מס"ע

 

מרכז סיפורי עם ופולקלור

 

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

 

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף יצירות ספרותיות

חזרה לחמסה של ניזאמי

המלך והשפחה

     בהמשך לתרגומי מספרו של נזאמי, אני מביא כאן נוסח עממי מעובד של סיפור הנסיכה השנייה כפי שנרשם על ידי מספר הסיפורים יפתח אברהמי ז"ל בן לעדה הפרסית.

 

     היה פעם מלך שמגידי עתידות ניבאו לו כי נשים יגרמו לו רק סבל ומפח נפש. כיוון שכך החליט המלך שלא ישא אשה לעולם. אך כדי לשכך את אש תאוותו החליט לרכוש לו שפחה בשוק העבדים וכך עשה. עד מהרה נוכח לדעת שהשפחה שרכש מתחילה להתנהג כאילו הייתה מלכה, אינה נותנת לו את הכבוד הראוי ואף בזה לו בפרהסיא. החליף אותה המלך בשפחה אחרת, אך גם זו החלה מהר מאוד לנהוג כקודמתה, וכך אירע עם כל שפחה ושפחה שלקח לו. סיבת הדבר הייתה משרתת זקנה ורודפת בצע שחייתה בארמונו, אשר בדברי חנופה ותככים היה מטה את לב שפחותיו וגורמת להן לנהוג בו כפי שנהגו. מרוב שפחות שהחליף התפרסם שמו של המלך ברבים תחת הכינוי "המלך הסוחר בשפחות".

     יום אחד גילה המלך אצל סוחר השפחות, שפחה יפת מראה שעלתה ביופייה ובחינה על כל מה שחזה עד אותו יום. הוא ביקש לקנותה, אך הסוחר הזהיר אותו שלא ישבע ממנה נחת כיוון שהיא שונאת צביעות וחנופה, וכל מי שרכש אותה ממנו מיהר להחזיר לו אותה כעבור זמן קצר.

     אף על פי כן החליט המלך לרוכשה. עד מהרה התברר למלך שהנערה היא צנועת הליכות, אינה מתנשאת וממלאת את כל חובותיה במסירות ובצייתנות. יום אחד ניסתה הזקנה להסית אותה כנגד המלך בדברי שקר וחנופה, אך הנערה גרשה אותה בבוז מעל פניה. המלך שהיה במקרה עד לשיחה בינהן קרא לשפחה ואמר לה: "עד היום היית שפחה בביתי, אך אני אוהב אותך ורוצה להעלותך לדרגת מלכה ולשאתך לאשה.

     השפחה הקשיבה לדבריו ובטרם השיבה לו מיהר המלך ואמר: "לפני שתשיביני דבר, ברצוני לספר לך סיפור ששמעתי בנעורי:

     ספר יסופר כי למלך שלמה ולבלקיס מלכת שבא, היה בן שהיה אהוב על שניהם, אך למרבה הצער, אותו בן היה משותק בידיו, ופיסח ברגליו. יום אחד אמרה בלקיס לשלמה: "אלוהים לא חסך מאתנו דבר ונתן לנו עושר ונכסים ואהבת אמת, אך מדוע נגזר על בנינו שיהיה בעל מום? הן אתה נביא אלוהים ותפילתך עולה למרום. בקש תרופה למחלתו." הלך שלמה ושאל בעצתו של המלאך גבריאל וזה השיב לו: "התרופה למומיו של בנכם נמצאת בידכם. אם אתם השנים תדברו בינכם בגילוי לב מוחלט ולא תסתירו דבר זה מזו וזו מזה ימצא מרפא לנער."

     כאשר שמעה בלקיס את תשובתו של המלאך גבריאל, אמרה לשלמה: "אמת ויושר הם נר לרגלי. למען בני אני מוכנה לענות בכנות על כל שאלה שתשאלני." אמר לה שלמה: "את אהובתי וחמדת לבי. יש בך חן ונועם וגם אני עצמי לא חסר לי דבר, אך האם קרה פעם שחמדת בלבך איש אחר זולתי?"

     השיבה לו בלקיס: "אתה, מלכי הנך יפה תואר ויפה מראה, מושלם בחכמה ודעת ואף על פי כן בכל פעם שאני רואה בחור צעיר יפה תואר אינני יכולה שלא לחמוד אותו בלבי ולראות בדמיוני כיצד אני מתמסרת לו ובוגדת בך."

     אך אמרה בלקיס את המלים והנה החל הילד המשותק להניע את ידיו. או אז פנתה מלכת שבא לשלמה ואמרה לו: "הנה גיליתי בפניך את צפונותי ואללה ברוב חסדו ריפא את שיתוקו של בננו. אמור לי אתה ואל תסתיר מפני מאומה. אתה הנך נביא אלוהים ומנהיג הדור ואללה חנן אותך ברוב עושר ונכסים. האם מעולם לא חמדת את עושרו של זולתך?"

     שלמה שתק שעה קלה ואחר כך השיב לה: "אכן, אני הנני עשיר מכל מלכי תבל ולא חסר לי דבר, ואף על פי כן כאשר בא לפני אדם לשאול בעצתי, אינני יכול שלא להסתכל על ידיו ולתהות איזו מתנה יביא לי."

     אך אמר שלמה את הדברים והנה חדל הילד לצלוע ונרפא כליל מפסחותו.

     "ועתה," אמר הלך לאחר שסיים את סיפורו, "אמרי לי את האמת ואל תסתירי ממני דבר: מדוע את דוחה אותי מעל פניך ולא נענית לחיזורי? כלום יש לך אהוב אחר במולדתך שנאמנותך נתונה לו? אם כך הדבר, אשחררך ואשלחך לדרכך."

     "לא" השיבה הנערה, "אין לי אהוב אחר ואני מכבדת ומעריכה את אהבתך, אך קללה רובצת על כל הבנות במשפחתי: כל אחת ואחת מהן שהתמסרה לגבר, סופה שמתה בעת לדתה, ואני, אין את נפשי למות כה צעירה. הנה גיליתי לך את סודי, ועתה אמור לי, מלכי ואל תסתיר ממני - מדוע לא נשאת לך עד היום אשה ואתה מחליף שפחות ללא הרף עד כי מכנים אותך מאחורי גבך הסוחר בשפחות?"

     "טרם פגשתי עד היום" השיב המלך בנערה שהעושר וברק הזהב לא יסנוורו את עיניה. כל השפחות שהבאתי לארמוני חטאו עד מהרה בחטא ההתנשאות והיוהרה עד כי נאלצתי להפטר מהן. רק את לא נהגת ככל השאר ודבר לא גרם לך לסטות מצניעותך ומסירותך. לו היית פותחת לפני את לבך ומשיבה אהבה אל חיקי, היה לבי שב למנוחתו והייתי מוצא את אושרי האמיתי."

     השפחה האזינה לדבריו, אך לא אמרה דבר וכך נמשך המצב זמן מה. והנה גונב לאוזנה של הזקנה מצבו של המלך והיא אמרה בלבה שזו שעת הכושר להנקם מאותה שפחה שבזה לה. היא התייצבה לפני המלך ובדברי חלקות דיברה על לבו ואמרה לו: "אם רצונך להשיב את לב הסוררת אליך, עליך לנהוג כמנהג מאלפי הסוסים המוליכים לפני סוסת פרא סוסה שכבר אולפה ורוסנה ומלטפים אותה לעיניה. נהג בשפחתך בכבוד ובחביבות והרבה את תאוותה ותשוקתה, אך לעת ערב קח לחדר משכבך שפחה אחרת."

     כוונת הזקנה המרשעת הייתה למרר את חיי השפחה כעונש על בוזה לה, אך מזימותיה נכשלו. הנערה המשיכה למלא את חובותיה ולא שכחה לרגע את מעמדה. היא שרתה את המלך ברוך ובאהבה אף שלבה נקרע בקרבה בראותה את יחסו של המלך אליה. הגיע יום והיא לא יכלה עוד לשאת את הדבר ובאה לפני המלך ואמרה לו: "מה חטאתי ומה פשעתי שאתה מרבה את יסורי והורג אותי יום אחרי יום? הרוג אותי בחרב ואל תרבה עוד את יסורי. אם תגלה לי מי הוא המדריכך לנהוג בדרכים נלוזות כאלה, בי נשבעתי שלא אסגור בפניך את הדלת לאוצר פניני ורימוני ואענה לכל רצונותיך."

     וכששמע המלך את דבריה לא היסס עוד וסיפר לה על עצתה של הזקנה והנערה נטלה אותו בין זרועותיה ואימצה אותו אל לוח לבה, והזמיר ישב על שיח השושנים והדג גמא ממי הבריכה ומצא את החיים.

נכנס החאג' למכה הקדושה

וליקט מפניני גן העדן

וזרע שם מרגליות לרוב

וצמחו מהם צמחי אושר

וקצרו השניים יבול אמת ויושר.