שקרנים רמאים וזייפנים

מניין לאדמוני, שרמאי הוא?

ושׁט יוכיח, שאדום הוא מבחוץ ו"לבן" מבפנים[6].

אייזיק בעל-עגלה היה אומר:

גמרא למה לי? מקרא מפורשׁ הוא בתהילים של דוד המלך: "כל האדם כוזב[7]" – כל האדמונים כוזבים...

[6] בדיחה נאה ומפולפלת זו מדרש מלים היא מצידי-צדדים: תחילה היא דורשת את המימרה של רבא "שני עורות יש לוושט: חיצון אדום ופנימי לבן", חולין מג, א; ושוב היא חוזרת ודורשת את "לבן" הארמי שרימה את יעקב, האגדה תיארה אותו כרמאי מובהק ומתוך כך נעשה בפי-העם שם נרדף לרמאי בכלל (אגב: "רמאי" ה"רמאי" – לשון נופל על לשון).

[7] תהלים קטז, יא.