-מארי סאלם היה לו שני בנים. הוא משורר דגול בתימן, זה מה שאומרים. כל שיריו רק מהתורה, אין שירים סתם, רק השירים האלה עשו אותם בעברית ובערבית, לשון קודש. כי הערבים בתימן היו מתרגזים, שאנו שרים והם לא מבינים, בשביל שיהיה ביננו שלום, סדר - היה נותן משפט עברית ומשפט ערבית. בשביל שיהיה... היינו שכנים יחד, היינו מדברים יחד הכל יחד, אז עשה השירים האלה. אבל הוא בעצמו היה מוזמן לכל מסיבה. אחד הוא זמר, ושנית הוא חכם גדול מאוד בתורה. כל שיריו הם רק מהתורה. הוא אמר, שר... יש לו הרבה שירים מה אני אגיד עליו. המון המון המון שירים. אני * * כל השירים בתימנית אני אתן לך עכשיו הדיואן כזה מלא שירים. כולו תפילה ודרך ארץ, כולו. אבל, אסביר לך רק דבר אחד שהיה ונהיה. היה לו בן, שני בנים: יהודה ושמעון. היה שר, והוא זוכר את הבן שלו: 'אַבּא שִׁמְעוֹן קַאל קַלְבִּי יַנְשַׁרִח פִי דִ'כְּר רַבִּי מִלְכַּהוּ שַׁרְקִי וְגַ'רְבִּי. זאת אומרת הוא גדול, שרקי וג'רבי זאת אומרת מזרח ומערב, שרקי וג'רבי - זה בערבית, כן. 'לַיְס עַנְהוּ סִרּ יַגְ'בִּי' - כמוהו אין, אין דבר כזה. היה הלך למסיבה, והבן שלו השני רוצה ללכת אתו. הוא רואה יהודה, רק אבא שלו לוקח את שמעון והוא לא. והיה הילד הזה, הוא לא תפס ללמוד, לא תפס, מה יעשה?

-מי היה יותר גדול שמעון או יהודה

-יהודה היה הגדול, אבל לא תפס. אבא שלו לקח את שמעון והלך. הבן שלו זה הלך אחריהם כמה מטרים, ישב תחת [על] אבן גדולה ובכה. בכה בכי מר, לאלוהים שלא נתן לו שכל ללמוד תורה, כמו אבא שלו כמו אח שלו. בעד זה אבא מתבייש לקחת אותו. זה הבן שלך, הוא לא מבין כלום, מה יעשה? אמרו כביכול מרוב הבכיה שבכה, שבא אליהו הנביא והשקה אותו תורה. השקה אותו תורה ואז הלך אחריהם, התעורר והלך אחריהם. מגיע למסיבה ואבא שלו שר. שאבא שלו שר - אז שמעון, אבא שמעון ישב בשקט. היה בתימן דבר כזה: שרים קצת - נותנים הלכה. שרים קצת ונותנים הלכה. כשהתחילו לתת הלכה מהרמב"ם, מהמדרש, מיורה דעה, פתאום יהודה עונה, שואל, עונה. אבא שלו לא ידע איך הוא עונה איך הוא יודע, מה זה, הוא יודע הבן שלו לא יודע כלום. פתאום שינה אבא שלו את השיר ואמר: 'אבו יהודה יקול גלבי יתפכר ולא נמצא לעפעפי תנומה'. אבא של יהודה יקול קלבי יתפכר - זאת אומרת אני חושב מה קרה פה? קלבי זה הלב. תפכר - אני לא יודע מה קרה פה. מהרהר איך זה קרא. אבו יהודה - לא אבא שמעון - 'אבו יהודה יקול קלבי יתפכר' ולא נמצא - לא מצאתי לדעת מה זה? לעפעפי תנומה - אני לא יודע מה זה, איך זה קרה? אני כבר שכחתי את המשפט השני, זה בספר אני אראה לך שם. 'לְאַיַּים ג'וּרְבְּתִּי חַאלִי תְּדַכַּר' זה ג'ורבה זאת אומרת אני לא בבית שלי. שבנאדם הולך ממקום למקום הוא אורח. ג'ורבי זה אורח. לאיים ג'ורבתי חאלי תדכר - אני עכשיו חושב ואני במקום לא בבית שלי, אני במקום אחר 'לאיים גורבתי חאלי תדכר' ולא נמצא לעפעפי תנומה - הוא לא יודע לפרש מה קרה לו, איך זה היה דבר כזה. ואחר כך זה התחיל לשיר שירה, השיר הזה. יש כל מיני שירים שלו. היה אומר... השיר שלו עוד אחד, שיר שהוא קרוב... [בניגון:] 'אבא שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי' היה בתימן התחלה, לא שרו עם פח ולא עם תוף. זה היה לא יפה, אסור. איך אתה תשמח הרבה ובית המקדש חרב? היו עושים ככה [בניגון:] 'אתחיל באל יחיד שהוא שוכן מרום הוא הווא'. ככה בתימן. האחרונים אמרו לקחת פח, פח הוא תופס אותו ככה, והוא שר ככה. האחרונים אחרונים אמרו מה זה בעיה? צריך לקחת תוף.

-זה עוד בתימן

-זה עוד בתימן. בתימן אני זוכר, לא אני זוכר אני יודע זה שהיה, שהיו עושים את הבית, מסדרים אותו עם טיח, עם הכל, עם סיד, מסדרים יפה. ואני רואה חתיכה קטנה שעל הטיח נשאר, לא מסדרים אותו. אנחנו לובשים שמלות יפות וזה וזה, לוקחים מעיל - קורעים אותו מלמטה. קרוע, בשביל לא לשמוח שבית המקדש חרב. אתה יודע זו היתה אבידה לארץ ישראל. היתה תפילה יום ולילה מתי נגיע לירושלים, לעיר הקדושה, לארץ ישראל. עם כל דבר. אני לא ראיתי תימנים ותיקים ושירה שלו מהתחלה ככה. קודם כל דמעות, שהוא * *. הייתי ילד ואני רואה, איך הוא שר ויורדים דמעות, איך יכול להיות? שיר הנשיד, קוראים לזה נשיד ואח"כ השירה, ואח"כ נותן את השירה. הייתי תמה למה זה? שאלתי, אמרתי לך מילדות הייתי מעוניין לדעת כל דבר, זה אני מעוניין. למה זה? הוא אומר זה שירה זה תפילה, ולשיר ולשמוח? זה לא מקום שלנו - אנחנו בגלות. המקום שלנו בארץ ישראל, מתי תבוא הגאולה. אני זוכר ב'עץ חיים' היה תמונה של כותל המערבי. אני זוכר איך היו [מתאספים סביב התמונה ומסתכלים על זה בהתלהבות: כותל המערבי זה שלנו...] אתה לא יודע ** מסתכלים איך זה... כותל המערבי שלנו זה ארץ ישראל שלנו, יו... מתי נגיע. 'ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'. הייתי אומר בבית הכנסת ואני ילד: איך זה ואשא אתכם על כנפי נשרים... הייתי חושב יבוא עוף גדול, ואני אעלה עליו ואני אגיע לארץ ישראל. * על הראש שלי. לא ידעתי שזה יהיה באוירון יעשה זה, לא ידענו מה זה אוירון.

-אתה עכשיו מתאר את ארץ ישראל בדמיון שלכם שם כארץ קדושה: אמרת שלא משקרים, הארץ קדושה והכסף טמא, והנה אתם באים לא"י ורואים יהודים בלי כיפה לא מקיימים מצוות, נשים מכלוסת... איך ראיתם את זה?

-קודם כל במעברה עצמה שהגענו ארצה. זה ארץ ישראל? -זה ארץ ישראל. ברוך השם. ברוך השם זה ארץ ישראל. כשראינו את המנהל בא אלינו עם מכנסיים קצרים ובלי כובע, והוא מדבר בעברית. זה יהודי? זה יהודי! הזקנים: זה יהודי? קאל זה יהודי. * איך זה יהודי זה? התחלה, איך זה יהודי? וביננו: קאל הוא יהודי, זה אומר יהודי, אני אומר לך זה יהודי. אני אומר לך התחלה התחלה. זה אומר זה יהודי וזה אומר לא יהודי, זה יהודי... איך יהודי בלי כיפה, בלי כובע, זה לא יהודי, מה אתה מדבר? והוא ערום עד כאן. גם הגברים אסור לנו לעשות עד כאן, מכנסיים קצרים איפה ראינו? אמרו באמת יהודי - אבל מה, הוא חופשי. מה זה חופשי? קאל הוא לא מאמין באלוהים. מה אתה מדבר? מה אתה מדבר, יש דבר כזה? -כן באמת. תאמין דבר כזה שהיה במחנה עין שמר, כשהגענו. באה בחורה יפיפיה עם מכנסיים קצרים וכתפיות ככה. אחד אומר: 'משוגעת משוגעת משוגעת' וזה אומר 'משוגעת משוגעת'. רצנו אחריה להסתכל במשוגעת, כי לא ידענו. אני אמרתי להם רבותי זה לא משוגעת, משוגע יהיה מלוכלך. אבל זה לא יכול להיות, היא... היא לא נראית לי משוגעת, והיא מסתכלת עלינו ככה והולכת מהר מהר היא רואה שאנחנו רצים לראות אותה זה משהו... בקיצור הלכה עלינו ** אנחנו אומרים משוגעת. כשהיינו לדבר בינינו, ילדים כולנו, אמרתי להם נכון זה משוגעת, אבל... [היא לא נראית לי משוגעת] -אתה ראית איך היא ערומה, משוגעת? קולת נכון אבל אנחנו מכירים משוגעים בתימן, היה משוגע כזה מלוכלך עם בגדים מלוכלכים, אבל לא היתה נראית משוגעת משוגעת. * הלכה - הלכה משוגעת. לאט לאט, נכנסנו לחד"א, ראינו את המבשלות, וזה ככה זה, כל פעם אנחנו רואים משהו, משהו. בא יהודי עם מכנסיים קצרים ככה ומתפלל איתנו. הוא יודע תפילה הוא מדבר, הוא מתפלל ככה, אשכנזי, הוא מבינים* אותו שהוא מבין בעברית אבל יש בתורה, אתה יכול לתפוס אותו 'שמע ישראל' וכזה, איך יהודי איך זה כזה? לאט לאט כמה זמן ככה, יש חופשיים, יש שלא מאמינים באלוהים, ויש יהודים שמאמינים. באו אנשים אמרו לנו: יש יהודים ככה ויש ככה, -בארץ ישראל? אמרו בארץ ישראל, אתם עוד תראו דברים אחרים. כן? אני הולך לראות מה יש. תאמין לי שזה כבר היה ככה. היה זה הסיפור מה שאני מספר עכשיו בטלויזיה. אני עובר ויש אחד חורש בסוס, במחנה.

-בעין שמר?

-בעין שמר. ואני מסתכל והוא חורש על הסוס. והוא אומר: 'דיו' הסוס עובר. אומר 'הויסה' - הוא עומד. אני לא ידעתי מה זה דיו מה זה הויסה. אמרתי: סוס יודע עברית? אני לא יודע עברית? ** כמו הסוס לא יודע? הייתי מתפלא איך הוא אומר לו, והוא אומר לו אותה מילה: דיו - הויסה. אף אחד לא לימד אותנו. והוא יש עכשיו מלמדים עברית במחנה אלף. הלכתי ללמוד אני זוכר עד היום הזה. מגיע שם, תאמין לי זה ההתחלה התחלה ששמעתי עברית. אומר: זה מַזְוֵדַתִּי וזה מַזְוֵדַּתְּךָ וזה מַזְוֵדּוֹתַּנוּ התחלת הלימוד: מזודתי מזודתך - זה שיעור. עכשיו אוכל מספיק - לא מספיק. מספיק - לא מספיק. מספיק: כ'לאס. חזרתי הביתה אני אומר לה הַיי, למדתי עברית * אמרתי: עגבניות זה טמאטס. בתימן אנחנו אומרים לזה טמאטס וזה עגבניות. כן? ואמרתי עכשיו שאתה הולך לקחת אוכל תגיד מספיק או לא מספיק. [אבל] שכחתי להבדיל בין מספיק - לא מספיק. מגישים לי אני אומר מספיק. חשבתי נדבר עברית, הפסיקה, העבירה לשני ועזבה אותי. אמת! ביקר לי שזה היה ככה. חזרתי לאוהל שלי אמרתי זהו. -למה לא הבאת מספיק זה? ** 'די כ'יירת', בערבית, כ'יירת. לא אמרתי להם שאני טעיתי. למחרת הלכתי להביא אוכל, אמרתי: אני אמרתי אתמול מספיק - עכשיו לא מספיק. כן יש מספיק יש לא מספיק, אבל איזה היא... לא מספיק לא מספיק לא מספיק, חזרתי [אמרו לי] למה הבאת היום אוכל הרבה? קולת אמרתי להם לא מספיק. עכשיו מספיק זה כלאס, בס בערבית. [אז] היינו מדברים רק בערבית עכשיו אני כבר לא כל כך שולט הרבה בערבית, אז זה התחלה. * מן העברית הזה זה מהרחוב, יש אנשים שלמדו בבית הספר הילדים, כן? אבל [אנחנו] למדנו מהרחוב ככה *. תראו דבר אחד: כשאתה בא למדינה, השפה אחרת, המלבוש אחרת, האוכל אחרת, הכל אחרת, אתה נהיה מטומטם, כי הכל... אתה נהיה ילד קטן, זה לא אשמה, לא ענין בנאדם לא מבין, נהייה ילד קטן. תאר לעצמך אמרו, זה המנהל מה שהוא אומר קדוש. -מה קדוש? -הוא אומר לך ככה, וככה זה הוא... כ'לאס הוא המנהל. בתימן לא שמענו על מנהל, כל אחד באופן פרטי יחיה וחי לו וזהו לא מענין אותו אף אחד. מה פתאום הוא יגיד, זה הוא אבא שלי? מי הוא זה? -לא הוא מנהל. כן המנהל. הייתי הולך לקנות בגדים מתבייש להגיד זה הרבה כסף, נותן את הכסף כמו שאמרו לי, היו מסדרים אותי לא מסדרים אותי, היתה אחות משמר העמק אמרה: סעדיה, אל תקנה מאף חנות -למה? תקנה מ'אתא'. שמה לא ירמו אותי, אתא זה מחיר **** הייתי הולך לקנות משם. לאט לאט ידענו שמרמים אותנו ידענו הו הו... בסוף סעדיה * מה יתן לו הגרוש אלא כבר הוציא לו את הנשמה, חוזרים חזרה. כי היו תמיד לגמרי. הביאו פרידות לנו כאן, למושב, לא מאומנות, ואמרו ניקח אותם. מה עשינו צרות, הפרידות לא מאומנות ואתה צריך לחרוש בה, עד שהיא תסתדר... היה צרות אתה נופל * אחריה, אתה תחזיק ככה... אבל בא נגיד במשך הזמן למדנו ביננו לבין עצמנו, נהיה לנו קצת עברית לאט לאט לאט עד שהבננו במה המדובר לאט לאט, זה היה קשה. היום הזה באים עולים חדשים, מסבירים את הכל, מדברים איתם הכל, בית ספר פותחים, עושים זה וזה... אנחנו במיוחד אנחנו במושב היינו סגורים כאן ורק אנחנו מה שהיינו בתימן. לא היו, כמו נגיד בעיר, בעיר אחד מהשני למד מהר מאוד - זה לא. * לאט לאט התקדמנו ברוך השם.

-אתה זוכר מקרים שהיית בהלם

-כשהייתי במשמר העמק בקרן ישע, זה שהייתי בהלם, רוקדים בחורים עם ה* פסטבילה היתה, פתאום יש בחורה אחת ממשמר העמק, היו כמה בחורות, בחורה יפיפיה, יפיהפיה. אני רוקד * זה רחבה רוקדים כולנו היא תפסה אותי כאן ואני רוקד. זה שהיה לי הלם, הלם! מסתכל ככה והיא רק עם מכנסיים קצרים. מסכל ככה, כל גופי רעד! מפחד ומבושה. מסתכל ככה, היא חשופה עד כאן, על זה... אתה אמרת מקרה, זה היה לי מקרה שאני איבדתי את הגבול, לא ידעתי איך... והיא בושה... אני מתבייש להגיד תעזוב אותי... לא מתבייש, והיא רוצה לרקוד אתי. איך אני אצא ממנה? איך אני אברח? זה * שהגענו ארצה. בחורה לרקוד? היה בתימן לא ראינו בחורות רוקדות, לא יודעים. בחורות רוקדות לבד, בחורים לבד - אתה לא יודע. זה אחת. הדבר השני, אני אכניס אותך בדבר לדבר, כאן אני אסיים. שלחו אותי לצאת לבריה"מ, בדיחות יש לי הרבה, סיפורים יש לי הרבה. אני אמרתי לך, כל מי שדיבר תפסתי, כל מי שרקד... היה לי ככה, מזל כזה. והגענו לרומניה, ** לקחו אותנו מכאן עד תורכיה, ושמה אמרו: חבריה, הממזרים הזה סידרו אותנו ולכן הביאו לנו רק חצי קרון רכבת, בשביל שלא נגיע כולנו לפסטיבל, זה ידעתי בסוף על מה מדובר. ולכן כולנו נתאזר יחד להיכנס לקרון הזה. ישננו בחוץ שהרכבת תבוא מהר להיכנס, כי הם מחפשים כל מיני תריס. זה אני ידעתי רק אחרי כמה זמן מה היה. למה זה היה? את האמת הבחורות כל כך אהבו אותי, יצאו אצלנו מפה איזה מאה, יש איזה... פיסטיבל בינלאומי של ריקודי עם, אני עם הלהקה שלי בריקוד תימן. אז הבחורות אהבו אותי שיש לי סיפורים הרבה, יש לי מעשיו וסיפורים וזה. אז נכנסנו לקרון ושתים עשרה בחורות נכנסו לקרון הזה, או חמש עשרה, ורק אני. * כולם * אני אמת אמת אני מדבר בשבועה, מתביש לדבר עם בחורות, אני לא רוצה להסתכל על בחורה, אני מסתכל ככה ואני אדבר ואדבר כל מה שאני רוצה וזהו, יותר אני לא רואה אותה. זה טבע מתימן, זה ככה, מסתכל ככה. אז הביאו לך חמש עשרה בחורות בבת אחת. אז החברה שלי, של הרקדנים לא נכנסו אצלי הוא כבר מלא. מזודות וזה וזה, ישבו במקום אחר. לא יודע איך איך נקלעתי ככה לבד, איך זה היה. זה התחלה שאני התחלתי לחשוב *. אני מסתכל מסתכל [סביב], מלא מלא מלא כולנו, אני באמצע ככה יושב, כמו גולם. זו יושבת כאן זו כאן זו כאן, באמת אין מקום ואני לא רוצה שידעו שאני מתבייש, אבל אני מזיע כולי מבושה מסתכל ככה, אם אני אעשה ככה אני אגע בה, - ככה אני אגע בה, * לשבת בשקט. הם תפסו את העסק שאני מתבייש. בחורות יפות והכל, ואנשים יפיה ככה... פתאום נוסעים נוסעים נוסעים הראשונה ישנה [על הברך שלי] השניה ישנה ככה [על הברך השניה], זה ישנה, כולם ישנו ואני בתוך זה - ישנו. אני יושב ככה: ברוך דיין והצרה מה עשיתי לעצמי צרה צרורה. לא יכולתי לזוז. אסור עֲלַיַּיה שכל הלילה לא אפילו ככה. איפה אני אשן איך אני אעשה? הכל בשר - עד הבוקר. משה נצר היה ראש המשלחת, משה נצר, שהיה ראש הנח"ל. בבוקר * על המזוודות ** סעדיה, הוא אהב אותי מאוד. 'סעדיה מה שלומך בוקר טוב'. -מה שלומי? קולת יא ממזר יא אבן אלממזר, מה אתם אמרתם לי שאני... כי אני לא רציתי ללכת למוסקבה. אמרתם לי שאני גן עדן אראה עולם אחר וזה... [אמר:] מה יש לך, מה קרה? מה היה? אמרתי אני ** לא יודע, אני ככה יושב בתוך כל הבחורות? ההא, התחיל לצחוק, הלך להביא את כל ההנהלה: בואו מה אמר סעדיה. אני מדבר ברוגז -מה אתה מדבר, אתה בגן עדן עכשיו... ישבתי ** מחזיק מעמד, לא ישנתי, התעיפו ישבו מה ישבו. אני, מרוב עייפות כל הלילה לא ישנתי נשארתי, * [נרדמתי] תפסה אותי אחת מהן [התעוררתי בבהלה] -אוי יחרים אבוש, תפסתי אחת כאן ואחת כאן ** באותו רגע היה לי חיסון, התחסנתי, לא מתבייש הרבה, כבר כאילו עברה הבושה היות והרבה זמן הרבה זמן זה היה. אחת אומרים לה פנינית אני זוכר אותה, ואפרת. -סעדיה בחייך, אנחנו כמו אחים, למה אתה מתבייש מה זה? סעדיה אנחנו אוהבים אותך.. אמרתי אני לא מתבייש אבל... אני לא... -אתה מתבייש אנחנו רואים איך אתה מסמיק -לא מסמיק, מה זה... שום דבר, הרגישו את זה. בקיצור הגענו למוסקבה, ראיתי עולם אחר לגמרי, ראיתי דברים אחרת לגמרי. בחזרה מתורכיה בא המכס באה בחורה אחת מישראל -סעדיה, אני מבקשת ממך סעדיה, המכס נכנס ויש לי פיסטוקים ואסור לי להכניס פיסטוקים, אסור. יש לי ** אתה תשמור לי על הפיסטוקים -מאיפה את מכירה אותי? אמרה אני שמעתי עליך שאתה זה וזה, קח את זה, אני מבקשת שתעזור לי קח את זה איתך. אמרתי שימי אותם * אני יושב כאן, ושתיים כאן ואחת כאן, במיטה, לא על ידי. כשהן רוצות להחליף אומרות סעדיה תסתובב. אני מסתובב, כ'לאס אני מסתובב אמת אמת, ואני לא מאמין להם עד שיגמרו אני *. אבל אני, ללבוש מכנסיים אני פוחד, אני הולך לנוחיות, אני לא מאמין להם, מבושה אני לא יכול. אז אחת אמרה: סעדיה, אתה רוצה שנשמור על הפיסטוקים? אמרתי כן. אמרה חכה, אני אראה לך, תראה לא יכנסו. חלצה את המכנסיים נשארה עם מכנסיים קטנים. וישבה ככה, והשניה אותו דבר, הם יראו אותנו ככה ** ויברחו. אמרתי מה? בשביל מה? למה זה? לא כבר הורידו, גמרנו. טוב ** ישבתי ככה - נכנסו חמישה שוטרים, ראו אותם, לא יודע מה דיברו ב... זה ועזבו והלכו. הלכו לאיש הזה לקחו לו את הפיסטוקים לקחו הכל. בא הוא בוכה אמר כבר לקחו לי את הכל. לקחו לך גם כן? אמרתי לא. הן אמרו, הם לא לקחו זה בשבילנו, בזכותינו, בזכות המכנסיים. לקחו הפיסטוקים כמה שרצו * קודם כל, אח"כ הוא בא לקחת הכל, השאר, נשארנו ידידים הרבה, יש מופעים שעשינו סיבוב בכל הארץ מופעים, אחרי שחזרנו מחוץ לארץ.

-באיזו שנה נסעתם?

-1957. בתימן באתי עוד לא... אמרתי לך, ושמה שרתי...

-אז היית בן עשרים ואחד ככה...

-בערך ככה, הגיל הוא לא מדויק. משמה חזרנו, סעדיה התחלה באו לי מגבת לבוא להופיע. לא, באה שרה תנאי.

-מי?

-שרה תנאי זה להקת ענבל. אמרה: סעדיה אנחנו רוצים תלמד אותנו ריקודים. באה למנהל משמר העמק, מיכה קוראים לו. הוא אומר לי אתה הולך להראות להם ריקודים. אמרתי: בבקשה. הביאו לי טקסי ונסעתי לשמה, אני מגיע נתנו לי בית מלון *, אח"כ אוכל, אח"כ הם היו במועדון. היא מסבירה עכשיו יבוא איש ילמד אתכם ריקוד, אני יודע קצת עברית. כל עצמותנה, אני זוכר עד היום הזה, רוקדנה - היא אומרת להם. אני עוד לא הדרכתי אני לא יודע מה הם רוצים, התחלתי לרקוד. אז הם תפסו את הריקוד הזה. יום ראשון יום שני. אמרו לשיר, נתתי שיר, אז למדו. שלושה ימים - נתנה לי אותו זמן, אני זוכר, 150 לירות. זה המון כסף. אמרו: אתה רוצה עוד? תסתפק בזה. קולת אני לא... אני לא אומר שיתנו, אני אומר בשביל מה? אני יודע שאני רוקד בשביל הנאת עצמי לא בשביל... חזרתי לאח שלי (הוא היה גדול ממני*), אמרתי תראה, הלכתי לרקוד בתל אביב נתנו לי מאה וחמישים. -מה אתה מדבר? אמרתי: באמת! * שאתה רוקד ונותנים לך? אמרתי: כן. למה? אנחנו לא יודעים את זה, מי יודע? זה דברים עכשיו אני חוזר עליהם, אני באמת לא מבין את זה. באו לי מגבת אני זוכר, היתה מופע בגבת, היתה צריכה להיות שושנה דמארי ואני יודע מי עוד, לא יודע מי זה. ואחד (עם) מכונת משא אומר: סעדיה אתה תבוא עם הלהקה שלך לרקוד. אמרתי איזה להקה? מה זה להקה? קאל החברים שלך, חברים. בסדר. כמה אתה רוצה? אמרתי: לא חשוב מה. אמר: אתה יודע מה, אני אתך לך [כך וכך*]. אמרתי: לא לא... אני אומר לא, לא כסף, לא בלי כסף, לא צריך, הוא אומר לא, עוד תקבל משהו. ואיפה שאני אומר לא - אני מדבר לא יודע עברית, לא בכסף, אני אבוא בלי כסף - הוא עוד מוסיף. אז אני לא יודע. פעם ראשונה שלא ידעתי מה זה כסף, לא ידעתי. הוא אומר: עוד בקבוק ערק. בסדר. הלכנו לרקוד, אנחנו לא יודעים *, רוקדים כמו בתימן.

-איזה שירים

-שירים שלנו תימנים

-ומי שר?

-אחד מאיתנו שר. רוקדים. לא כמו במה, כמו בתימן ***. רוקדים כמו בתימן לא מעניין אותנו במה. ככה [אמר לנו*] באנו לרקוד. אבל היה עוד התחלת המדינה, התחלת התימנים. זה היה הכל, המלבוש עוד תימני יש לנו עוד מלבוש תימני. יפה. בלי כל ה... יפה. חזרנו - נתן את כסף. טוב, בואו חברים, אני אומר להם, זה הכסף נתנו לנו. אני כמו הם, אני פר כל הזמן. עד זה הלהקה שלי עד היום - ארבעים שנה

-אתם עדיין מופיעים?

-לפעמים. אבל זה מוסיקה *.

-יש לכם שם?

-להקת המושב, לא עשיתי שם. אז מאותו זמן כסף... פעם שניה באו, אמרתי בגבת נתנו לנו ככה. -ניתן לכם. מי שבא נתן לנו ככה. לאט לאט לאט * בכל המדינה. כל המדינה. אח"כ אני התחלתי להדריך. עכשיו התחלתי להדריך, הדרכתי להקת האוניברסיטה חיפה, הדרכתי להקה * אליכין, הדרכתי להקה היתה בעפולה, להקה בקרית אתא. התחלתי להדריך. כאן למדו, כאן התחילו ללמד. כאן כאן כאן, זה הלימוד, התחלה זה אם הלהקה מפה, אני הדרכתי אותם. אז היו מביאים סטודנטים מחוץ לארץ או ת"א או לירושלים. היו מביאים אותי במיוחד אני הולך לעשות להם שיעור אחד, יום אחד. הייתי מדריך אותם. וכאן, בסוף היו מביאים אותם לכאן לאולם שלנו. כאן שרים ורוקדים ואגיד להם וזה וזה עד היום הזה. היום הזה כבר כזה קצת הברך לא כל כך טובה. אבל אם זה חתן, יתום או משהו- אני רוקד.

-והדרכה? אתה עוד מדריך כאן?

-כן. אני כאן מדריך. אני מדריך איך לעשות את הריקוד ואיך הריקוד הזה...

-יש כאן קורס?

-לא לא. מדריך רק נוער, ככה במקרה והוא רוצה, למשל כולם כאן רקדנים כולם. הריקוד התימני הטהור. ***. להקת ענבל הדרכתי אותם שינו הרבה דברים. לא נשאר את האיכות, הריקוד הטהור, האורגינלי. לא החזיקו אותו. מה? שינו הרבה דברים עד שאתה רואה קצת, קצת, בכל הלהקות. ישבתי בחיפה המון זמן, * אשכנזי, בחיפה. * אשכנזי הרבה לימדתי שמה. ועם גורית קדמן. המון זמן. זה היא, לא השארנו חור אחד. עד שהיא מתה. הרבה מקומות. ברוך השם... * נעים לי מאוד לראות אתכם.

-ממש היה נעים לנו מאוד...

-תהיו בריאים....***

הערות:

מקליט:

פלטיאל גיאת

גיבור/ת הסיפור - דמויות:

נושאים / מילות מפתח:

מסרים:

סמלים/מוטיבים:

דקויות - לשים לב בניתוח:

הערות פלטיאל: