לופה דה וגה (1635-1562)
סגידייאס של ליל סאן חואן I יוֹצְאוֹת מִוָּלֶנְסְיָה בְּלֵיל סַאן חוּאָן בְּמֶרְכָּבוֹת אֶלֶף גְּבִירוֹת אֶל הַיָּם. אֵיךְ טוֹפְחִים מְשׁוֹטִים, אִמָּא, עַל פְּנֵי הַמַּיִם לַמַּשָּׁב הַנָּעִים שֶׁל צַפְרִירֵי בֹּקֶר. עוּרִי גְּבִרְתִּי, עוּרִי נָא, כִּי עוֹלֶה כְּבָר הַשַּׁחַר שֶׁל יוֹם סַאן חוּאָן. II נֵצֵאָה לַחוֹף בְּלֵיל סַאן חוּאָן עֵת הָאָרֶץ צוֹהֶלֶת הַיָּם מְהַדְהֵד. בְּאֶלֶף דְּרָכִים נָחֹגָּה בַּחוֹף. עֲטוּרִים רָאשֵׁינוּ עֲנָפִים וְזַלְזַל. עַל הַחוֹל נִפְסַע נָא בְּלֵיל סַאן חוּאָן עֵת הָאָרֶץ צוֹהֶלֶת וּמְהַדְהֵד לוֹ הַיָּם.
Lope de Vega (1562-1635)
eguidillas de la noche de San Juan I Salen de Valencia noche de San Juan mil coches de damas al fresco del mar. ¡Cómo retumban los remos, madre, en el agua, con el fresco viento de la mañana! Despertad, señora mía, despertad, porque viene el alba del señor San Juan. II Vamos a la playa noche de San Juan que alegra la tierra y retumba el mar. En la paya hagamos fiestas de mil modos, coronados todos de verbena y ramos. A su arena vamos, noche de San Juan, que alegra la tierra y retumba el mar.
מספרדית: אבנר פרץ
