המקור התלמודי

אמר ליה קיסר לרבי תנחום: "תא ליהוו כולן לעמא חד."

אמר: "לחיי, אנן דמהלינן לא מצינן מיהוי כוותייכו, אתון מהליתו, והוו כוותן!"

אמר ליה: "מימר – שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי למלכא – לשדיוה לביבר."

שדיוה לביבר ולא אכלוה.

אמר ליה ההוא מינא: "האי דלא אכלוה – משום דלא כפין הוא."

שדיוה ליה לדידיה – ואכלוה. [תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לט עמוד א]

תרגום [על פי שטיינזלץ]

אמר לו קיסר לר' תנחום: "בוא נהיה כולנו לעם אחד."

אמר: "טוב. אנחנו שהננו נימולים לא יכולים להיות [ערלים] כמותכם. אתם, מולו [עצמכם] והיו כמונו."

אמר לו: "אמירה יפה אמרת. כל מי שמנצח את המלך [בויכוח] זורקים אותו לביבר [=מקום של חיות רעות]."

זרקו אותו לביבר ולא אכלוהו [החיות].

אמר לו [לקיסר] מין אחד: "זה שלא אכלוהו – משום שאין הן רעבות."

זרקו אותו [את אותו מין] לשם ואכלוהו [החיות].

מעשה בקיסר שבא אצל רבי תנחום ורצה להתגייר	שם הסיפור
אמר הקיסר לר' תנחום: "הבה ונהיה כולנו עם אחד." השיב הרב: "אנחנו, היהודים, לא יכולים להיות כמותכם, שכן אנו נימולים, אתם יכול לבוא בבריתו של אברהם אבינו ולהיות כמונו." אמר הקיסר: "תשובה מצוינת נתת, אבל כל מי שסותר את דברי הקיסר ומפריך אותם, אחת דתו להיזרק לבור של חיות פרא ולהיות להם לטרף." למלכים בימי קדם היו בורות כאלה שאליהם נהגו להשליך אנשים שנגזרה עליהם מיתה. הם לקחו על כן את ר תנחום והשליכו אותו לבור. כאשר הגיע לתחתית הבור אל בין חיות הפרא, הן לא פגעו בו לרעה. היה שם כופר אחד, אדם חסר אמונה שלא היה לא יהודי ולא נוצרי, והוא אמר: "אין פלא שהחיות לא נגעו בר' תנחום. הן אינן רעבות." הוציאו על כן את ר' תנחום מן הבור והשליכו לתוכו את הכופר. הוא אך זה נגע בתחתית הבור וכבר טרפו אותו החיות ולא הותירו ממנו דבר.	טקסט
Rabbi Tanhum and the den of wild beasts	the story name
The Emperor said to R. Tanhum: "Come, let us all become one people." And the Rabbi replied, "We, Jews, cannot be like you, for we are circumcised, but you can enter into the covenant of Abraham and become like us." The Emperor said: "Your reply is very good, but whoever contradicts the Emperor and refutes him is thrown into a pit of wild beasts to be devoured." For the kings of olden times had such pits wherein they used to throw persons who had forfeited their life. So they took R. Tanhum and cast him into the pit. When he reached the bottom and came among the wild beasts, they did not hurt him. There was an infidel there, a man of no belief, who is neither a Jew nor a Christian, and he said: "No wonder the beasts do not touch R. Tanhum, they are not hungry." So they took R. Tanhum out and cast the infidel in. He had scarcely touched the bottom when the beasts devoured him completely without leaving anything.	text
המקור התלמודי אמר ליה קיסר לרבי תנחום: "תא ליהוו כולן לעמא חד." אמר: "לחיי, אנן דמהלינן לא מצינן מיהוי כוותייכו, אתון מהליתו, והוו כוותן!" אמר ליה: "מימר – שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי למלכא – לשדיוה לביבר." שדיוה לביבר ולא אכלוה. אמר ליה ההוא מינא: "האי דלא אכלוה – משום דלא כפין הוא." שדיוה ליה לדידיה – ואכלוה. [תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לט עמוד א] תרגום [על פי שטיינזלץ] אמר לו קיסר לר' תנחום: "בוא נהיה כולנו לעם אחד." אמר: "טוב. אנחנו שהננו נימולים לא יכולים להיות [ערלים] כמותכם. אתם, מולו [עצמכם] והיו כמונו." אמר לו: "אמירה יפה אמרת. כל מי שמנצח את המלך [בויכוח] זורקים אותו לביבר [=מקום של חיות רעות]." זרקו אותו לביבר ולא אכלוהו [החיות]. אמר לו [לקיסר] מין אחד: "זה שלא אכלוהו – משום שאין הן רעבות." זרקו אותו [את אותו מין] לשם ואכלוהו [החיות].	הערות