página
principal חזרה לדף השער
מכון מעלה אדומים
לתיעוד השפה הספניולית ותרבותה
פרקים בעקבות
תערוכת לשון מאספמיה
500 שנות ספר בלאדינו
אוצר: ד"ר אבנר פרץ
מעצב ומפיק: אורי רשף
לאחרונה נפתחה במכון סרוונטס בת"א תערוכת "לשון מאספמיה – 500 שנות הספר
בלאדינו.
תערוכת "לשון מאספמיה" הוצגה
לראשונה ביריד הספרים הבינלאומי של ירושלים 1999, כאחת התערוכות שציינו את שנת היובל למדינה. היוזמה
והמימון לתערוכה היו של הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו ושל העומד בראשה, מר יצחק
נבון. תצוגת הספרים התבססה על אוצרות הספרים של מכון מעלה אדומים. התערוכה הדגישה
את רצף היצירה הכתובה והמודפסת בלאדינו במשך חמש מאות שנים. לאחר היריד סבבה
התערוכה במשך שנתיים ימים בשבע ערים ברחבי ספרד וזכתה להתעניינות והדים רבים.
במלאת 20 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין
ישראל לספרד, החליטה הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו לחדש את התערוכה, הפעם תוך דגש
מיוחד על הפנים כלפי ספרד והעולם ההיספאני. למרות שביסודה של התערוכה החדשה עומדת
התערוכה הראשונה, אין מדובר בעדכונים אלא בתערוכה חדשה לגמרי הן מבחינת העיצוב והן
מבחינת התוכן.
שבע השנים שחלפו מאז התערוכה הראשונה נתנו
אותותיהן באמצעים הטכנולוגיים והגרפיים העומדים לרשות המעצב. התערוכה כולה מעוצבת
באמצעות המחשב, תוך ניצול מרחב האפשרויות שהוא פותח מבחינה ויזואלית.
השנים שחלפו מאז התערוכה הראשונה הרחיבו את
ידיעותינו על תולדות הספר והיצירה הכתובה בלאדינו והעשירו במידה ניכרת את אוצר
הממצאים העומדים לרשות החוקר. כל זה איפשר לנו את הרחבתה והעשרתה של התערוכה לעומת
הגרסא הראשונה. דגש מיוחד ניתן בגרסא הזו למפגש עם טקסטים הלקוחים מאוצרות הספרים
וכתבי היד של הלאדינו. אחד המרכיבים המוספים הבולטים של התערוכה החדשה הוא
"לאדיניזציה של קלאסיקה ספרדית". הלוחות השייכים למרכיב הזה של התערוכה
מציגים לצופה ההיספאני, כמו גם לצופה חובב הלאדינו, את הזיקה החזקה שהיתה לספרות
הלאדינו אל הספרות הספרדית הקלסית בתקופה שלפני הגירוש, בתקופת הרנסנס ובעידן
ההשכלה של המאה התשע-עשרה והעשרים. מקום בולט מוקדש בתערוכה ל"סרוונטס
הספניולי" ובו גילוי מרתק של נוכחות סרוונטס בספרות הלאדינו של המאה העשרים.
לרגל פתיחת
התערוכה אנו מעלים כאן, למען הקורא העברי, "פרקים בעקבות התערוכה" –
צילומים מוקטנים של לוחות התערוכה ופריטים המוצגים בתערוכה בלווית דברי הסבר.
התצוגה הזו היא, לאמיתו של דבר, בגדר ספר בפני עצמו, המספר את סיפורה של לשון
הלאדינו והיצירה בה. באמצעותה, יוכל המעיין לקבל תמונה פנורמית של ספרות לאדינו
לדורותיה. להשלמת הידע מוזמן הקורא לפנות אל ספרי: הקופלאס של יוסף הצדיק
- עיון השוואתי ביקורתי רב-תחומי, בחינת מיקומה של היצירה על פני רצף הספרות היפה
בלאדינו, ההדרה ותרגום היצירה לעברית,
ירושלים תשס"ו.
ד"ר
אבנר פרץ, אוצר התערוכה
ארבעת הלוחות הראשונים של התערוכה
(הסברים להלן)
לידתה של שפה חדשה - הספניולית (לאדינו)
יהודים נהגו
לכתוב ספרדית באותיות עבריות עוד
בשבתם על אדמת ספרד. עדות לכך
המכתב המוצג פה שזמן כתיבתו ערב הגירוש
של 1492. נזכרת
בו הישיבה ("חברה" בלשון הכותב) של ר' יצחק אבוהב,
אחרון גאוני קסטיליה. המגורשים משמרים בפיהם את הספרדית,
אולם הניתוק מספרד נותן אותותיו.
תוך שלושה
ארבעה דורות נפתח פער בין לשון חצי
האי האיברי ללשונם
של צאצאי המגורשים באימפריה
העות'מנית. זו האחרונה משמרת יותר
מן הספרדית המודרנית בהיגויה
ואוצר מילותיה את האופי הארכאי.
בד בבד עם כך היא קולטת השפעות מן העברית, התורכית
והלשונות הבלקניות.
שפה חדשה
נולדת: כינוייה: ספניולית, ג'ידייו, ג'ודיזמו, ג'ודיאו-איספאנייול ועוד.. בישראל
היא נודעת בדור האחרון בשם לאדינו. למרות אי הדיוק המדעי המסויים הכרוך בו, נסתגל למציאות הזו
ונשתמש בשם הזה להלן.
מכתב מלפני הגירוש ובו נזכרת ישיבתו של הרב יצחק
אבואב,
אחרון גאוני קסטיליה
לאדיניזציה
של קלסיקה ספרדית
שלבים
מוקדמים:
רב
שם טוב דה קארייון
את ראשיתה של הספרות בלאדינו מוצאים כבר
בספרד שלפני הגירוש של 1492. האליטה המשכילה של היהדות הספרדית היתה מעורה בתרבות
הקסטילית. היו בקרבה צרכנים של תרבות זו, מבצעים וגם יוצרים מקוריים. אחד מאלה
הידועים לנו הוא המשורר רב שם טוב דה קארייון (El
Rab Don Santob de Carrión) שחי בספרד במחצית
הראשונה של המאה הי"ד ושנודע בספרות העברית בשם: שם טוב ארדוטיאל. את
ספרו משלי מוסר
(Proverbios Morales) ,
(1350-1325)
הקדיש
לדון פדרו בנו של המלך אלפונסו ה-11. המשלים האלה,
ספוגים בין היתר בהגות יהודית. במאה החמש עשרה נעשתה לדיניזציה של היצירה הזו. היא
הועתקה לאותיות עבריות ומגיעה אלינו בכתב יד שנמצא בגניזה הקהירית המכיל גם יצירה
מקורית בלאדינו:
Poema de Yocef היצירה הזו
בגרסתה בלאדינו שרדה, אם כן, את הגירוש והוותה חלק מן המטען התרבותי שנשאו עימם
המגורשים אל האימפריה העות'מנית.
"משלי
מוסר" (פרוב'ירבייוס מוראליס) לרב שם טוב דה קארייון
בכתב יד
מן המאה הט"ו שנמצא בגניזת קהיר
הנה אחד
המשלים האלה שבו מתייחס המחבר במפורש אל יהדותו:
|
לֹא יֵחָשֵׁב לְאַיִן |
פור נאשיר אין
איל אישפינו |
Por nacer en el
espino |
|
בְּשֶׁל קוֹצָיו הַוֶּרֶד; |
נו ואל לה רושה
סיירטו |
no val la rosa
cierto |
|
בְּשֶׁל שָׂרִיג, הַיַּיִן |
מינוש נין איל
בואין וינו |
menos, nin el buen
vino |
|
מַעֲלָתוֹ לֹא תֵּרֵד. |
פור שאליר דיל
שארמיינטו |
por salir del
sarmiento. |
|
גַּם אִם קִנּוֹ עָלוּב
הוּא |
נון ואל איל
אזור מינוש |
Non val el azor
menos |
|
יִפְעַת הַנֵּץ תַּרְקִיעַ |
פור נאשיר די
מאל נידו |
por nascer de mal
nido |
|
וְהַמָּשָׁל מְלֵא טוּב
הוּא |
ני לוש
אינש'ימפלוש בואינוש |
ni los enshemplos
buenos |
|
גַּם כְּשֶׁיְּהוּדִי
מַשְׁמִיעַ. |
פור לוש דיזיר
ג'ודיאו |
por los decir
judío |
לאדיניזציה של קלסיקה ספרדית
שלבים
מוקדמים:
מחול
המוות
(Danza
general de la muerte)
יצירה אנונימית
זו הינה גרסה ספרדית מעולה לנושא המופיע בספרות אירופה: המוות קורא לבני מעמדות
שונים ועיסוקים שונים בחברה ליטול חלק במחול, שכן כולם בני תמותה. היצירה הנושאת
אופי סטירי כתובה במתכונת של דיאלוגים בין המוות והדמויות הנקראות למחול. מתוך כך
נוצר האופי הדרמתי. היצירה כתובה בוריאציה של ה"ארטי מאייור".
גם היצירה
החשובה הזו אומצה על ידי יהודים בספרד ועברה לדיניזציה (באותיות עבריות, בכתב
הרהוט הספרדי) עוד לפני הגירוש. היא מגיעה
אלינו בכתב יד מן המאה החמש עשרה כתב יד פארמה 2666 (לערך, מ-1470). מאחר שבין שתי
הלשונות עדיין לא נפתח פער גדול, קרוב הטקסט באותיות עבריות לטקסטים המדייאבליים
הספרדיים.
בשתי המחרוזות
מתוך כתב היד המוצגות כאן, ביכולתנו לקרוא את הדיאלוג שבין המלך לבין המוות. המלך
מנסה להשתמט מן המחול וקוא לעזרה את הוואסאלים שלו ואת לוחמיו. המוות, מצידו, מונה
את העוולות שעשה המלך, את אוצרות הארץ שגזל,
ואת חוסר הצדק
שנהג בנתיניו. המלים האלה מבטאות היטב את האופי הסטירי של היצירה. מן הראוי לציין
כי גם מקומו של הרב היהודי אינו נפקד וגם הוא מוזמן בהמשך למחול.
מחול המוות באותיות עבריות
כתב יד פרמה 2666 (1470 לערך)
|
אומר המלך |
Dize el rrey |
|
|
אַבִּירַי חוּשׁוּ,
חוּשׁוּ נָא וְעִִזְרוּנִי |
Valia, valia, los
mis caualleros; |
|
|
אֵינֶנִִּי
חָפֵץ בְּמָחוֹל כֹּה נִקְלֶה; |
yo non querria yr a
tan baxa dansa; |
|
|
רוֹבֵי
הַקַּשָּׁת, עִמָּכֶם יַקִִּיפוּנִי |
llegad vos con los
ballesteros, |
|
|
בְּכֹחַ
הַנֶּשֶׁק רַב אוֹן, נַעֲלֶה. |
hanparadme todos por
fuersa de lansa |
|
|
אַךְ מָהוּ
שֶׁלִּי בֵּין מֹאזְנַיִם נִגְלֶה |
mas que es aquesto
que veo en la balansa |
|
|
לִגְזֹר אֶת
חַיַּי מְבַקֵּשׁ בְּמַפְגִּיעַ? |
acortarse mi vida e
perder los sentidos? |
|
|
לִבִּי מִתְאַנֵּחַ,
גְּנִיחוֹת הוּא מַשְִׁמִיעַ, |
el corason se me
quexa con grandes gemidos; |
|
|
שָׁלוֹם,
נְתִינַי! מָוֶת בָּא, מְכַלֶּה. |
a dios, mis
vasallos, que muerte me transa. |
|
|
|
|
|
|
אומר המות |
Dize la muerte |
|
|
הוֹ, מֶלֶךְ
עָרִיץ, שֶׁיָּדָיו מָלְאוּ גֶּזֶל, |
Rey fuerte, tirano
que sienpre rrobastes |
|
|
בְּתוֹךְ
קֻפָּתְךָ אוֹצְרוֹת אֶרֶץ אָגַרְתָּ; |
todo vuestro
rreynado e fenchiste el arca, |
|
|
נוֹדָע
בִּמְחוֹזוֹת מַלְכוּתְךָ, הָהּ רַב כֶּסֶל, |
de fazer justisia
muy poco curastes, |
|
|
כִּי צֶדֶק
עָשׂוֹת לְעַמְּךָ לֹא זָכַרְתָּ. |
segunt es notorio
por vuestra comarca, |
|
|
בּוֹא כִּי לִי
הַמַּלְכוּת רַק לִי הֵן נִמְכַּרְתָּ, |
venit para mi, que
yo so monarca, |
|
|
בְּךָ הֵן
אֹחֵז וּבְרָם מֵעָלֶיךָ, |
que prendere a vos e
a otro mas alto; |
|
|
חוּשָׁה נָא,
לַמָּחוֹל כַּוֵּן צְעָדֶיךָ! |
llegat a la dansa
cortes en vn salto; |
|
|
פַּטְרִיאַרְךְ, גַּם אַתָּה חוּל
וְהִסְתַּחְרַרְתָּ! |
en pos de vos venga
luego el patriarca |
|
לידתה של שפה
דפוסי
לאדינו הראשונים
מגורשי ספרד מביאים עימם לאימפריה העות'מנית את אומנות הדפוס. הם
הראשונים המדפיסים שם ספרים. תוך דורות
אחדים נוסדים בתי דפוס רבים
בקהילות הספרדים, תחילה בקונסטנטי-נופול (קושטא) ושלוניקי ואח"כ באיזמיר
וקהילות נוספות: בלגרד, סראייבו, סופיה, רוסג'וק, פיליפופולי. במערב אירופה ומרכזה
מדפיסים הספרדים ספרים באמשטרדם, ליוורנו, ויניציאה, פיזה, וינה ועוד. בצד הספרים
העבריים נדפסים מראשית התקופה גם ספרים
בלאדינו. אנו מציגים כאן אחד מעשרת הספרים
הראשונים האלה: ספרו של ר' משה
אלמושנינו "הנהגת החיים" –
"ריג'ימינטו די לה וידה" שנדפס בשלוניקי בשנת שכ"ד (1564). עניינו,
תורת מוסר, אמונות ודעות. הספר מיוסד לא
רק על התורה שבכתב ובע"פ אלא על יסודות מדעיים ופילוסופיים שאולים מחכמי
האומות ראש וראשון להם אריסטו. לשון הספר קרובה ביותר לקסטיליינית שנהגה באותו דור
בספרד. כעבור דורות אחדים נפער פער בין לשון זו ללאדינו המדוברת במזרח. דוברי
הלאדינו יתקשו לקרוא בו.
שער הספר "הנהגת החיים" (ריג'ימינטו די לה
וידה) לר' משה אלמושנינו, שלוניקי שכ"ד
עמוד מתוך "הנהגת החיים"
לידתה של שפה - כתב יד של
"שיחות על האהבה"
ספרי לאדינו
בני המאה השש-עשרה המצויים בידינו הם כנראה רק חלק ממה שנדפס בפועל. את החסר
משלימים כתבי היד. עדות לחיוניות של השפה בחיי השכבה המשכילה, בעיקר של האנוסים
החוזרים ליהדותם, ניתן לראות בתרגומו של גדליה אבן יחייא ל'דיאלוגי ד'אמורה' –
'שיחות על האהבה' מאת יהודה אברבנאל. יצירה פילוסופית זו, שהייתה לה השפעה רחבה על
תרבות הרנסאנס, נדפסה בתרגומו של אבן יחייא באותיות לאטיניות בויניציאה ב-1568.
ההעתקה שלפנינו באותיות עבריות, שנעשתה בשלוניקי בשלהי המאה הט"ז, נועדה
למשכילים דוברי ספרדית באימפריה העות'מנית.
עמוד מתוך כת"י של תרגומו של גדלייה אבן יחייא
לשיחות על האהבה
ספרדית באותיות עבריות (סוליטריאו), שלוניקי המאה
הט"ז
לוחות 8-5 של התערוכה
(הסברים להלן)
לאדיניזציה
של קלסיקה ספרדית
אחרי
הגירוש (תקופת הרנסנס):
חרוזים
על מות האב
(coplas de la muerte de su padre)
יצירתו הנודעת ביותר
של חורחה מאנריקה (Jorge Manrique) (1440? – 1479) היא "חרוזים על מות האב" (coplas
de la muerte de su padre)
זוהי שירה הגותית ספוגה באווירה ביבלית, שנכתבה בעקבות מותו של האב. כפי שניתן היה לצפות, לא נעדרים
ממנה יסודות נצרניים המעוגנים בתפיסתו הדתית הקתולית של המשורר. במכון מעלה אדומים
מצוי דף בודד, המוצג כאן, לקוח מתוך פנקס. סימני התפירה ניכרים עוד בשולי הדף.
הכתב הוא כתב עברי בינוני, מנוקד. הכתיב והנייר, מעידים על שיוכו למאה השש עשרה.
מדובר, כנראה, בפנקס אישי, שבו העתיק לו משכיל יהודי ספרדי, שחי במזרח בתקופת
הרנסנס, שירים מן הקלאסיקה הספרדית, בהם שירו של מאנריקה. הימצאותו של שיר כזה
ברפרטואר של משכיל יהודי ספרדי, מצביעה על רצף תרבותי מן הקלאסיקה הספרדית לתרבותה
של האליטה המשכילה בקרב המגורשים וצאצאיהם וליצירתם המקורית בלאדינו.
השוואה עם
הטקסט הקסטילי מראה כי השינוי הבולט ביותר הוא השמטת חמש מבין חמש עשרה המחרוזות
המקוריות הראשונות של השיר. היא אינה מקרית. המעתיק השמיט את המחרוזות הנושאות
אופי נוצרי מובהק. בדרך זו מצא פשרה
שאפשרה לו ליהנות מאחד הפירות היפים של הקלאסיקה הספרדית, מבלי לאמץ גם את היבטיה
הדתיים הזרים לו!
|
תֵּעֹר נְשָׁמָה רוֹדֶמֶת, |
ריקואירדי איל אלמה דורמידה |
|
הִנֵּה תַּמְרִיץ אֶת חוּשֵׁינוּ |
אביוי אל שיזו אי דישפיירט[י] |
|
לַהֲגִיגִים: |
קונטינפלאנדו |
|
אֵיךְ אָצָה דַּרְכֵּנוּ, זוֹרֶמֶת, |
קומו שי פאשה לה וידה |
|
אַט קָרֵב מָוֶת; חַיֵּינוּ |
קומו שי ויאיני לה מואירטי |
|
מִתְפּוֹגְגִים. |
טאן קאייאנדו |
|
|
|
|
מַהֵר-כֹּה עֹנֶג יַחְלֹפָה, |
קואן פר]י[שטו שי ב'ה איל פלאזיר |
|
שְׁבִיב זִכְרוֹנוֹ עֵת יֵעֹרָה |
קומו דישפואיש די אקורדאדו |
|
הָהּ מַה יַּכְאִיב. |
דא דולור |
|
אֶת שֶׁחָלַף נַעֲטֹפָה |
קומו אנואישטרו פארישיר |
|
הִלָּה; עִמָּנוּ, נִזְכֹּרָה, |
קואל קירה טיינפו פאשאדו |
|
עַד מָה הֵיטִיב. |
פ'ואי מיג'ור |
דף בודד מתוך פנקס שירים אישי – המאה הט"ז
ובו שירו של חורחה מאנריקה "חרוזים על מות
האב"
לידתה של שפה – התכתבות מסחרית
עדות נוספת
למקומה של הלאדינו החדשה בחיי יהודי האימפריה העות'מנית הם מכתבים מאותה תקופה.
הם, יותר מאשר ספרים נדפסים, מעידים על התמורות החלות בשפה. לפנינו צרור של
מכתבים מתוך התכתבות מסחרית פרושה על פני
תורכיה ומזרח אגן הים התיכון. נגלים מתוכה סוחרים שהם גם תלמידי חכמים. הם פורשים
רשת של סחר בינלאומי המתבססת על קרובים ושותפים המתיישבים בנמלים וערי מסחר ומנהלים ביניהם התכתבות ענפה.
לשון הסחר הבינלאומי הזה היא לאדינו. הכתב הוא כתב עברי קורסיבי המכונה סוליטריאו
(בעברית "חצי קולמוס"). התקופה: 1570-1568. הישובים
הנזכרים בהתכתבות: קושטנטינה, גלאטה, אישקופייה, אנגורה, מושטאר, אנקונה,
ויניצייא, פיזארו, פיזה, דמשק, סופיה, פראנקייאה (צרפת), ראגוזה, ולאחייה. לשון
המכתבים ספוגה עברית ומופיעים בה גם מונחים תורכיים הנוגעים לסחר באריגים.
דף מתוך התכתבות מסחרית (1570-1568)
התנ"ך בראי הלאדינו - ההתחלה
לאורך חמש מאות
שנותיה מלווה את הלאדינו הדפסת תרגום התנ"ך. השם לאדינו, במובנו המקורי,
המצומצם, קשור בתנ"ך. לאדינו משמעו: לעז, לשון תרגום. מסורת תרגום התנ"ך
ללעז ספרדי מתחילה, כנראה, על אדמת ספרד לפני הגירוש. במחצית המאה הט"ז
מופיעים בשני מרכזי התפוצה הספרדית שני תרגומים: במזרח, בקונסטנטינופול,נדפסים
ב-1547 חמישה חומשי תורה עם לאדינו באותיות עבריות. שנים ספורות אחר כך, ב-1553,
נדפס במערב, בפירארה שבאיטליה, תנ"ך פירארה, באותיות לטיניות הוא מיוצג כאן
בפקסימילה המהודרת שלו שהוצאה ב-1992, בדפים בודדים מתוכו שנשלפו מכריכת כתב יד
תימני(!) ובמהדורתו השנייה שיצאה באמשטרדם ב-1630. הנוסחים בשתי ההוצאות (קושטא,
פירארה) קרובים ביותר. שניהם מצטיינים באוצר מלים ארכאי ובתרגום
"בבואה": סדר המלים, והתחביר כפופים למקור העברי ונוגדים לעתים את
המקובל בקסטילית ובלאדינו המדוברת.
חומש עם לאדינו (הטור הימני), קושטא 1547
דף תנ"ך, מהדורת פירארה 1552, שהוצא מכריכת
כת"י תימני
התנ"ך בראי הלאדינו
המאה הי"ז והמאה הי"ח
האופי הזה של
תרגום הלאדינו (אוצר מלים ארכאי ותרגום בבואה) נשמר גם בדורות הבאים. בתערוכה
מוצגות דוגמאות מן התרגום שהוציא אברהם אסא בקושטא בשנים 1744-1733, התרגום שהדפיס
בווינה בשנים 1816-1813 ישראל חיים מבילוגראדו, והתרגום שהוציא וויליאם שאופ'ליר באיזמיר ובווינה בשנים 1845-1838.
האחרון היה מיסיונר שרכש ידיעה רחבה בלשון העברית ובלאדינו ואף הוציא מילון
תנ"כי עברי-לאדינו: "אוצר לשון הקדש", קושטא 1855; וספר דקדוק עברי
אף הוא בלאדינו: "יסודות דקדוק לשון הקדש", איזמיר 1852. בצד התרגומים
המלאים, הופיעו במשך הדורות תרגומי ספרים בודדים, כמו מגילת שיר השירים. באיטליה
הופיעו מהדורות רבות של התנ"ך, שבהן נדפס בשולי הטקסט העברי הלאדינו של מלים
נבחרות. אנו מציגים כאן מהדורה מיניאטורית
כזו, ויניציאה 1634-1633 ומהדורה בפורמט רחב פיסה 1803.
ישעיה עם לאדינו,
תהלים עם לאדינו,
מהדורת אסא, קושטא 1744
מהדורת אסא, קושטא 1745
חמשה חומשי תורה מתוך תנ"ך ישראל חיים
מבילוגראדו,
וינה 1814
התנ"ך בראי הלאדינו
התרגום החדש
רק בשלהי המאה
הי"ט, מופיע בקושטא תרגום חדש של התנ"ך, משוחרר מכבלי השעבוד לעברית.
התרגום הזה הנדפס בידי המיסיון החל מ-1873, הוא מלאכת מחשבת מבחינה לשונית, והוא
התרגום הנפוץ ביותר בדורות האחרונים בקרב יהודי האימפריה העות'מנית.
תהלים בתרגום החדש, קונסטנטינופלה, 1878
פרק א', תהלים, בתרגום החדש, קונסטנטינופלה, 1878
לאדיניזציה
של קלסיקה ספרדית
מחזות
מתקופת הרנסנס
הדעה המקובלת
במשך זמן רב על חוקרים רבים הייתה כי הלאדינו, כלשון יצירה ספרותית, נולדת רק
בשליש הראשון של המאה השמונה עשרה. החומר ההולך ונגלה בשנים האחרונות מתוך גניזות
ושרידי דפוסים, נותן תמונה שונה לגמרי. יש להבין כי האליטה המשכילה בארצות הגירוש
דיברה בדיאלקט הספרדי-יהודי (שממנו צמחה הלאדינו), אך היתה שותפה לעולם ההיספאני
(שגם בו שימשו דיאלקטים שונים) בשימוש בקסטילית-ספרותית לצורכי כתיבה ספרותית.
המיוחד היה בכך שהיא נכתבה באותיות עבריות לפי כללי הכתיבה בלאדינו והכילה עוד
סימני לדיניזציה. מסוף המאה השש עשרה הגיעו לידינו מתוך גניזות שונות שלושה מחזות
קלסיים בספרדית-לאדינו שהודפסו באותיות עבריות. המחזות האלה הם המחזות
המודפסים הראשונים באות עברית! הרבה לפני כל מחזה נדפס בעברית או ביידיש! שנים מהם
מחזות ספרדיים קלסיים: "אקילנה" (Aquilana),
מאת ברתולומה דה טורס נהארו (Bartolomé de Torres
Naharo 1530-1480)
ו"טראז'ידייה ז'וזפינה" (Tragedia Josephina) מאת מיכאל דה קארב'אחאל (Micael
de Carvajal נולד בעשור הראשון
של המאה השש-עשרה ונפטר ב-1578). השלישי, מחזה מקורי "מעשה יוסף". כל זה
מלמד שבמשך המאה השש עשרה היו לאליטה המשכילה של צאצאי מגורשי ספרד חיים תרבותיים
עשירים (שכללו גם העלאת מחזות בפומבי) והיא שמרה עדיין על צינורות פתוחים אל
התרבות הספרדית של הרנסנס.
דף מתוך שרידי המחזה "מעשה יוסף", וינציאה
שלהי המאה הט"ז
דף בודד מגרסת הלאדינו של המחזה אקילנה בגניזת קהיר
תרגום עברי למחזה אקילנה (2005)
לוחות 12-9 של התערוכה
(הסברים
להלן)
התקופה הדתית של המאה הי"ח –
ה"מעם לועז"
יש חוקרים המכנים את המאה הי"ח בשם
"תור הזהב" של היצירה בלאדינו. לאמיתו של דבר, זוהי תקופה שבה מצטמצם עד
מאוד ספקטרום היצירה בלאדינו, ענפים שלמים של היצירה הזו, כמו הדרמה והתיאטרון,
צוללים אל מתחת לפני השטח למשך 150 שנה. מבחינת העברית זוהי תקופה של ירידה ושקיעה
בקרב המוני היהודים באימפריה העות'מנית. האליטה הרבנית אינה מפנה גבה להמונים
השוקעים בבערות. הלאדינו משמשת בידה (למרות ההסתייגות משימוש בלעז לצרכי קודש) כלי
לחינוך והשכלת ההמונים. גולת הכותרת של פעולתם הוא המעם לועז. הוגה המפעל המונומנטאלי הזה, האדריכל הראשי שלו
והמחבר הראשון הוא ר' יעקב כולי, יליד ירושלים, תלמיד חכם בעל יחוס רבני גדול. הוא
מתכנן אותו כחיבור רב כרכים על חמישה חומשי תורה (ויתר ספרי המקרא). המתכונת:
אנציקלופדיה מרהיבה של פרשנות המקרא, מדרש, מוסר, הלכה ומנהג ובצידם ידיעות נדרשות
בהוויות עולם וטבע היקום. המחבר אינו מתימר לחדש משלו מאומה, אך ידו ניכרת בבחירה,
בעריכה וביציקת הכל ללאדינו גמישה וקולחת שטעמה לא פג עד היום. לדברי מלומדים,
כילקוט מדרשים, הוא הרחב מסוגו: הוא משתמש בלמעלה ממאתיים מקורות, מהם כאלה שאבדו
ואינם.
במאה הי"ט מופיעות מהדורות חדשות
של היצירה (כרך ראשון, למשל, זכה סה"כ לעשר מהדורות!) ומתחברים כרכים
נוספים על ספרים שונים בנביאים וכתובים. אולם אלה אינם מתקרבים ברובם להישג של ה"מעם לועז" הקלאסי.
העדות המובהקת ביותר להצלחתו של זה היא
פריצתו אל לב ארון הספרים התורני: ה"מעם לועז" על התורה נדפס בכרכים
גדולים במתכונת של מסכתות גמרא או ארבעה טורים. אין עוד ספר בלאדינו שזכה לטיפול מו"לי כזה!
תכניתו של יעקב כולי התגשמה: הספר נפוץ בכל
קהילות הספרדים (לרבות צפון אפריקה). בשבתות
ובלילות החורף, מתלקטים בעלי בתים, קשישים וצעירים לשמוע שעור ב"מעם
לועז" מפי ה"חכם". הספר הזה קורע להם צוהר אל היהדות ואוצרותיה.
בלעדיו היו נאלצים להסתפק בפירורים משולחן תלמידי חכמים.
מעם לועז בראשית, מהדורה ראשונה, קושטא 1730
התקופה הדתית של המאה הי"ח
דפים אבודים של ה"מעם לועז"
השלישי במחברי
ה"מעם לועז" על התורה, ר' שמריה ארגואיטי, השלים כתיבת חלק ראשון על
פרשות ספר דברים והדפיסו בקושטא בשנת תקל"ג (1773). בהקדמתו לספר הוא מודיענו
כי השלים כתיבת החלק השני אולם "שערי דמע"ות ננעלו", כלומר אין
בידו כסף להוצאות ההדפסה. מקובל היה לחשוב כי כרך זה אבד ואיננו. אולם ב-1930 נגלה
בירושלים שער החלק השני של "מעם לועז" דברים, קושטא תקל"ז (1777)
עם קונטרס בן 16 דפים. נגלה, ונעלם כמות שהופיע. רק השער שרד ונרכש
ע"י הספרייה הלאומית. הקונטרס האבוד (או שמא "אחיו") חזר ונגלה
לפני עשור ונמצא עתה באוסף ספרי לאדינו של מכון מעלה אדומים ומוצג כאן. מה פשר
העניין? כנראה החלו בהדפסת הספר כמנהג אותם ימים קונטרסים, קונטרסים והספיקו
להוציא קונטרס אחד בטרם כלה הכסף. נמצא מי שכרך קונטרס זה עם החלק הראשון וכך שרד
והגיע לידינו.
אחד מן הדפים האבודים של מעם לועז דברים ח"ב
(קושטא 1744)
לקט מודרני מתוך מעם לועז בראשית, לכבודו של יצחק
נבון, מעלה אדומים, תשס"ו (2006)
התקופה הדתית של המאה הי"ח
מפעלו של אברהם אסא
שני לר' יעקב
כולי בתקופה זו הוא ר' אברהם אסא. כמו כולי, פעל גם הוא בקושטא ועיקר מפעלו היה
בהרקת ספרי יסוד מעברית ללאדינו: הוא הוציא מחדש את התנ"ך בתרגום לאדינו (ראה
"התנ"ך בראי הלאדינו")
והוסיף עליו ספרי הגות ומוסר (שבט מוסר, תק"ב; מנורת המאור, תקכ"ב), סידור (בית תפילה,
תצ"ט), ספרי היסטוריה (יוסיפון, תק"ג; מעשה טוביה, תק"ג), והלכה
(שולחן ערוך, תק"ט). יצירתו המקורית כוללת את הספר צרכי ציבור, תצ"ג –
דיני שולחן ערוך בחרוזים. נוסף על כך הצטיין כפייטן בלאדינו וצרף פיוטים בסיומי
הספרים שהוציא.
ספר שולחן המלך (שולחן ערוך), קושטא 1749
בתרגום אברהם אסא
ספרות הקופלאס – אפיון הסוגה
הקופלאס
(קומפלאס, קונפלאס) הינן הסוגה (ז'אנר) המקורית
ביותר של השירה בלאדינו. ראשיתן עוד בתקופה שלפני גירוש ספרד ("פואימה
די יוסף"), המשכן בתקופת הרנסנס, המאה הט"ז (קופלאס קדומות על סיפור
מגילת אסתר) ושיאן במאה הי"ז (יצירתו של אברהם טולידו "קופלאס די יוסף
הצדיק" (ראו להלן).
אפיון הסוגה
(סימני ההכר)
א. שירים סטרופיים
ב. לעיתים קרובות
מכילים אקרוסטיכון
ג. שירים מזומרים
ד. מגוון נושאים,
אולם בעיקרו שירה תיאורית-סיפורית ולא לירית
ה. המחברים ברובם
מזוהים ושייכים לאליטה המשכילה
ו. דרך ההעברה
והשימור העיקרית בספרים וכתבי יד
ז. תפוצה
גיאוגרפית: מזרח ומערב
בקרב העם זכו
לפופולריות רבה הקופלאס של החגים: קופלאס לפורים, קופלאס לחנוכה, קופלאס לשבועות.
ראויות לציון הקופלאס לט"ו בשבט (ויכוח הפירות וויכוח הפרחים). מקום מיוחד יש
לקופלאס דיל פ'יליק – הקופלאס על פגעי הזמן, בהן מוצאים ביטוי לאירועים בחיי
הקהילות וסאטירות על פרנסים עריצים.
ספרות הקופלאס
הקופלאס של יוסף הצדיק
המאה הי"ז
היא בעייתית מבחינת הדפוס באימפריה העות'מנית. ניתן לכנותה המאה האילמת. מספר
הספרים העבריים הנדפסים שם יורד לכדי רבע
ממה שנדפס במאה שקדמה לה. מבחינת לאדינו, המצב חמור עוד יותר: אנו יודעים רק על 3
ספרים שנדפסו שם. אין זה מעיד בהכרח על התייבשות מעיין היצירה בלאדינו. היוצר המקורי החשוב ביותר
בשירה בלאדינו, אברהם טולידו, חי ויצר בתקופה זו. יצירתו מגיעה אלינו באמצעות
דפוסי המאה הי"ח והי"ט. טולידו חיבר פיוטים בלאדינו למוצאי שבת, קופלאס
לפורים ופיוטים עבריים אך יצירתו החשובה ביותר היא הקופלאס די יוסף הצדיק. המהדורה
הראשונה המצויה בידינו היא קושטא תצ"ב (1732). מדובר ביצירה דרמטית שניתן
לכנותה אפוס תנ"כי רחב יריעה (2500 חרוזים!) ובה בעת מחזה מוסיקלי מרהיב.
היצירה מגוללת שתי עלילות: אברהם אבינו
בכבשן האש ועלילת יוסף ואחיו. היצירה מיוסדת על ספרות המדרש הקדומה
והמאוחרת אך מצטיינת עם זאת במקוריות רבה:
60% ממנה שאובים לגמרי מדמיונו היוצר של טולידו.
הקופלאס של יוסף הצדיק, הקופלאס של יוסף הצדיק
מהדורה ראשונה, קושטא תצ"ב מהדורה אחרונה, שלוניקי תר"ל
הקופלאס של יוסף הצדיק
במהדורה מדעית מודרנית (תשס"ו)
שיר האהבה
של סגובייאנה (אשת פוטיפר) ליוסף
מתוך הקופלאס של
יוסף
ספרות הקופלאס
הקופלאס של טבריה
כמאה ושמונים
שנה אחרי הניסיון הקשור בדונה גראסיה ודון יוסף נשיא לבניין טבריה וחידוש הישוב
היהודי בה, מופיעה בשנת ת"ק (1740) יזמה חדשה להתיישבות יהודית בעיר.
המאורעות הקשורים בקימום טבריה מהריסותיה לאחר שמונים שנות חורבן הועלו על הכתב
בידי ר' יעקב בירב בספרו זמרת הארץ (מנטובה תק"ה,ליוורנו תק"פ). הספר
כולל קופלאס אחדות בלאדינו: בשבח טבריה, בשבח התנאים וקופלס על ניסי הצלתה של
טבריה בתק"ב-תק"ג (1743-1742). בקופלאס האחרונות תיעד בירב בצורה
אמנותית מאורע הסטורי: המאבק בין שליט הגליל דהר אל עומר לבין הפחה של דמשק, סלימן
אל-עדאם, אשר הביא את העיר פעמיים במצור, תחת הרעשת תותחים שלא נראתה כמוה עד אז
בארץ ישראל. טבריה ניצלה בנס, איש מיהודיה לא נפגע והאויב, הפחה שהתנכל להם, מצא
מותו בהרעלה, כמתואר בצורה פלסטית בקופלאס. הגיבור האמיתי של הפרשה, אליבא דר'
יעקב בירב, הוא הרב הישיש חיים אבואלעפיה מנהיג הישוב החדש אשר בטח באלוהים והקרין
מביטחונו על צאן מרעיתו.
זמרת הארץ, מנטובה תק"ה זמרת הארץ, ליוורנו תק"פ
לוחות 16-13 של התערוכה
(הסברים להלן)
המאה השמונה עשרה – ספרות הדונמה
בשנת 1683 התרחש בשׂלוניקי מאורע שדומה כי לא
היו דוגמתו בעם ישראל. שש עשרה שנים אחרי שנדמה היה כי הגיעה לקיצה התנועה המשיחית
הגדולה ביותר בתולדות עם ישראל בהמרתו של מנהיג התנועה ומשיחה, שבתי צבי, ועשר
שנים אחרי מותו של הלה כמוסלמי, קמו כשלוש מאות משפחות בשׂלוניקי, אשר המשיכו
באמונתם המשיחית גם אחרי המרתו של המשיח, והלכו בעקבותיו, נטשו את היהדות וקיבלו
עליהם את האיסלאם.
להמרה בהקף כזה, מרצון ומהכרה ולא באונס,
הייתה השפעה קשה ביותר על החברה היהודית בשׂלוניקי. פרופ' מאיר בניהו, שחקר פרשה
זו וכתב עליה בהרחבה, תולה את התופעה המדהימה הזו בצרוף של לחץ חיצוני ולחץ פנימי.
הלחץ החיצוני בא מצד המנהיגות היהודית, אשר ביקשה להלחם בשרידי השבתאות ולעקור כל
גילוי של דבקות באמונה המשיחית הזו ולשקם את קהילות ישראל אחרי המבוכה הנוראה
שהותירה אחריה השבתאות. הלחץ הזה הוליד את ההחלטה שגמלה בקרב מנהיגי השבתאים בשׂלוניקי
(שלמה פלורנטין, יוסף פילוסוף, חותנו של שבתי צבי ובנו יעקב המכונה
"קירידו") ללכת בעקבות שבתי צבי, לצאת מכלל ישראל ולהיכנס בגדר האסלאם.
בעקבות זאת בא הלחץ הפנימי על חוגי המאמינים ובני משפחותיהם לעשות כמעשה המנהיגים
ולהמיר את דתם. הלחץ היה כה חזק עד שמי שרצה לדבוק ביהדותו נאלץ להימלט משׂלוניקי
ולהרחיק נדוד.
בסופו של התהליך מצאו עצמן, כאמור,
שלוש-מאות משפחות מחוץ ליהדות. הן המשיכו להתגורר בשׂלוניקי עד להסכם חילופי
האוכלוסין עם יוון ב-1923. במשך הזמן התפלגו לכיתות, שכל אחת מהן התבדלה לעצמה
ובניה התחתנו רק בינם לבין עצמם. הם כינו עצמם "מאמינים" וכונו בפי
אחרים "דוֹנְמֶה" (המהופכים). הם התגוררו בשכונות נפרדות בשׂלוניקי
והתבדלו לא רק משכניהם היהודים אלא גם מבני דתם החדשה, התורכים המוסלמים. הם נהגו
כלפי חוץ כמוסלמים מאמינים, הקפידו על הליכה למסגד, נשאו שמות תורכיים, נישאו אצל
הקאדי, אולם בסתר קיימו את אמונתם הייחודית: היה להם פולחן סודי משלהם, הם נשאו
בבית שמות יהודיים והתחתנו בטקס שני בתוך הקהילה. הלאדינו נהפכה להם ללשון קודש,
שבה נשאו תפילות, חיברו פיוטים וניהלו את הפולחן.
במחצית הראשונה של המאה העשרים החלו להתגלות
קבצי תפילה ופיוטים של הדוֹנְמֶה. רובם כתובים לאדינו בכתב סולטריאו. בתוך הקבצים
הללו מצויות, בין היתר, רומנסות מסורתיות שהושרו בידי חסידי שבתי צבי. לפי העדויות
שבידינו, החל הנוהג הזה עוד בידי שבתי צבי בעצמו. תומאס קונן, כומר הולנדי, אשר חי
באיזמיר בימי התחוללותה של התנועה המשיחית השבתאית, ואשר חקר ואסף חומר הנוגע
לאירועים הקשורים בה וכתב על כך, מתאר כיצד פתח שבתי צבי את שערי ההיכל בבית הכנסת
באיזמיר, הוציא ספר תורה ונשאו בזמרו את הרומנסה אודות מליזלדה העולה מן המרחץ. את
השיר הזה דרש, לפי דבריו, שבתי צבי ופרשו בדרך הסוד, כדרך שנוהגים בפסוקי שיר
השירים. היה זה, משום כך, אירוע מרגש עבור החוקרים למצוא בפנקסי הפיוטים של הדונמה
את הטקסט של הרומנסה הזו. דומה שהשבתאים ייחסו לטקסט המקורי של הרומנסה משמעות
מיסטית. מליזלדה, בתו של הקיסר, העולה מן המרחץ, סימלה בעבורם את השכינה. שבתי צבי
היה מגיע בזמרו את הרומנסה להתעלות ומפגש עם השכינה. חסידיו יכולים היו להזדהות
בעת זמרם את הרומנסה עם החוויה הזו ועם התעלותו של משיחם.
הרומנסה מליזלדה בתוך כת"י שבתאי מהמאה הי"ח
לקט מן השירה המיסטית השבתאית (לאדינו-עברית),
תשס"ז
עזריאל רוזאניס חולם חלום ציוני
שלמה רוזאניס
(1862-1938) הוא ההיסטוריון המובהק של יהודי האימפריה העות'מנית. בששת הכרכים של
דברי ימי ישראל בתוגרמה הוא פורש מסכת היסטורית תוך הסתמכות על אלפי מקורות ותעודות.
אחד ממקורותיו
של שלמה רוזאניס הם זיכרונות של אחד מאבות המשפחה עזריאל יחיאל רוזאניס (1780-1850). בפנקס זיכרונות זה המוצג כאן,
נגלה לעינינו סוחר משכיל הניחן גם בנפש פיוטית. הגילוי המעניין ביותר בפנקס הוא
שיר הגאולה בלאדינו שאותו חיבר רוזאניס ב-1832. השיר נקרא כמניפסט ציוני שהקדים בשלשה דורות את הקונגרס הציוני הראשון.
רוזאניס מדבר על אחוות עמים, מצהיר על
היותנו אומה, קורא לעליה, להנפת דגל
לאומי, להקמת צבא, למלחמת שחרור ולהידמות למכבים. צריך לקרוא את השיר כדי להאמין!
שירו הציוני של עזריאל רוזאניס בתוך כת"י
זיכרונותיו
|
לה שכ[י]נה אישקלאמה איל מש[י]ח בראמה |
La shehina esklama el
Mashiah brama |
|
אליהו דימאנדה: פורקי דואירמה ישראל. |
Eliyau demanda: Porke duerma Yisrael? |
|
מי פאדרי מילדאבה, מי מאדרי רוגאבה, |
Mi padre meldava, mi mnadre
rogava,
|
|
יו מי אליגראבה די טאל אוייר. |
Yo me alegrava de tal
oir. |
|
טוד'אש לאש נאסיונס די און פאדרי שומוש |
Todas las nasiones de un
padre somos |
|
טוד'וש לוש ג'ינטיליוס אירמאנוס שומוש |
Todos los djentilios
ermanos somos |
|
טוד'וש א און דייו שירבירימוש |
Todos a un Dio serviremos |
|
טאמביין אוראסיון ארימוש. |
Tambien orasion aremos. |
|
אליב'אנטה אירמאנוש מוש אאונארימוש |
Alevanta ermanos mos
aunaremos |
|
פרובי קומו ריקו מוש איודארימוש |
Prove komo riko mos
ayudaremos |
|
א ציון אי י(ו)שורון שאלב'אר
שאלבארימוש |
A Tsion i Yeshurun salvar
salvaremos |
|
א לה טייירה שאנטה
שוביר שובירימוש. |
A la Tierra Santa suvir
suviremos. |
|
די אישטאר דורמיינדו נון שאלי אינג'ינייו |
De estar durmiendo non
sale indjenio |
|
ג'ושטידאד ג'ואישייו טומה פור קונשיז'ו |
Djustidad djuisio toma
por konsejo |
|
אליב'אנטה דיל שואינייו קי יא איש טאדרי |
Alevanta del suenyo ke ya
es tadre |
|
אישקלאמאנדו אישטה רחל נואישטרה מאדרי |
Esklamando esta Rahel
nuestra madre |
|
שאב'ייו פלינישימו מושו קומו ב'ייז'ו |
Savio plenisimo moso komo
viejo |
|
טומה קונשיז'ו אי בוש'קה או[ן] רימידייו |
Toma konsejo i bushka un
remedio |
|
פור שאלבארמוש די אישטי קאטיבירייו |
Por salvamos de este
kativerio
|
|
שי בוש קאייאדיש טירניש גראן ריבילייו. |
Si vos kayadesh ternesh gran
reveyo. |
|
קי שומוש נאשיון מוש אמושטרארימוש: |
Ke somos nasion mos
amostraremos |
|
אין לשון הקודש טודוש אב'לארימוש: |
En lashon akodesh todos
avlaremos |
|
יהודא אי אפרים מוש אאונארימוש: |
Yeuda i Efrayim mos
aunaremos |
|
אין דוזי טריבוש מוש אישפארטירימוש: |
En doze trivos mos
espartiremos |
|
קון מואישטרה בוקה אוראשיון ארימוש: |
Kon muestra boka orasion
aremos |
|
אין מואישטרה מאנו ארמה טומארימוש: |
En muestra mano arma
tomaremos |
|
א לוש מכביוש מוש
אשימיזארימוס |
A los Makabeos mos
asimijaremos |
|
פור לה טיירה שאנטה מוריר מורירימוש: |
Por la Tierra Santa morir
moriremos |
|
דגל יהודה אלשאר אלשארימוש |
Degel Yeuda alsar
alasremos |
|
קון מגן דוד מוש דיפינדינדירימוש: |
Kon magen David mos
dependenderemo |
|
אאיל ריי דוד לו אינריינארימוש: |
A el rey David lo
enreinaremos |
|
ב'ישטידו די שאלב'אשיון ב'ישטיר ביסטירימוש |
Vistido de salvasion
vistir vistiremo |
|
אין הר הגליל קאנטאר רינוב'ארימוש: |
En Ar a-Galil kantar renovaremos |
|
אאיל שאנטוב'אריו פראגואר פ'ראגוארימוש |
A el santuvario fraguar
fraguaremos |
|
אלשאשיון די ריחמישיון אלשאר אלשארימוש |
Alsasion de rehmision
alsar alsaremos |
|
הלל הגדול קאנטאר קאנטארימוש. |
Alel agadol kantar
kantaremos. |
הַשְּׁכִינָה תִּנְאַק, הַמָּשִׁיחַ יִזְעַק,
אֵלִיָּהוּ שׁוֹאֵל: לָמָּה נָם יִשְׂרָאֵל?
אָבִי מְעַיֵּן, אִמִּי תִּתְחַנֵּן,
וַאֲנִי מִתְרוֹנֵן בְּשָׁמְעִי אֶת כָּל זֹאת.
כָּל הָאֻמּוֹת – אָב אֶחָד יְלָדָנוּ,
אַחִים הַגּוֹיִים הַחַיִּים פֹּה עִמָּנוּ,
אֵל אֶחָד נַעֲבֹד, אֵל אֶחָד יְצָרָנוּ,
וְאַחַת הַתְּפִלָּה שֶׁנִּשָּׂא לוֹ כֻּלָּנוּ.
עוּרוּ אַחִים, יַחְדָּו נִתְלַכְּדָה,
רָשׁ וְעָשִׁיר, נִתְאַזֵּר, נִתְאַחֲדָה;
אֶת צִיּוֹן וִישֻׁרוּן נִגְאַל, אַל נֹאבֵדָה!
וּלְאֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ נַעֲלֶה, נִתְעוֹדֵדָה.
הַתְּנוּמָה לֹא תּוֹעִיל, לֹא תּוּכַל לְהוֹשִׁיעַ,
דִּינוּ דִּינְכֶם, הַמּוֹעֵד כְּבָר הִגִּיעַ,
עוּרוּ אַחִים, כִּי לֹא עֵת לְהַרְגִּיעַ,
אִמֵּנוּ רָחֵל אֶת קוֹלָהּ פֹּה תַּשְׁמִיעַ.
תַּם וְחָכָם, עוּל יָמִים וְיָשִׁישׁ,
בַּקְּשׁוּ נָא עֵצָה, לֹא עֵת לְהַחְרִישׁ,
מִצְאוּ נָא פֻּרְקָן מִשֶּׁבִי מַתִּישׁ.
מִי שֶׁנָּם לוֹ עַתָּה הוּא חוֹטֵא, בֵּן מֵבִישׁ.
נוֹכִיחַ לַכֹּל כִּי אָנוּ אֻמָּה,
עִבְרִית נְדַבֵּר, לָשׁוֹן רוֹמְמָה,
יְהוּדָה וְאֶפְרַיִם בְּאַחְדוּת נְעִימָה,
וּתְרֵיסַר שְׁבָטִים נוֹשְׂאֵי נֵס תְּקוּמָה.
בְּפִינוּ תְּפִלָּה נִשָּׂא לַמָּרוֹם,
יָדֵינוּ בַּנֶּשֶׁק תֹּאחַז, תַּהֲלֹם;
לִבְנֵי מַכַּבִּי נִדְמֶה נָא הַיּוֹם,
וְדָמֵנוּ נַגִּיר עַל אַדְמַת הַלְּאֹם.
דֶּגֶל יְהוּדָה נִשָּׂא נָא לְנֵס,
מָגֵן דָּוִד עַל פָּנָיו יִתְנוֹסֵס
וּמֶלֶךְ נַמְלִיכָה, אַל נָא נְהַסֵּס,
וּמַדֵּי גְּאֻלָּה נִלְבַּשׁ נִתְעַלֵּס.
בְּהַר הַגָּלִיל מִזְמוֹרִים נְפַלֵּל
אֶת בֵּית הַבְּחִירָה נִבְנֶה וּנְשַׁכְלֵל,
קָרְבַּן גְּאֻלָּה נַקְרִיבָה לָאֵל
וְהַלֵּל הַגָּדוֹל אָז כָּל פֶּה יְמַלֵּל.
