מה איתך, אתה מחזיק אותי, או שתתחתן או תעזוב אותי אתה עושה לי בושות פה בעפולה. אמרתי יהיה בסדר היא לא יודעת מה התוכנית שלי. אז עד שקיבלתי היתר, קיבלתי היתר הלכתי אליה ביום ראשון הכינה אוכל אמרתי לה תזמיני את הבן שלך. למה? אמרתי תזמיני את הבן שלך. אז בא הבן שלה: מה העניינים? אמרתי בסדר. קח את המכתב הזה, הוא קרא את המכתב הזה הוא אמר: אמא, מותר לו להתחתן. את רוצה אותו? אמרה... אמרו לה... אמר לה הבן שלה: בא לך פלוני מירושלים בא לך זה, בא לך זה, ואת לא רצית. אמרה זה מה יש. אמרתי זה מה יש? אדוני, לך תזמין אולם. בלי שתדבר אתי, לך תזמין אולם וחתונה. וזהו. ואל תדבר אתי בחתונה, מה שאתה רוצה תעשה - תעשה. תזמין לא איכפת לך. וכך הזמננו חתונה, אולם, אוטובוס מיקנעם, אוטו אמריקאי הבן שלה נתן לי. הבן שלה שיהיה בריא טייל אותי כל היום באוטו אמריקאי.

-זאת הרביעית.

-כן. זאת הרביעית. עשינו חתונה מפוארת עם אוטובוסים עם עיתונאים, יש לי עד היום * * אני אראה לך. היה ערב טוב אוטובוס מיקנעם, אורחים מכל המקומות, היה לה אולם בעפולה עשינו, אולמי עפולה, מה קוראים לו אולמי 'אושר'. אז היה עד היום הכל בסדר עם אשתי, אני מבסוט ממנה.

-בת כמה היא אישתך היום?

-היא בגילי. כמעט. היא בגילי אישה טובה, אישה חמודה אישה... אין לי מה להגיד עליה. אין... הלואי כל הבחורות כמו היא. היא דואגת אוכל זה אוכל, תמיד היתה דואגת לי, תמיד שלום תאכל, שלום ת...זה שלום תשתה, אין לי מה להגיד עליה. אין. הלואי וכל הבחורות כמו שהיא היום. אין אין עוד. ועד היום אני אוהב אותה. עד היום אני אוהב אותה. תגיד לי עוד משהו אם אתה רוצה עוד משהו שאני אגיד לך

-מה שבא לך תגיד.

-תראה, זה שוכחים...

-איך היתה יקנעם פעם?

-אה. הגענו יקנעם הר. ממש הרים, עשבים, קוצים, אתה לא תאמין שהיינו במעברה. לא תאמין. לא האמננו שזה יהיה יקנעם. אז עלינו ליקנעם היתה... מה אתה חושב, זה השיכונים היום האלה? לא, לא היה שום דבר. עד הבנק היה עשבים. הרים, לא מאמינים, ואנחנו התימנים המסכנים הגענו לכאן והסתדרנו לפה, לא היה לנו כלום, היינו בלשכה לא היה עבודה, היה שמירה בלישכה מי שמדבר משהו היה סבח נוגח לו בראש, לא איכפת לו, היה שומר על הלישכת העבודה. היה קשה מאוד להסתדר. אילמלא סולתם לא היה לנו שום מקום. אילמלא סולתם, עד היום. אלמלא סולתם לא התקדמנו ביקנעם, אף אחד לא יישאר ביקנעם, אף אחד לא ישאר ביקנעם. אבל סולתם החזיקה את כל... תימני... כל מי שביקנעם: תימני אשכנזי עיראקי מרוקי, כולם סולתם החזיקה אותם, עד היום. אין כמו סולתם. וזה הכל.

-אז איך זה היה? הגעת והיה קוצים ועשבים.

-הכל קוצים ביקנעם. הכל קוצים אנחנו לא *... מה אתה חושב המנסורה היתה מנסורה כזה? היינו יורדים ברגל לעשב עשבים במושבה. הייתי אוכל לחם על פלפל חריף, לא היה לנו מה לאכול. לחם משל יקנעם, לחם על פילפל חריף ועגבניה מהשדה, לא היה לנו מה לאכול. אז היינו קונים אוכל בבולים. היה לנו כמו קונים כרטיס כזה, מי שאין לו כרטיס אין לו מה לאכול. אין לו מה לאכול. לא היה לנו קרח לא היה לנו כלום, לא היה לנו איפה לשים מים, לא היה לנו כלום. חלב לא היה, כלום לא היה, ואם יש מי שיש לו כבר פריז'דר הוא כבר עשיר. הוא כבר עשיר. אז יום אחד שאני ואשתי ב* אין לנו בשר, איך נלך? איך? מה אני אתן לה? אישה יולדת אין לי בשר, אז הלכתי למושבה לעליזה תהיה בריאה היא עוד חיה, הלכתי נתנה לי עוד בפחד. אז תפס אותי השוטר בעליה: מאיפה יש לך עוף? אמרתי: קניתי. אסור, מאיפה זה? אמרתי לו תשמע: אשתי יולדת אין לה מה לאכול. הוא ככה שחרר אותי בשקט.

-מי זה השוטר?

-איזה שוטר לא זוכר. לא היה לנו לא היה לנו מה לקנות בכלל לא היה. לא היה בכלל. היו אוכלים פסוליה לשבת. בשבת פסוליה. מי שיש לו בשר אולי בחודש פעם - הוא כבר עשיר. אין לנו כלום, לא היה פריז'דר, לא היה כלום, היה לנו אבטחים כונת אסברן תחת למיטה. אין לך קרח אין לך שום דבר, עד שאנחנו זורקים אותם לזבל. היום ברוך השם היום הכל יש, הכל יש, אז לא היה לנו כלום, לא בגדים פה ולא כלום עד שהסתדרנו. קיבלנו מיטה של הסוכנות, בקושי מיטה. בקושי מיטה ושמיכה. זה הכל. ואח"כ שילמנו עבור זה מהסוכנות. שילמתי יש לי עוד הפתקאות. אני לא יודע איפה הם. שילמתי כשהסתדרתי בעבודה והחזרתי מה שאכלתי הזיתים במחנה והזיתים והאוכל מה שהייתי במחנה שילמתי שוב פעם בחזרה שילמתי את זה - גבו ממני. איזה מין טובה? שלמנו עבור האוכל. במחנה, מה שאכלנו שמה אני לא יודע באמת אני צריך לחפש אותם אני אוכיח לך את זה, תלושים. היה קשה מאוד, קשה מאוד עד שהסתדרנו. היום ברוך השם לא חסר כלום. לא היה לנו רדיו, לא היה לנו טלפון לא יודעים מה זה טלפון, מה זה רדיו? היינו מסתכלים על האנשים מדברים ואנחנו היינו מתפלאים, איך הם מדברים ואיך הרדיו מדבר ואיך זה, לא יודעים. היום הכל יש הכל יודעים. אז לא.. שמה בתימן לא היה טלפון, לא היה רדיו לא ידעו לא חדשות לא עיתונים לא כלום. זה כל בנאדם מדבר לשני אבל ברדיו טלפון אנחנו לא יודעים כלום. אפילו חשמל לא היה בתימן. זהו.

-אז אתה מרוצה שבאת לארץ ישראל?

-אני ברוך השם. ברוך השם. בנאדם מרוצה אם יש לו עבודה, אם אין לו עבודה לא שווה לו כלום, לא ארץ ישראל ולא ירושלים ולא ירדן ולא סוריה. אם אין לו מה לאכול הכל לא שווה. זה הכל. בנאדם יש לו מה לאכול - המדינה בשבילו טוב. ואם אין לו מה לאכול - הכל קפוט הולך. מי אוהב את המדינה אם אין לי לאכול? גם אני הראשון, אם אין לי אוכל מה אני צריך את המדינה? וגם עד היום אני מרחם על ה...זה, למה, אנחנו גם סבלנו, אנחנו גם סבלנו. אז זה שאני שומע על האבטלה והזה, בזמננו לא היה אבטלה בזמני הלואי והיה אבטלה, אבל בזמננו אין שום אבטלה - לך תשבור את הראש, לך תגנוב לך תקח, לך ת...זה. ותהרוס את עצמך בשביל חתיכת לחם. היום יש הכל, מה הם בוכים? אז אין לנו למי לפנות, אין. לא אבטלה, לא לשכת סעד, לא כלום. היום יש הכל. בזמננו לא היה כלום. יש לך - תאכל. אין לך - אתה תמות. זה הכל. לא היה מה לאכול. בזמן שהגענו לארץ בכלל. היום יש הכל ברוך השם לא חסר. אז לא היה אוטו ביקנעם. אם האישה חולה או מישהו חולה אין לנו איך לקחת אותו. אין לא מונית לא כלום, רק המכונות של הזבל. לא יותר. והעגלה של הקרח. היום יש הכל היום יש הכל ברוך השם, תודה לאל. כן. עוד משהו?

-אולי זה יספיק,

-איך שאתה רוצה

-מזה אני הולך לעשות סיפור, אכתוב אותו על שימך, סיפור שאתה נתת.

-תכתוב איך שאתה רוצה אני לא מתבייש בזה.

-כן, אין מה להתבייש

-אני מדבר האורגנל זה מה שהיה, זה לא... עבדתי בקרן קיימת מה לא עבדתי,

-איך היה בקרן קיימת?

-היה קשה. היינו עובדים שלוש שעות והולכים הביתה.

-אבל אני לא מדבר על הקושי הפיסי, של הכוח, קושי נפשי היה?

-היינו שמחים שאנחנו עובדים.

-לא היה קשה בגלל המעביד?

-לא, לא היה מעביד טוב. דוקא היה לנו בחור זהב, היה דואג לנו למים דואג לנו להכל. ותנוחו... באמת. הנה העשבים הזה על יד ג'למי, אנחנו סיקלתי אותם אני. הכל הגבעה הזו של ג'למי. מה לא עבדתי. רק יתן לי עבודה, אפילו חוץ מכבודך גם בזבל עבדנו. עבדתי בלול להוציא צואה של העופות, זה לא בושה רק לקבל כסף. היום הוא לא רוצה לעבוד הוא מקבל את האבטלה בשביל מה לו לעבוד? אנחנו היינו הולכים לחפש עבודה אני לא ידעתי מה זה לשכה. אני לא ידעתי מה זה לשכה בכלל. לא יודע מה זה לשכה. הייתי בעצמי הולך לחפש עבודה, מה שלא יהיה. עבדתי אצל כחולי, עבדתי אצל כ'רוטי עבדתי אצל אח של כחולי בפרחים, מה לא עשיתי? רק שיהיה לי אוכל, רק שיהיה אוכל. היום מתפנקים לקבל אבטלה. מה איכפת לו, הוא מקבל אלפיים שקל ואשתו תביא עוד אלף שקל - אז בזמנינו אין שום אבטלה, אין לך למי לפנות. זה הכל. אין למי לפנות. היום יש להם אבטלה מה איכפת לו? אפילו שהוא צריך לעבוד הוא אומר יש לי אלפיים מפה, ואשתי תתן אלף - מה אני צריך לעבוד קשה? אז בזמנינו אין לא בלשכה עבודה לא כלום רק תשבור את הראש לבד. עד שהסתדרנו עד היום ברוך השם, הסתדרנו, לא הפסקנו ואני לא חייב לאף אחד לא מהיום ולא משנת חמישים אני לא חייב לאף אחד. מה שיש לי אני מכלכל את עצמי, במה שיש לי. לא הלואתי מאף אחד ולא התחייבתי לצרכניה אפילו מיל אחד, ולא לקחתי בחובות אף פעם, מה שיש לי אני קונה - אין לי, אני אסתפק במה שיש לי. לא רוצה. לא רוצה חוב בכלל, לא הרגלתי את עצמי בחוב בכלל, לא אני ולא אשתי. ואשתי היתה היא בעלת הבית. היא היתה מכלכלת את הבית לא אני, והכל היה חיינו בחיים טובים, זהו, שְלוֹם הסיפור. נהייה בריאים. אני מודה לך מאוד שבאת, באמת אם הכנת אותי הייתי עוד חושב, בינתיים מספיק...

-בשלב הזה זה יספיק.

-בשלב הזה זה יספיק.

הערות:

מקליט:

פלטיאל גיאת

גיבור/ת הסיפור - דמויות:

נושאים / מילות מפתח:

מסרים:

סמלים/מוטיבים:

דקויות - לשים לב בניתוח:

הערות פלטיאל: