מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף קודם

משלי סנדבאד

סיפור מזימת אשת מלך הודו וחכמת סנדבאד ושבעת יועצי המלך

עם אחרית דבר והערות של

א. מ. הברמן

מחברות לספרות, תל-אביב, תש"ו

מעשה במלך

ויהי בימים הקדומים פילוסוף אחד מחכמי הודו ושמו סנדבאד. ובימים ההם היה מלך בארץ הינד ושמו ביבור. ויאהבוהו יושבי הודו מאד כי היה גיבור חיל ורחב לבב ורחב ידיים ועושה משפט ביושר וחכם גדול, והוא בן שמונים שנה ולא היה לו בן. והיו לו שמונים נשים, ובא לכל אחת ואחת מהנה ושכב עמה שבוע אחד, עד הגיע תור נערה אחת מנערותיו לבוא אליה, ושמה בריעה, ואותה אהב המלך מכל הנשים. ותעש הנערה הזאת משתה גדול למלך ולכל שריו ועבדיו. ויבוא המלך אל בית המשתה ולבו היה דואג וישב דומם.

ותבך האשה בפני המלך על דאגת לבו, ותקום בכתר מלכות אשר בראש תפארתה ותבך ותיפול לפני רגליו. ותאמר: "בי, המלך, מה פשע מצאת באמתך? ועל מה לא ישמח המלך במשתה שפחתו? ולמה לא מצאתי חן בעיניך?"

ויאמר לה המלך: "שלום לך, בריעה, אל תיראי, כי מצאת חן בעיני וטובה את. אבל דאגה בלבי יש ועל כן ישבתי עצב."

ותוסף עוד ותיפול לפני רגליו ותאמר לו: "אדוני המלך, בטובת אדוני המלך נשמח ובדאגת לבו לא נדאג? אם טוב בעיני אדוני המלך, יודיענו דאגתו. כי אם למלחמה – יש למלך גיבורים וחיילים, ואם לעצה – יש למלך יועצים וחכמים, ובמקום העצה שם החכמה ובמקום החכמה שם הישועה."

וייטב הדבר בעיני הפלך ויאמר לה: "אמנם זכרתי, כי באתי בימים וזקנתי ובן אין לי לשבת על כיסאי, ובימי קדם אבותי משלו ומלכו על הודו, ועתה ייכרת שמי ושם ביתי ממלכות הנדיה. זאת זכרתי ואדאג."

ותאמר לו הנערה: "כן הוא כדבר המלך, אבל רבים אנשים זקנים יותר מן המלך והולידו בנים, כי ביקשו את האלוהים וימצא להם. ואתה, אדוני המלך, אתה עושה משפט וצדקה ואוהב אמת וכל העם אוהבים אותה ואלוהיך חפץ בך, ועתה נקרא צום ונתענה לפני האלוהים ונדרוש מלפניו, כי חנון ורחום הוא ולא יכאיב תוחלת הבוטחים בו ולא ישיב ריקם פני דורשיו."

וישמע המלך אליה ויקרא צום הוא ואשתו וזקניו.

מלך ובן מלך ושבעה יועצים

וישמע אלוהים ויעתר לו, ותהר בריעה אשתו ותלד בן. ותשמח כל הממלכה עם המלך שמחה גדולה, ויצאו לאסוף כל חכמי הודו, ויעש להם משתה גדול ומתנות גדולות נתן להם. ויהי כי ביקשו לצאת, ויאמר להם המלך: "בחרו מכם אלף חכמים." ויעשו כן.

ויאמר להם: "בחרו עוד מן האלף מאה." ויתבחרו.

ויוסף עוד לאמור: "התבחרו מן המאה שבעה." ויתבחרו מן המאה שבעה חכמים אנשי שכל ויודעי בינה לעתים ואיך כמותם בארץ. ואלה שמותם סנדבאד, איפוקרש ואפוליו, ולוקמן ואריסטוטליס ובינדר, ועמור.

ויאמר להם המלך: "ראו במזל בני ובכוכב שנולד בו, אם יחיה ואם ימות, אם יירש מלכותי ואם יקים שמי במלוכה."

ויאמרו החכמים: "הוא יחיה ויירש ויקים שמך על כסאך; אך בהגיעו לעשרים שנה, יראים אנו, פן ייהרג, כי עד ההריגה יגיע."

ויגדל הילד, בן שבע שנים, ויתנהו לסנדבאד, ראש חכמי הודו, ללמדו חכמה. ויהי עמו שתים עשרה שנה וששה חדשים.

ויהי מקץ תשע עשרה שנה וששה חדשים למולדתו, ציוה המלך להביאו לפניו, וישאלהו על חכמות וינסהו בחידות, ולא מצא בו חכמה. וירגז המלך ויך כף על כף, ויאמר: טוב שלא נולד ולא יצא לאוויר העולם, כי כזה לחרפת בית אבי הוא. הזה יעשה מלך או זה יעצור בעם?"

ויענו חכמיו ויאמרו לו: "עוד יש תקווה, כי עודנו נער. ועתה הוא בעתו ללמוד ולהבין ולהבחין, כי הילדות והסכלות מונעות הנערים מללמוד, ובנך הוא יחיד לאביו, ועל כן היה ירא סנדבאד להעציבו ולהכניעו ללמוד, והנער אם לא יפחד – לא ילמוד, כי המוסר ילמד דעת והדעת תביע חכמתו. ויותר ילמוד והוא בן עשרים שנה ומעלה מאשר ילמוד והוא בן עשרים שנה ולמטה, כי זה ילמד מדעתו בבינת הלב ובשמחתו בחכמה ובקנאתו לאחרים, וזה ילמד מפחד ומיראה; ולימוד אשר ילמד האדם בבינת לבו ובקנאתו, כאשר יבין טוב ורע, הוא הלוקח ללב, ורואים אנחנו בבנך דעת ללמוד."

ותשכך חמת המלך מעט. ויאמר המלך: "מי אשר ילמד בני, אתן לו שלישית במלכותי."

ויענו החכמים ויאמרו: יחי המלך, בן המלך ילמד חכמה ויחכם והמלך יגדל במלכותו."

אז ענה אחד מהם ויאמר: "אני אלמד בן המלך חכמה בחמש שנים עד אשר לא ימצא בכל ארץ הודו חכם ממנו."

אמר השני: "אני אלמדהו בשתיים."

אמר סינדבאד: "אני אלמדהו בששה חדשים, עד אשר לא ימצא בכל הארץ כחכמתו."

וייחר לחכמים מאד ויאמרו לו: "ולמה לא למדתו באלו שתים עשרה שנה וחצי אשר היה לפניך?"

אמר להם סנדבאד: "כי מנעוני הבחרות וקטנות הנער, וחשבתי כי יש חכם ממני. ועתה זקנתי והנער גדל, ואני שמח בחכמתי בראותי כי אין חכם כמוני."

ויענו חבריו ויאמרו: "דברי סנדבאד כנשיאים וקולות וברקים וגשם אין."

ענה סנדבאד ויאמר: "הלא ידעתם, כי החכמה באדם כמוסק ועמבר, כאשר יוצק עליו מים ריחו ניעור. וכן החכמה – הקנאה תבעירנה."

ענה אריסטוטליס ואמר: "ארבעה דברים הם דומים זה לזה, ואין האדם עומד על אמונתם עד אשר יראה אחריתם, ולא יוכל לשבחם עד אשר יראה סופם. ואלו הן: האוניה בלב ים עד בואה במחוז חפצה. וגיבור במלחמה עד שובו בשלום. וחולה עד שירפא. והמעוברת עד אשר תלד. וכן לא נאה לנו להודות לסנדבאד עד אשר נראה המעשה."

וייחר אף סנדבאד בחבריו ויאמר: "יחי המלך, אם אני אלמד בנך עד אשר יגבר על חכמת חכמים, תינתן לי שאלתי אשר אשאל מעם המלך, ואם לא – דמי והוני ואוצרותי מותרים למלך."

וייבהלו החכמים מפניו, כי אמרו: פן ישאל מעם המלך את ראשינו להתיז אותם. ויאמרו: "מודים אנחנו לסנדבאד, כי חכם הוא ומאמר פיו יעשה."

וייתן המלך לסנדבאד בנו על מנת אם ילמדהו עד אשר תגביר על ששה חדשים חכמתו לתת לו מה שישאל מעמו, ואם לאו – להמיתו. ויקח המלך את כל אשר לו לסנדבאד. ובכתבו השנה והחודש והיום והשעה שנתנוהו לו.

וסנדבאד בנה לו היכל בהר במדבר, וכתב בקירותיו כל ספריו, וחקק בגגו המזלות והכוכבים והתלי וסיבובו, ולא יבוא אדם אליהם אלא משרת אחד זקן וסריס. וישפוך סנדבאד נפשו על הנער בכוח, ולא הגיע המועד עד אשר למד הנער כל חכמה ויחכם מכל חכמי ארצו.

ויהי כשהגיע המועד, שלח המלך לסנדבאד: "מה יש את נפשך?"

וישלח סנדבאד אל המלך: "התבשר נא, למחר יבוא אליך בנך בכל תאוות נפשך."

ויהי כשמוע המלך, שמח שמחה גדולה, ויאסוף כל שרי ארצו וכל חכמיו.

בלילה ההוא אמר סנדבאד לבן המלך: "הנה שלחתי לאביך בשורה שלמחר תלך אליו. ואני לא הבטתי בכוכב מולדך ומזלך, ועתה אראה הלילה בכוכבים."

וישא סנדבאד במשא הכוכב, וירא והנה אם יפתח הנער בן המלך פיו לדבר עד שבעת ימים ייהרג. וירגז סנדבאד ויספוק את כפיו ויצעק.

ויאמר לו הנער: "מה לך, אדוני, ומה ראית?"

ויאמר לו סנדבאד: "שא גם אתה משא הכוכב."

וישא וירא גם הוא כאשר ראה רבו סנדבאד, ויאמר לו: "אל ייחר לאדוני. שאם תצווני שלא אפצה פי לדבר שבעה חדשים לא אעבור מצוותך."

ויאמר לו סנדנאד: "אני שלחתי לאביך בשורה שתלך אליו למחר, והמועד הגיע אשר בינינו והוא כבר קיבץ כל שרי המלכות והחכמים. ואתה השכם ולך עם עבדי אביך ואני שבעה ימים אהיה במחבא. ויעש כן.

ויבוא הנער לאביו וישתחו לאפיו ארצה. וירא המלך, כי אין רבו עמו, וישאלהו: "מדוע לא בא רבך עמך?"

ולא ענהו דבר.

ויאמר המלך לחכמים: "מה אתם אומרים בדבר הזה?"

ויאמרו לו: "אין זה כי אם ביקש סנדבאד ללמד את הנער, וכראותו סגור לבבו השקהו משקה לפתוח לבו, והמשקה אחז לשונו ויאלם.

וכשמוע המלך, צעק צעקה גדולה ומרה, ויחל להניע ראשו ולמרט זקנו, ויקרע בגדיו. ויבואו כל עבדיו לנחמו, וימאן להתנחם.

אשת המלך ובן המלך

ותבוא נערה אחת מנערותיו, אשר גדלה עמו, והמלך אהבה מכל נשיו, ותאמר לו: "אדוני, תנהו לי, כי הוא אוהבי כאחותו ולא היה דבר סתר שלא גילה אותו, ואולי אפתנו בדברים ואבין אם הוא אילם או לאו."

ויאמר לה חמלך: "קחי אותו."

ותביאהו האשה ההיא החדרה ותפתהו בכל דבר ולא דיבר. ותבן בו כי בערמה הוא מחריש. ותאמר לו: "עזוב כל זאת, ידעתי כי אהבת נערה מנערות המלך ובקשת להיות לך מקום לשבת עמה, ומי בכל נערות המלך כמוני? ואתה בחור נאה ואני נערה יפה, ואביך זקן ואין בו כח למלוך עוד. ועתה לכה ונכרתה ברית אני ואתה, ואהרוג את אביך, ותמלוך אתה, ואני אהיה אשתך."

ויהי כשמוע הנער דבריה, ותבער בו חמתו וימלאו עיניו דם ופיו נמלא קצף ויאמר לה: "יעברו נא שבעת הימים ואודיעך תשובתי."

ותרא הנערה את קצף הנער ותפחד מאד ותאמר בלבה: אם אני לא אמיתהו בתוך שבעת הימים האלה הוא ימיתני. ותקם מיד ותקרע בגדיה ותפזר שערותיה ותשם ידיה על ראשה ותלך הלוך וזעוק. ותאמר למלך: "הלא אמרת, כי בנך אילם, כל זאת בערמה עשה עד שהביאני החדרה וביקש לשכב עמי."

ויחר אף המלך מאד וחמתו בערה בו. ויאמר: "טוב להעביר בן נבל כזה מן הארץ מהחיותו לחרפתי." ויצו להמיתו ולהביא ראשו לפניו.

היועץ הראשון

ויוועצו שבעת היועצים ויאמרו: "הנה למלך בן אחד, אם היום יהרגהו בחרונו מחר יתנחם וישים עלינו הרעה כי לא הפרנו חרונו. ועתה ילכו ששה ממנו ויצילוהו מיד המכה, והאחד ילך לפני המלך וישכך חמתו."

וימהרו הששה וילכו להצילו מיד המכה. והשביעי בא לפני המלך וישתחו למלך ארצה ויפול לפני רגליו ויאמר: "בי אדוני המלך, שא נא פשע עבדך בנך וידבר נא עבדך דבר לפניך ושמע עצת עבדך, כי החכמים שומעים לעצה. ואם כל העם יעשו דבר במהרה, ולמלכות לא נאה כן, כי דבר מלך שלטון ומיד יעשה ואחרי כן ינחם ולא יועילהו, ודברים רבים יחשוב האדם אם הם אמת ואינם אמת. ואל יקרך כאשר קרה לאיש אחד עם כיסרא המלך."

אמר לו המלך: "ואיך היה המעשה?"

אמר לו: היה מלך אחד בעולם, והיה המלך ההוא רחב ידיים ואהוב לבריות ולא נמצא בו שום דופי, כי אם אהבתו הרבה לנשים. והיה מתהלך על הגג וראה אשה אחת יפת תאר ויפת מראה והיא בעולת בעל. ויקם המלך ההוא עם שני סריסיו וילך ויבוא אל ביתה פתאום. ויהי בראות האשה את המלך ותאמר: "הנה שפחתך בידך עשה לה הטוב בעיניך. אבל יישר נא בעיניך שאכנס החדרה ואסוך וארחץ וכן אבוא אל המלך."

ויאמר לה המלך: "עשי כן.

ותשם לפניו ספר ותאמר לו: "יקרא המלך בספר הזה עד בואי."

ותבוא האשה החדרה ותצא בפתח אחר ותברח. וישב המלך ויקרא בספר וכתוב בו עונש איש אשר ינאף את אשת איש. ויבן המלך כי בערמה עשתה האשה הזאת מה שעשתה.

ויקם המלך וילך, ושכח המטה אשר בידו בבית האשה, והיא לא ידעה. ויבוא בעל האשה לביתו וימצא המטה אשר למלך בביתו. ויאמר: "אמת הדבר כי המלך שכב עם אשתי."

ויירא להוכיחנה, רק לא דיבר אליה מטוב עד רע ולא אכל עמה ולא שכב עמה. ותלך האשה בית אביה ותשב שם שלשים יום.

וילך אבי האשה ואחיה ויצעקו אל המלך ויאמרו: יחי המלך, אנחנו נתננו לאיש הזה חלקת השדה אשר לנו על מנת שיעבוד את האדמה וישקה ויזרע ויקצור. והארץ שמנה וטובה ונותנת פריה בעתה ואין בארץ דופי. וזה האיש כל ימי היותו בארץ השקה והזריעה והצליחה ועשתה פרי, וימים רבים עזב הארץ ולא בא אליה ולא השקה והנה היא יבשה ואשכלותיה נהפכו לצמוקים."

ויאמר המלך לבעל האשה: "מה תאמר אתה האיש?"

ויאמר: אמנם, אדוני המלך, כי נתנו לי האנשים האלה ארצם ומעת לקחי אותה עבדתי וזרעתי והשקיתי, ובאתי יום אחד ומצאתי ארי בארץ ויראתי עוד להיכנס פן יפגעני הארי וימיתני. ועל כן עזבתיה היום לכמה זמן."

ויבן המלך בחידות דבריו ויאמר לו: "אמנם כי בא הארי בארץ ומצא פרי תבואה, אבל את החריץ לא עבר ופריה לא אכל והארי לא ישוב עוד שמה."

ויכר האיש דברי האמת וישב אל אשתו. וכן אדוני המלך רבים חושבים דברים ואינם אמת, ואל תהרוג את בנך את יחידך על דבר אשתך ואל תלכד בערמתה, כי מרמת הנשים רבה. ופן יקרך כאשר קרה לאיש עם אשתו.

ויאמר לו המלך: "ואיך היה המעשה?"

אמר לו: היה איש עשיר והיתה לו אשה יפה מאד והיה מקנא לה. פעם אחת ביקש ללכת בסחורה, ומקנאתו לאשתו קנה האיש ההוא פפג"אי [תוכי] אחד וישם אותו בחדר מטתו ויצו אותו לאמר: "אם תראה כלום בביתי תגיד לי."

והאשה לא ידעה כי העוף היה מדבר. הלך האיש בסחורה ותקם האשה ותקרא את אוהבה ושכב עמה כל ימי היות בעלה בדרך. ויהי מקץ שנה בא בעלה מסחורתו וישאל את הפפג"אי בסתר ויספר לו כל אשר עשתה אשתו. ויגרש האיש את אשתו מביתו, ותשב בבית אחר בשכונתה, וישלח את הפפג"אי עמה ולא הגיד לה מטוב עד רע.

ותאמר האשה אל שפחתה: "למה עכרתיני ותגלי לבעלי כל סתרי?"

ותאמר השפחה: "לא אנכי גליתי כי אם הפפג"אי, ואת לא ידעת."

ותאמר האשה: "הבה נתחכמה לו."

ותקח האשה רחיים ותעלם על גג הבית וספל מלא מים ומטאטא וראי הינדי גדול ממורק, ותעל אל הגג בלילה עם אמתה והיתה אמתה טוחנת ברחיים שעה אחר שעה, וגברתה טובלת המטאטא במים וזורקת על החצר בראי. כה עשתה כל הלילה.

ויהי בבוקר וישאל האיש אל הפפג"אי: "הראית דבר בלילה ההוא, ואם בא אליה אהובה?"

ויאמר הפפג"אי: "ומה יכולתי לראות? כל הלילה היו רעמים וברקים ומטר."

ויאמר האיש: "ואיפה הרעמים והמטר? כאשר כזבת בזאת כן כזבת על אשתי."

ויהרוג האיש הפפג"אי וישלח להביא את אשתו, ויתן לה מתנות ותשב אליו. ועל כן, אדוני המלך, השמר לך מערמת הנשים פן ישחיתו שיבתך.

ויצו המלך לבלתי הרוג את בנו.

דברי אשת המלך

ויהי כיום השני ותבוא הנערה, אשת המלך, ותפול לפני רגליו ותאמר: "תשמע לעצת יועצי הרשע שלך ולא תעשה נקמה בבנך אשר ביקש לגלות כנף אביו? ועתה תפול אתה ובנך ויועציך כאשר נפל הכובס ובנו וגם אחיו עמו."

ויאמר לה המלך: "הגידי נא לי, היאך היה המעשה?"

ותאמר למלך: "היה איש כובס בגדים בנהר פישון, והיה בנו הולך בשפת הנהר ומשחק במים ולא היה אביו מונעו עד בואו פעם אחת במקום עמוק וטבע. רץ אביו להצילו, נדחה רגלו משפת הנהר ונפל במים. רץ גם כן אחי אביו להצילם והמה תפסו בבגדיו ושקעו שלשתם במים. וכן אתה המלך תשקע עם בנך ועם יועציך אלה, כי לא תגער בם ולא תמנעם.

ויצו המלך להרוג את בנו.

היועץ השני

ויוועצו היועצים ויאמרו: "הנה המלך שמע אל אשתו, להרוג את בנו ואחינו אריסטוטליס הצילו אתמול, ועתה אולי נוכל להצילו כל אחד ואחד ממנו, איש יומו שבעת ימים, ולאחר שבעת ימים אם יהרגהו ונהיה אנחנו נקיים."

וילכו הששה להצילו מיד המכה עד בוא מצוות המלך פעם שנייה. והשישי בא לפני המלך וישתחו למלך ארצה ויאמר: "בי אדוני, שמע נא לדברי עבדך, ואל תהרוג את בנך במהרה ותשאר ערירי כאשר נשאר התור, ותתנחם ותתעצב אחרי כן ולא יועילך כאשר לא הועיל לתור."

ויאמר המלך: "ומה היה מעשה התור?"

ויאמר: היה תור, זכר ונקבה, ויאספו להם חטים בימי הקיץ ומלאו ארובה אחת. אמר הזכר לנקבה: "השמרי ואל תגעי בחטים האלה עד ימי החורף ובעת אשר לא נמצא בחוץ נאכלן."

ותאמר הנקבה: "שמעתי."

ויהי כחום הקיץ יבשו החטים בארובה ותהי כמו חציה.

ויבוא הזכר וירא הארובה חציה ויאמר לה: "הלא אמרתי לך, אל תגעי בה!"

ויחל להכותה בכנפיו ולדקרה עד המיתה. ויהי בימי החורף, רטבו החטים ונפחו ונתמלאה הארובה כבראשונה, וירא כי בחינם הרג הנקבה, וינחם ויתעצב כי נשאר יחידי.

ואתה, אדוני המלך, פן יקרך כמוהו. ואל תרמה אותך האשה, כי בראות האיש אשה טובה וצנועה בעיני אדם, אז ראוי להשמר ממנה, כאשר הוקרה לאיש הסוחר עם אשתו.

ויאמר המלך: "הגד לי מעשיהם."

ויאמר: היה איש אחד סוחר ולו אשה טובה וצנועה ויאהבה ויאמר לה: "הנני הולך בדרך רחוקה, ועתה נשבעה נא: אם אמות לא תבעלי, ואם תמותי לא אקח אשה אחרת."

וישבע האיש ואשתו, וילך האיש לדרכו. והיא לא סכה ולא רחצה מהיום ההוא ולא יצאה מפתח ביתה.

ותעבור ביום אחד כלה ברחוב העיר במזמורים ובכנורות, ותשקף האשה בעד החלון. וירא אותה בחור אחד ויתאווה ויפול למיטה מרוב תאוותה.

ותבוא אליו זקנה אחת לבקרו ותאמר לו: "הגד נא לי מה לך, ואולי תתרפא על ידי."

ויאמר לה: "אשת פלוני אהבתי, עזריני עליה ואתן לך מתנות."

ותאמר לו הזקנה: "עלי יהיה."

ותלך הזקנה ותעש בערמה, כי ידעה כי לא תוכל לה בחפצה. ותקח בצק ותלש בשומים ובפלפלים ובחמאה ותשלך לכלבה. ותאכל הכלבה ויערב לה ותלך אחרי הזקנה. ותבוא בבית הנערה ההיא והכלבה אחריה. ותקם הנערה ותכבד הזקנה ותשם לפניה לאכול, והכלבה עומדת כנגדה ומבטת אל הזקנה שתשליך לה עוד מן הבצק ועיניה דומעות מחום השומים והפלפלים, ותחל הזקנה לבכות.

ותאמר לה הנערה: "למה תבכי?"

ותאמר לה: "בתי, ראי זו הכלבה נערה יפה מאד היתה, ויאהבה בחור אחד ולא שמעה לו ויחלה מאהבתה ויקרא עליה אל אלהיו, ותהפך הנערה ההיא לכלבה. ועתה בכל עת שתראה אותי היא רודפת אחרי בבכיה ולא אוכל לה מאומה, והיא בוכה על אשר לא עשתה רצונו."

ותאמר הנערה: "בי גברתי, הנה בחור אחד אהבני ויפול למיטה מאהבתי. ועתה עשי חסד והביאהו אלי, ואעשה לו רצונו ואתן לו מתנות, פן יקרני כמקרה זו הכלבה."

ותמהר הזקנה ותלך אל בית הבחור ולא מצאתהו. ותאמר: "הנה את הבחור הזה לא מצאתי, אמצא אחר ואביאנו אליה ואקח המתנה."

ותמהר ותלך בשוק ותרא אחד ותאמר לו: "יש לך חפץ בנערה יפה ומאכל ומשתה שיתנו לך?"

ויאמר הבחור: "יש ויש."

והוא היה בעל הנערה ההיא שבא מסחורתו. ויאמר בלבו: אלכה אחריה ואראה מי במדינתנו זונה.

וילך אחריה עד פתח ביתו, ויבוא לביתו בחרון אף. והנה האשה רחצה וסכה, ותשא עיניה ותרא אישה. וכשראתה אותו, מיהרה בזריזות ותקרע בגדיה ותצעק לאמר לבעלה: "אי אדם רע, לזנות באת ועל כן שלחתי לנסותך."

ותברח הזקנה, והוא היה מתחנן ואומר לה: "אל תחשבי עלי אשם, כי גם אני נבהלתי בהביאה אותי אל ביתי."

והיא צועקת: "לא, כי אם היה בית אחר כך, היית נשאר שמה."

ויתן לה מתנות, וקיבלה אותו בבית כמקדם. על כן אדוני המלך, אל תלכוד בנך במרמת הנשים ואל תהרוג בנך.

ויצו המלך לבלתי הרוג את בנו.

דברי אשת המלך

ותבוא אליו האשה ביום הג' ותלשן עוד למלך ותאמר לו: "התשמע לעצת יועצי הרשע ולא תהרוג את בנך אשר ביקש לגלות כנף אביו? יעשה אלהים נקמה בך וביועציך כאשר עשה נקמה ביועצי מלך בצרה."

ויאמר המלך: "הגידי נא לי, איך היה המעשה?"

ותאמר האשה: היה למלך בצרה בן יחיד, והוא אוהב אותו ביותר. ולא היה מניחו לצאת מן העיר פן יקראהו אסון. ויתחנן הנער ליועץ המלך לדבר למלך להניחו לרכוב לציד ולשמוח. וידבר היועץ כן למלך. ויאמר לו המלך: אם תצא עמו השמר.

ויצא בן המלך עם היועץ וימצאו איל בשדה, וירוצו אחריו. ויאמר היועץ: "עזבו בן המלך, שירוץ בשדה."

רץ הנער ביער וטעה, וביקשוהו ולא מצאוהו. וישב היועץ אל המלך ויאמר: "יצא עלינו אריה ואכל בנך." ויקרע המלך בגדיו ויתאבל עליו.

וילך הנער, בן המלך, וימצא נערה יפה ביער, ותצעק אליו. ויאמר לה: "מי את?"

ותאמר: "בת המלך פלוני אני, וישבתי על הפיל והוצאתי החייל ונפלתי מעל הפיל ונותרתי הנה, הרכיבנו על סוסך והצילני."

ויאמר לה: "גם אני בן המלך פלוני, וכה וכה קרני."

ותאמר לו: "אנכי יודעת הדרך." ותוליכהו לחורבה אחת, ותאמר הנערה: "ארדה נא ואסוך רגלי."

ותרד ותבוא בחורבה שמה.

וירא הנער כי נתאחרה לבוא, וירד מעל הסוס וישקף מאחורי הקיר, וירא שהיתה מן השדים, והיא אומרת לשדים: "הבאתי לכם בחור אחד, בן המלך." והשדים אומרים: "הוליכיהו למקום פלוני ונעשה שם בו כחפצנו."

ויהי כשמוע הבחור ויחרד ויירא מאד, וישב אל מקום מעמדו, ויהפך השד לנערה ותצא מן החורבה ותרכב אחריו. והוא מפחד ונשתנו פניו. ותבט בו השידה לפחד אשר היה לו ותאמר לו: "מה לך?"

ויאמר: "יש לי רֵע וירא אנכי ממנו."

ותאמר: "ולא אמרת כי בן המלך אתה?"

ויאמר: "כי לא אוכל לו."

ותאמר: "התפתהו בכסף?"

ויאמר: "לא יתפתה."

ותאמר: "קרא אל אלהיך!"

וישא הנער את ידיו לשמים ויאמר: "אלהי, הצילנו מיד השידה הזאת, ואל תשלוט בי."

ותבהל השידה ותפול מעל הסוס ותשבר. והנער ברח בדרך ויצמא למים. וירא והנה מעיין אחד, והשותה מן המעיין ההוא יהפך לאשה.

וישת הנער מן המעיין וישא עיניו וירא והנה נערה אחרת לפניו. ותאמר לו: "השבע לי, שתקח אותי לאשה ואצילך ואשיבך לאביך."

וישבע לה, ותשקהו מים ממעיין אחר ונעשה זכר. ויקח הנערה עמו ותביאהו אל אביו, ויספר לאביו את כל אשר קרהו. ויצו המלך להרוג את היועץ ההוא. כן יראני אלהים נקמה בך כאשר הראה לבן המלך ההוא.

ויצו המלך להרוג את בנו.

היועץ השלישי

ויבוא היועץ הג' ויאמר למלך: "אדוני המלך, אל תהרוג בנך ותתנחם כאשר נתנחם נושא כליו של המלך."

ויאמר לו המלך: "ואיך נתנחם?"

ויאמר היועץ: נושא כליו של המלך היה יושב בביתו ובנו, ילד קטן, שוכב במיטתו, ואין בבית אדם. ויעזוב את הנער ההוא עם כלב יפה מאד והכלב שוכב אצל הילד. ויבוא נחש אחד ורצה לנשוך הילד, וירץ הכלב אליו ויהרגהו. ויצא לקראת אדוניו ופיו מלא דם. וירא אותו וירגז, כי חשב שהרג את בנו, וישלוף חרבו ויהרגהו. ויבוא בבית, והנה בנו שוכב והנחש מת בצדו, וידע כי חינם הרג הכלב, והתנחם ולא הועיל לו. על כן, אדוני המלך, אל תהרוג בנך במרמת הנשים ואל תרמה אותך האשה כאשר עשתה זקנה אחת.

ויאמר המלך: "ואיך היה המעשה?"

ויאמר: בחור אחד ראה אשה בעולה ויבקש לשכב עמה ולא שמעה לו. ויתן האיש ההוא שוחד לזקנה אחת לפתותה. ותאמר הזקנת לבחור: קום לך אל השוק אל בעלה וקנה ממנו האדרת ותשרוף אותה בשלשה מקומות, ותלך אל בית האשה.

ותקם הנערה ותבוא החדרה להוציא לחם לזקנה, והזקנה שמה האדרת תחת החיטוב אשר בעלה רגיל לישב שם ותלך לה.

ויבוא בעלה בערב וישב על החיטוב, והרגיש באדרת שהיתה תחתיו, ויוצא האדרת ויכירה. ויאמר בלבו: באמת שכב עם אשתי האיש אשר קנה ממני האדרת ושכח אותה בבית. ויכה את אשתו ויגרשה ותלך לבית אביה.

ותבוא הזקנה לבקרה ותאמר לה: "מה לך בתי?"

ותאמר: "אישי גרשני מביתו ולא ידעתי על מה."

ותאמר לה הזקנה: "בואי עמי אל איש אחר טוב ממנו ועושה אהבה בין איש לאשתו."

ותלך עמה ותביאה אל הבחור, ויחזק בה וישכב עמה והיא נכלמה לזעוק.

ותשב האשה לבית אביה עצובה. והזקנה הלכה לבית בעלה ותאמר לו בבכיה גדולה: "לפני שלשה ימים באתי לכאן עם אדרת שרופה בג' מקומות ושכחתי אותה הנה."

מיד הוציאה אותו האיש והחזירה לה וידע כי בחינם הכה אשתו וגרשה. וישלח שלוחים ופיוסים לאשתו ותשב לביתו.

ועתה, אדוני המלך, אל תהרוג בנך ואל תכשל במרמת הנשים.

ויצו המלך לבלתי הרוג את בנו.

דברי אשת המלך

ותבוא הנערה ביום הד' ותדבר למלך: "אם לא תהרוג את בנך ותשמע ליועצך, אלהים יעשה נקמה בך כאשר עשה האיש לקוף."

ויאמר לה המלך: "ואיך היה המעשה?"

ותאמר: פעם אחת היתה שיירה הולכת בדרך. באה במלון, ובמקום ההוא היה גנב עריץ. וישימו האנשים משאות שלהם בתווך, והם שוכבים מסביב וחמוריהם סביב להם. ויהי כי אפל הלילה והנה הארי בא לגנוב מן הבהמות. ויעמוד בתוך הפרדס עד אשר ישנו האנשים. והנה, גנב בא ויחל למשש הבהמות בחושך. וישם ידו על הארי, וימצאהו, עז מכל הבהמות, וירכב עליו. ויירא הארי ויהפך לברוח. ויאור הירח וירא הגנב כי אריה תחתיו ויירא לרדת. והאריה ברח עבר תחת אילן, ויאחז האיש באילן ויעל. והארי ברח, ויפגעהו הקוף ויאמר לו: "מה לך המלך?"

ויאמר: "מפני האדם אני בורח."

ויאמר לו הקוף: "שוב עמי, אני אהרגהו."

ויאמר הארי: "לך אתה לפני ואני אחריך."

וילך הקוף ויעל אל האילן והאיש נחבא בנקרת העץ. וישב הקוף על ראשו, והין לו ביצים ארוכות, ויאחוז אותן האיש. ויחל הקוף לצעוק.

ויאמר האריה: "הלא אמרתי לך, הקוף, שלא תלך."

ויהפוך עורף לברוח. וכן ינקום אלהים בך כאשר עשה האיש לקוף.

ויצו המלך להרוג את בנו.

היועץ הרביעי

ויבוא היועץ הרביעי וישתחו למלך ויאמר: "בי אדוני המלך, אל נא תטהר להרוג את בנך ואחרי כן תתנחם כאשר עשה הסוחר ולא הועיל לו מאומה."

ויאמר המלך: "איך היה המעשה?"

ויאמר: היה איש סוחר והיה מפונק ומעונג במאכלו. ויבוא בעיר כלנה וישלח משרתו אל אשה אחת לקנות לו לחם נקי. וימצא שפחה מוכרת לחם בשוק וקנה ממנה ויבא אל אדוניו.

ויאמר לו אדוניו: "מן הלחם הזה קנה לנו בכל יום, כי זה הלחם ישר בעיני."

ויקנה ממנו תמיד. ויבוא יום אחד ולא מצא לחם עם השפחה. וישב אל אדוניו ויאמר לו: "לא מצאתי אצל השפחה לחם."

ויאמר: "הבא אותה אלינו ותגד לנו, איך היא עושה אותו הלחם ונעשה כמוהו."

ויביאה אליו, ויאמר לח האיש: "הגידי נא לי, איך תעשי הלחם שתמכרי לעם?"

ותאמר לו: הנה אדוני חולה וצמח בבשרו שחין רע, וצווני הרופאים לעשות עוגת לחם לושה בשומים ושכר ולשום על השחין להיות עליו כל הלילה עד אשר תמס כל הליחה, ובבקר אפינו העוגות בתנור והייתי מוכרת אותן בשוק, והיה עבדך זה קונה ממני תמיד. ועתה כבר נתרפא אדוני ולא נעשה עוד אותו הלחם."

ויהי כשמוע האיש כן, ויהפכו מעיו עליו להקיא ויחל לזעוק וינחם ולא הועיל לו. וכן אתה, אדוני המלך, השמר לך פן יקרך כמוהו, ואל תרמה אותך האשה במרמת הנשים כאשר רמתה האשה את בעלה.

ויאמר לו המלך: "ואיך היה המעשה?"

ויאמר: היה איש חולה ויתאווה לאכול אורז עם סוכרי. ויאמר לאשתו: "קחי הזוז הזה ולכי קני לו סוכרי."

ותבוא האשה אל החנות לקנות סוכרי.

ויאמר לה בעל החנות: "שכבי עמי ואתן לך בחינם."

ויתן לח הסוכרי ותקשרהו בכנף רדידה, וישכב עמה.

והאיש ציוה לנערו, שיקח מתוך רדיד האשה את הסוכרי וישים במקומו עפר. ויעש כן.

ותקח האשה ותתכס ברדיד ותלך, והיא חשבה כי הסוכרי לא נלקח. ותבוא הביתה ותשם הרדיד לפני בעלה, ותבוא בחדר להוציא הקדרה לבשל האורז בסוכרי. ובעלה לקח את הרדיד לראות הסוכרזי, וצעק אל אשתו: "מה זאת עשית, כי הבאת עפר?"

ותקח האשה נפה ותעזוב הקדרה ותצא ותאמר: "הייתי מהלכת בשוק ודחפני ההמון ונפל ממני הזוז, וקיבצתי העפר והבאתיו, והנה לקחתי הנפה לנוף העפר, אולי נמצא הזוז."

ואתה, אדוני המלך, השמר ממרמת הנשים פן ישחיתוך.

ויצו המלן לבלתי הרוג את בנו.

דברי אשת המלך

ותבוא האשה ביום החמישי ותאמר לו: "אם לא תעשה נקמה בבנך אשר עשה נבלה עם אביו, האלהים יראני בך נקמה וביועציך כאשר הראה לאיש על החזיר."

ויאמר לה המלך: "ואיך היה המעשה?"

ותאמר: היה איש בשדה והנה יצא חזיר מן היער בקצף וירדוף אחרי האיש. והאיש עלה אל התאנה מפני החזיר, ויחל החזיר לקצץ האילן בשיניו, והאיש השליך אליו מן התאנים ויערב לו. וישא החזיר ראשו אל האיש, להשליך לו עוד, ולא השליך. והחזיר מביט אליו ונושא ראשו עד אשר נתעוותו גידי צוארו ומת וניצל האיש. וכן יראני אלהים בך נקמה.

ויצו המלך להרוג את בנו.

היועץ החמישי

ויבוא היועץ הה' ויפול לרגלי המלך ויאמר לו: "בי אדוני, שמע לעצתי פן תתנחם כאשר התנחם בעל המרחץ."

ויאמר המלך: "ואיך היה המעשה?"

ויאמר: בא בן מלך אל המרחץ לרחוץ, והיה בן המלך שמן מאוד, ומרוב השומן כיסה בשר ירכיו על אברו. ויחל בעל המרחץ לבכות.

ויאמר לו בן המלך: "למה תבכה?"

ויאמר לו: "כי אביך אהוב בכל מלכותו ועושה משפט לעמו, ורואה אני בך שיאבד זכרו באשר לא יהיה לך בן שיירש ממלכתך."

ויאמר לו בן המלך: "ואיך ידעת זאת?"

ויאמר: "כי אראה אותך, שלא תוכל לבוא על האשה כדרך בני אדם."

ויאמר לו בן המלך: קח ממני מאה זהובים והבא אלי אל המרחץ אשה יפה על מנת שתהא עמי כל היום ואנסה עצמי בה ואתבונן מה אחריתי."

ויאמר בעל המרחץ בלבו: זה לא יוכל לשכב עם אשה, ואשתי יפה מאד, אביאה אליו ואקח המאה זהובים.

ויקח אשתו ויביאה אל בן המלך וישכב עמה כמרחץ. וישקף בעלה בעד החלון וירא דברים אשר לא חשב. ויעמוד על הפתח הפנימי והנה האשה לא יצאה ויאמר לה: "עד מתי תעמדי זונה ולא תצאי?"

ותאמר לו: "ואיך אצא ואתה השכרתני עד הערב אל בן המלך ולא יעזבני עד הערב."

וילך אל ביתו ויחנק וימת.

"ואתה אדוני המלך שים אל לבך את דברי ואל יקרך כמוהו בהרגך בנך ותבחר מחנק נפשך. ותן אל לבך, כי בקלות דעת הנשים כן מרמתן עצומה. וכאשר השועל פחות מכל החיות בגבורה כן הוא יכול על כל החיות במרמה. וכאשר הפחית האל הנשים מדעתן כן הוסיף להן מרמה להתגבר בהן כאשר גברה אשת אלפרנס בערמתה על אלפרנס בעלה, אשר גבר על אנשי דורו בגבורה, ואשתו ניצחתו בגבורתה."

ויאמר המלך: "ואיך היה המעשה?"

ויאמר: אלפרנס היה גיבור בארץ שנער וירכב פתאום להלחם על האויב. ואשתו שלחה אל אהובה לבוא אליה. ואהובה שלח אליה את נערו להכין לו דרכו. וירא אותו האיש כי נתאחר נערו, ויקח חרבו וילך אליה. והיא ראתהו בעד החלון ותחבא את הנער בחדר, והיא יושבת עם אהובה.

בין כך ובין כך והנה אלפרנס בעלה בא, ותראהו משער המבוי ותאמר בלבה: אם אני אחביא את אהובי בחדר עתה ימצא שם נערו.

ותאמר לו: "קום שלוף חרבך ועמוד על שעו החצר וצעק וקלל, וכאשר יאמר לך בעלי דבר אל תענהו."

ויעש כן. ויבוא אלפרנס ויאמר לו: "מה לך האיש?"

ולא ענהו, אך צועק ומקלל. ויבוא הביתה ויאמר לאשתו: "מה לאיש הזה?"

ותאמר: "בי אדוני, זה רוצח וקצף על עבדו ורדפו בחרב שלופה, והוא ברח וימלט הנה, ועל כן זה עומד וצועק, כאשר תראה."

וילך לו האיש הנואף, ואלפרנס אמר לאשתו: "ברוכה את, כי הצלת הנער."

ועל כן אדוני המלך השמר ממרמת הנשים.

ויצו המלך לבלתי הרוג את בנו.

דברי אשת המלך

ותבוא האשה ביום הששי ותאמר אל המלך מדברי תורת היהודים: "הלא ידעת, אדוני המלך, כי מרה תהיה באחרונה אם לא תציל הארץ מרעת בנך הנבל בעודך בחיים טרם ישחית שיבתך. הלא אם הרג דוד המלך את אמנון כבר בעשותו נבלה עם אחותו, לא היה אבשלום בורח אל גשור ולא נאסרה הקנאה בלבו ולא מרד באביו ולא ראה דוד כל הצרות שראה, אבל על כי לא עצבו אביו מימין לאמר, מדוע ככה עשית, על כן נשאו לבו לעשות נבלה עם תמר אחותו. ואם הרגו על הפשע ההוא, לא בא אביו לכל הרעות אשר באו על ידו ועל ידי יועציו. וכן תפול אתה ולא תקום בעצת יועצי הרשע. באשר אם היה מבטל עצת אמנון ואחיתופל וקם בעצת היועצים החכמים שלו, כחושי הארכי וכיואב בן צרויה, היה נהרג אבשלום. ועתה הטוב בנך מאבשלום?"

ויצו המלך להרוג את בנו בלא איחור.

היועץ הששי

ויבוא היועץ ביום הששי לפני המלך ויאמר: שא נא אדוני את פני עבדו וידבר לפניך דבר.

ויען ויאמר: הלא דוד המלך, אשר הביאה אשתך ראיה ממנו, היו לו בנים רבים ממך ועל חטאתם עבר, הלא אמר לחילו בצאתו עם יואב: 'לאט לי לנער לאבשלום'. הלא הוא צעק על בנו ואמר: 'בני אבשלום, בני בני'. ואם היתה ידו לאל היה הורג את יואב, אך שמרה לו ביד שלמה בנו ויצוהו להרגו. ועל רעת אבשלום העידו שמים וארץ. ובנך על לא חמס כנפיו ולא עוול בחפץ נפשך תצוה להרגו ותכרית ממך שם ושארית... ומבית אביך ותשאר ערירי. ולדוד בנים רבים היו לו, ואם נהרגו השנים, האחרים נשארו. ועודנו בחור בימים ההם, ואתה זקן, ויתן לך אלהים בן לעת זקנתך ותגרשהו מלפניך לנצח. ואם שנאת אותו על כי הוא אילם, בעצת אשתך, לא נפנינו לרפאות אותו ברפואות כי הוטרדנו בעול קשה להלחם מול אשה אחת, כל ממלכות הודו. ויבין המלך מרמת האשה, כי הנה יועצי המלך קרבו למרמתה. הלא ידעת כי בהיות לאיש אשה עקרה ולא ילדה לו מתפללת שלא יוליד בעלה מן אשה אחרת. וזאת אשתך כאשר לא הולידה לך לא חמלה להרוג בנך ותשאר בלא בן ותחזק היא במלכות אחרי מותך. הלא ידעת מה קרה לבעל השידה עם אשתו.

ויאמר לו המלך: הגד לי איך היה המעשה לבעל השידה?

אמר לו: היה איש ובביתו שידה. ויבוא אליו כל איש שהיה מאבד דבר או שיש לו אוהבו בארץ אחרת רחוקה, והיתה השידה מגדת להם הכל. ותהיה השידה ההיא עם האיש ההוא עשרים שנה והיה מתפרנס ממנה.

ואמרה לו השידה: "ציוני מלך השדים ללכת לארץ אחרת ולא אשוב אליך עוד. ועתה הנני אלמדך ג' בקשות אשר תבקש מאלהיך בשלשה שמות, כל אשר תחפוץ, ויתן לך. ותלמדהו ג' שמות.

ויאמר לאשתו: "כה וכה אמרה לי השידה, מה תיעציני ואשאל מאלהים?"

ותאמר האשה: "נסה בשם אחד, אם יתקיים נדע מה נבקש."

ויאמר: "במה אנסה?"

ותאמר לו: "שאל מעם אלהיך וימלא כל גופך גידי ערלות."

וישאל ויימלא ערלות. ויאמר לאשתו: "מה זאת עשית לי?"

ותאמר: "שאל מעם אלהיך ויסיר ממך הערלות."

וישאל ויסר ממנו גם הראשון ונשאר סריס. ויאמר לה: "מה עשית לי?"

ותאמר לו: "הרי יש בידך שם אחר, שאל וישוב אליך הראשון..."

ויעש כן. ויאמר: "מה העצה אשר יעצתיני ולא שאלת עושר?"

ותאמר לו: "אם היית מתעשר ביותר היית עוזבני והיית לוקח לך אשה אחרת."

על כן אמרתי לך, אדוני המלך, כי בקנאה עושה לך אשתך להרוג בנך, כי מתייראת היא שמא תמות אתה ובנך יקח אשה וימליכנה והיא לא תמלוך.

ויצו המלך לבלתי הרוג את בנו.

ויהי בראות האשה כי קרוב הזמן, ותצו לנערותיה ללכת עמה לנהר. והיועצים הבינו, כי היא רוצה להמית עצמה, וישימו לה שומרים שלא יניחוה, כי אמרו רק היום נציל בן המלך, אנחנו שכעת היועצים לשבעת הימים. ותלך האשה ותשלך עצמה בנהר ועבדי היועצים מיהרו להצילה. וישמע המלך כן, ויצו להרוג את בנו.

היועץ השביעי

מיד הלכו ששת היועצים להצילו מיד המכה. והשביעי, הגדול שבהם, הלך ונפל לפני המלך ויאמר לו: "אדוני המלך שא נא פני עבדך כאשר נשאת לחברי, כי מי יוכל לעמוד מכח מרמת הנשים כאשר עשתה הזונה לאיש."

ויאמר המלך: "איך היה המעשה?"

ויאמר: היה איש אחד והיתה לו אשת יפת תואר ויפת מראה. ויתאוה לה בחור אחד ולא היה יכול להיות עמה כי בעלה מקנא לה מאד ומרוב הקנאה היה סוגר עליה בכל יום ולוקח המפתח בידו. והיה האיש ההוא זקן וסוחר ויפול הבחור למיטה בעבור אהבתה. ותבוא אליו זקנה אחת ויגד לה את חליו. ותאמר לו האשה הזקנה: "התעשה כל אשר אצוך?"

"ויאמר לה: "הן."

ותאמר: "קום העבר תער על כל בשרך ועל זקנך."

ויעש כן. ותלבישהו בגדי נשים וכסתה פניו, רק עיניו עזבה שלא כסתה. ותלך אל הזקן ותאמר לו: "בי אדוני, אשה אלמנה אנכי ויש לי בת אחת ואני הולכת לעיר אחרת, ואני שמעתי על צניעות נוַת ביתך ויראתי לעזוב בתי במקום אחר. ועתה אם טוב בעיניך אדוני אביאה בביתך עם הוצאתה ותשרת אשתך."

וישמח הזקן ויאמר אליה: "עלי כל מחסורה ותהיה עם אשתי."

ויביאה בבית הזקן והכניסה שם. וילך הזקן לדרכו והבחור גילה פניו ויוַדע לנערה ויהי עמה ימים רבים. על כן יישמר אדוני המלך ממרמתן.

ועוד נערה אחרת נישאת לבעל זקן, והיא יפת תואר ויפת מראה ולא יעזבנה הזקן לצאת בחוץ. ותקצר נפש הנערה ותאמר לאומנתה: "לכי אולי תמצאי אדם שישמח אותנו. ותצא האומנת ותמצא גבן אחד ובידו תוף וחליל, מחולל ותופף ונותנים לו שכרו. ותביאהו אליה ותשם לפניו לאכול ולשתות, וייטב לבו ויקם לחול במחול ולרקוד. ותשמח הנערה ותלבישהו בגדים טובים ונתנה לו מתנה ותשלחהו. ויראוהו חבריו ורעיו ויאמרו לו חבריו הגבנים: אם לא תוליכנו עמך, עתה נגלה הדבר. ותשלח עוד הנערה ותקראהו ויאמר לה: "גבירתי, חברי רוצים לבוא לפניך לשמחתך.

ותאמר: "יבואו."

ותשם לפניהם ויאכלו וישתו וישתכרו ויפלו במקומם, והנה בעל הבית בא. ותקם עם שפחתה ותשליכם בחבית אחת ואותה חבית מלאה נוצה, והמה השכורים נחנקו בנוצה וימותו. ויאכל הזקן וילך לדרכו. והיא ציותה לאומנתה להוציא הגבנים, והנם מתים.

ותאמר הנערה: "לכי ומצאי לנו סבל אחד ויהיה בלא דעת."

ותמצא כושי אחד ותביאהו אליה. ותאמר לו: "שכב עמי."

ולאחר ששכב עמה, אמרה לו: "קח לך זה השק והשליכהו בנהר ואחרי כן תחזור אלי, ואנכי כל מחסורך עלי וכן עשה הכושי, עד שהוליכם כולם אחד אחד והשליכם לנהר.

ראה והבן מרמת הנשים.

דברי בן המלך

ויהי ככלות שבעת הימים אשר אמרו שבעת היועצים, ויפתח בן המלך את פיו ויאמר: "אדוני המלך, לא אילם אנכי, שמרתי מצות רבי, סנדבאד החכם, אשר ציוני שלא אדבר שבעת הימים האלו, שכך ראינו בכוכבים אני ורבי סנדבאד, וגם אלו החכמים בשעה שאמרו לך, כי עד הריגה תגיע זאת השעה. ועתה, אדוני המלך, עד שאין לאשה הזאת משפט מות, וגם אלו היועצים לא נתחכמו עליה אלא להצילני ממות. ואתה, אדוני המלך, וגם אתם, החכמים והשרים, אמשול לכם משלים, כי מי יוכל לעמוד על מרמת הנשים!"

אמרו לו המלך והשרים: "אמור לנו מהם."

התחיל לומר: מעשה שהיה אחד זקן והיה לו בן יחיד והיה עשיר ביותר, והיה משוטט עם הספינות בים ואמר לבנו: "בני, ראה כמה ממון אני מניח לך, אין לך סוחר כמוני, ואל תלך בים."

נטל ממנו שבועה, והוא לא שמר מצות אביו אלא הלך לשוט בים. וכשהלך מעבר לים, שמע שהיו מוכרים במדינה אחת עץ אהלות. עמד הבחור וקיבץ כל הממון שהיה לו וקנה בו מן אותו עץ אהלות הרבה וטען ממנו משאות רבים, והיה הולך במדינה כמו משוגע.

פגעו בו אנשים רשעים ליצנים. ועמד אחד וחיבקו והיה מנשקו והוליכו לביתו ואומר לו: "חי השם, בוא בביתי."

הוליכו והניחו שם, ועמד בסתר והלך אצל הליצנים האחרים ואמר להם: "דעו שהנחתי אותו השוטה בביתי, בואו ונעשה ליצנות ממנו ונראה מה יהיה."

הלכו שלשתם ונתנו שלשה זהובים וקנו עץ אהלות והיו מעשנים בבית הכסא. לאחר שאכלו אמרו: "או כמה ריח רע בא הנה."

עשו זה הדבר שתי פעמים ואמרו לו: "ראה זה העץ יש לנו ממנו הרבה וממנו אנו שורפין כל השנה."

התחיל אותו העני להצטער, ענה אותו בעל הבית ואמר לו: "אל תצטער, אני אמלא לך משאוי אחר מכל דבר שתרצה."

באותו הלילה אכלו ושתו ובקומם בבקר, ויצא בשוק וימצא ליצנים שהיו משחקים בקוביא. התחילו לרמוז זה לזה והיה עושין עצמן שאינן יודעין לשחוק. התחיל ללמד אותם ולומר: "רע אתם שוחקים."

והתחילו ללעוג בו ולומר לו: "אנו יודעים לשחוק יותר ממך."

והוא אומר להם: "אני יודע לשחוק יותר מכם."

אמר להם: "נעשה תנאי, אם אנצח אתכם, תשתו אתם מי הים, ואם נוצחים אתם אותי, אשתה אני את מי הים."

ועשו התנאי, והתחילו לשחוק, ונצח הליצן. מיד התחיל אותו העני להלוך בשוק כמו משוגע, וכאשר היה הולך פגע בליצן אחד שהיתה לו עין אחת. תפשו אותו הליצן, שהיה דומה לזה, והתחיל לומר: "אתה גנבת לי את עיני."

נתן קניין שיעמוד עמו בדין, והיה הולך בשוק כמו משוגע ולא היה יודע לחזור לאושפיזה. פגע בזקנה אחת. תפשתו הזקנה והתחילה לומר לו: "מה לך ועל מה אתה מצטער?"

והוא סיפר לה כל המעשה. אמרה לו: "אל תירא, אני אצילך מכל אלו."

מה עשתה הזקנה? קראה לאחד מבניה ואמרה לו: "קחהו לשמוע ולעשות עצתם, כדי שישמע זה העני התשובות. כי כל אשר יעשו ביום המה באים בלילה לפני זקן כהה עינים. ויבא כל אחד מהם לזקן תבשיל ויין ויגידו לו מעשיהם, והוא מלמד להם תשובות. ואתה לך לשם ושמע כל אשר יאמרו לזקן ואשר ילמד אותם."

ויבן ויעש כך. ויקם הרמאי היותר גדול, בעל הסנדל, ויאמר לזקן: "אדוני, מצאתי איש מערבי וראיתיו ולקחתי כל משאות שלו מן הסנדל על מנת אשר אמלא לו משא מאשר יחפוץ."

ויען הזקן ויאמר לו: "רע עשית. ומה תאמר, אם יאמר לך, מלא השקים שלי פרעושים חצים זכרים וחצים נקבות?"

אמר חרמאי : הוא לא יבין כל זאת."

והמערבי שומע ושותק.

עמד המשחק בקוביא ואמר לזקן: "אני שחקתי עם מערבי על מנת שישתה כל מימי הים ונצחתיו."

אמר לו הזקן: "רע עשית. אם יאמר לך: סתום לי כל הנהרות השוטפים בים ואחר אני אשתה ממימי הים כולו, מה תעשה?"

אמר לו: "לא יבין המערבי!"

עמד השלישי ואמר לזקן: "אני מצאתי מערבי והוא כתארי ואמרתי לו: אתה גנבת עיני והוא על ידי ערב עד בקר."

אמר הזקן: "רע עשית. אם יאמר לך, הוצא את העין שלך ואוציא אני עין שלי ונשקול אותם, אם הם בשוה; העין שלך, ויקחנה, תשאר אתה בלא עינים וישאר הוא בעין אחת."

אמר לזקן: לא יבין המערבי כזאת!"

שמע המערבי כל הדברים ויצא.

ויקחהו בעל הסנדל ויאמר: "בוא ואמלא שקיך מאשר תחפוץ."

ויאמר לו: אני ממערב, ממדינת סגלמיסה, ואין שמה אפילו פרעוש אחד. ועתה רצוני תמלא לי השקים פרעושים."

ויאמר לו: "נמלא לך תמרים."

אמר לו: "איני רוצה אלא פרעושים."

מה עשו? הלכו אל השופט לשפוט. וישפוט להם לתת אשר יבחר. ויקח ממנו כפלים בדמי הסנדל. וגם המשחק בקוביא עשה עמו כה ויקח ממנו הרבה. וגם בעל העין פדה עצמו ממנו. והנה חכמים שבעה, יותר ממני, לא יכלו לאשה, ואני על אחת כמה וכמה.

וישמח המלך מאד על חכמת בנו.

ויאמר המלך להביא האשה לפניו ותבוא.

ויאמר המלך לחכמים: "מה משפט האשה הזאת אשר ביקשה להמית את בני בחבלי מהתלותיה ושקרי פחזותיה?"

ויענו החכמים ויאמרו מה שאמרו. מקצתם אמרו: "יקצצו ידיה." ומקצתם אמרו: יעורו עיניה." ומקצתם אמרו: "תמות." ותהי דעתם להמיתה.

דברי אשת המלך

ותען האשה ותאמר: נמשלתי כשועל שבא בעיר לגנוב התרנגולות, וירגישו בו האנשים וירדפוהו ויברח ולא יכול לצאת, כי מצא השער סגור. ויאמר בלבו: אם יראוני הכלבים, עתה יהרגוני. אלך ואשליך נפשי כמת לפני שער העיר. כי אמר בלבו: כאשר יפתח השער אברח.

הלך ושכב לפני השער כמת. והנה איש אחד בא ואמר: "טוב זנב של שועל לטאטא בו הבית, כי לא יבואו לשם שדים."

הוציא סכין וחתך הזנב, והשועל סבל ושכב.

בא איש אחר ואמר: "טוב שן של שועל לתלותו על צואר הילד."

שיבר השן והלך, והשועל שתק וסבל.

עבר איש אחר ואמר: טוב לב השועל לרפואה."

ויהי כשמוע כן השועל קם ויברח. אמר: "אין לסבול יותר!"

וכאשר אמרתם: "יקצצו ידיה, ויעוורו עיניה." – סבלתי. וכאשר אמרתם: "תומת." סיפרתי לפני בן המלך חידתי לשפטני בחכמתו.

ויען בן המלך ויאמר: "אין עליה משפט מות. כי כל אדם ילחם להציל נפשי ממות, ועל כן עשתה זאת אשר עשתה להציל נפשה. ועתה אשאל מלפני המלך, אדוני אבי, ומעם יועציו, למחול לה העון."

ומחלו לה העון.

דברי המלך לסנדבאד ותשובתו

ויאמר המלך לסנדבאד: "שאל מה אתן לך, כי בפיך דברת ובידך תמלא."

ויאמר אליו סנדבאד: "שאלתי ממך: אשר תשנא לנפשך, אל תעשה לחברך. ואהוב לעמך כאשר תאהב לנפשך.

סליקו משלי סנדבאד

חכימא רבה