לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר

1310

שקרנים רמאים וזייפנים

הבאי של בדחנים:

לפני אלך דור ושלושה שבועות ושלושים יום ויומיים, בראשון בשבת מחרתיים, בין השמשות של צהריים, בחמה של בין-ערביים, גרו עקר ועקרה באוהל על-פני המים. לא היו להם אלא עשרים ושלוש בנות, ונולדה להם בת יחידה. עמדו לנסוע לברית-מילה, רתמו בעגלה תיישים שניים ועיזים מאתיים, ונסעו שלושה מילין באנייה ברגליים. רכבו על הים ונכנסו ליער עבות, מהלך שלושה מילין בין אילן ואילן. בראש אילן רקדה אברומה חצויה ארבעתיים, וממנה יצא זקן בן שנתיים. אמרו לו:

"מה אתה עושה כאן?"

השיב הוא ואמר:

"היה מעשה בפסח, ביום שלישי של שבועות: ישבתי בסוכה, ובאו שחקני-פורים של תשעה-באב, פרשו כנפיהם ובשופרות שבידיהם כּיבוּ נרות-חנוכה של יום כיפור".

חזרו ואמרו לו:

"אף-על-פי-כן, מה אתה עושה כאן?"

חזר הוא ואמר:

"גץ יצא מארובת-העשן והצית את הנהר, ביקשנו מים ואין, ושלחוני להוריד יתרים לחים מן השמים, לאסור את האש ולהטמינה בתנור וכיריים".

אמרו לו:

"מי אתה ומה מעשיך?"

השיב הוא ואמר:

"הטוב שבסנדלרים מכּל החייטים הוא חיים-יענקל הנפּח: כשהוא מתקין שימשה למצחייה, אין שום דייג שבּטבּחים יכול לעשות הימנה לא בצק לתשעה-באב ולא עיסה ליום-כיפור".

לסיפור הבא

לסיפור הקודם