בין אדם למקום

ערב שבת סמוך לחשיכה מת צדיק מפורסם, עלה לשמים ומצא: סנהדרי בית-דין שלמעלה כבר הלכו כולם לקבלת-שבת ומלאך-שמש עומד ונועל את הדלתות. ניגש אליו הצדיק ואמר לו:

הראני נא את הדרך לגן-עדן; אני – פלוני בן-פלוני.

פרש המלאך כנפו ואמר:

ילך נא מר ימינה.

עקר הצדיק רגליו ללכת, ופתאום – פישפש מעכב וגודר את הדרך.

מה יש?

לפני כמה זמן השכים הצדיק בשבת לשניים מקרא ואחד תרגום, סילסל בשעת קריאה את הפּיאה ואגב סילסול הרג לאותו פישפש.

נבוך המלאך-השמש ואמר:

אני איני רשאי לפסוק דין חמור זה. הנה חדר מיוחד לשניכם. שם תשבתו יחדיו, ומחר אחרי הבדלה יכּנס בית-דין לישיבה וידון דינכם.

נסתלקו הצדיק ובעל דינו לחדר המיוחד והדלת ננעלה אחריהם.

עד שנפטרו אלה צץ ועלה בחור גלוח-זקן וקצוץ-פיאה, ניגש את המלאך ושאל:

שמא אתה יודע את הדרך לגיהנום? שם מקומי.

החמיר המלאך פניו, פרש כנף ופלט:

שמאלה!

עקר הבחור רגליו ללכת, ופתאום – בחורה צעירה ויפה מעכבת וגודרת את הדרך.

מה יש:

לפני כמה זמן נמאסו עליה החיים, משום מעשה שהיה; עלתה לגשר וקפצה לתוך הנהר. אותה שעה נזדמן לשם גם בחור זה, וקפץ אחריה לנהר והצילה.

שוב נבוך המלאך-השמש וחזר ואמר:

אני איני רשאי לפסוק דין חמור זה. הנה חדר מיוחד לשניכם. שם תשבתו יחדיו, ומחר אחרי הבדלה יכּנס בין-דין לישיבה וידון דינכם.

נסתלקו הבחור ובעלת-דינו לחדר המיוחד, והדלת ננעלה אחריהם.

מיד יצתה בת-קול ושאלה:

שבת של מי היום, – של הצדיק המפורסם, או של הבחור הגלוח?