לרשימת הסיפורים

לדף הראשי של אוצר הסיפורים


אוצר הסיפורים
של יואל פרץ

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 82


שם הסיפור:

המלך שהפך לאשה

בלב המחוז המיוער שבקצה הצפוני של הודו, חי פעם מלך בשם בְּהַנגַסוואנָה. הוא חונן בכל הסגולות הדרושות לשליט אמיתי, והיה יפה תואר וחכם, שומר חוק ומלכה של מדינה שלווה ומשגשגת, אבל למרות כל מעלותיו, לא הצליח המלך בְּהַנגַסוואנָה להוליד בנים. הוא נשא לא פחות משבע-עשרה נשים והיה בר מזל דיו להוליד כמה בנות – אבל אף לא בן אחד.

‏ברוב ייאושו החליט המלך לבצע את טקס האַגְנִישטוֹטָה. הטקס עצמו לא היה מסוכן במיוחד, אבל מכיוון שכל המנחות שהועלו באש היו מוקדשות לאגני – אל האש – ריחף צל מאיים על מקום הפולחן. הטקס לא כלל הגשת מנחות לאינדרה, מלך האלים הידוע לשמצה בקנאתו, והייתה סכנה שהוא יראה בכך זלזול בכבודו, ומרוב כעס יבקש להתנקם. ואכן, אינדרה הסתובב מעל מקום הפולחן, השגיח על ההליכים בשבע עיניים וחיכה לחריגה השולית ביותר מכללי הטקס כדי שתהיה לו הזדמנות לשפוך את חמתו על המלך. בינתיים התגשמו משאלותיו של המלך כתוצאה מ האַגְנִישטוֹטָה, ותוך זמן קצר נולדו לו מאה בנים חסונים ובריאים. המלך בְּהַנגַסוואנָה גידל את בניו בשמחה, סמוך ובטוח שמעתה ואילך שושלתו המלכותית תשרוד והממלכה תמשיך לשגשג.

‏כך חלפו מספר שנים, עד שאינדרה, שלעולם אינו שוכח ואינו סולח, מצא לבסוף הזדמנות לנקמה. יום אחד, כשהמלך יצא לבדו לצוד ביער לַבְּהָה, איבדו הוא וסוסו את חוש הכיוון ותעו ביער העבות. בחלוף השעות ערפלו הרעב והצמא עוד יותר את חושיהם של השניים, והם העמיקו לחדור לתוך הג'ונגל. לבסוף הגיעו ברגליים כושלות לקרחת יער שבמרכזה התנוצץ אגם צלול, מוקף עצים עמוסי פרי בשל ועשב גבוה וטוב למרעה. כשהמלך נכנס לקרחת היער, התעופפו העורבים בבהלה מענפי העצים, והדבורים נטשו את הפירות שהרקיבו על הקרקע. המים נראו קרירים ומרעננים, והמלך מיהר לרדת מסוסו והוביל אותו אל שפת האגם. אחרי שהשקה את הבהמה לרוויה וקשר אותה לעץ, פשט המלך את בגדיו ונכנס לאגם לרחיצת היטהרות.

‏ בְּהַנגַסוואנָה טבל במים עד מעל לראשו שלוש פעמים, משך את שערותיו לאחור ושינן מנטרות רבות. אחר-כך יצא מהמים והלך לקחת את בגדיו, אותם השאיר סמוך לסוסו. הוא הרגיש מוזר, ‏והסוס רטט בעצבנות ונרתע לאחור כשניגש אליו .המלך השפיל מבט לגופו וגילה שבזמן הטבילה באגם צמח לו זוג שדיים. הוא קפא על מקומו בחוסר אמון, ואחר כך שב במהירות אל שפת המים. ממימיו החלקים כראי של האגם ניבטה אל בְּהַנגַסוואנָה בבואה של אשה – זה היה הוא עצמו! בדרך כלשהי הפך אותו האגם לאישה... המלך לא מצא כל נחמה בעובדה שהאישה שבהתה בו מהמים בעיניים פקוחות לרווחה הייתה יפת מראה עד מאוד.

בְּהַנגַסוואנָה התאושש עד מהרה מההלם, אבל פתאום נתקף ‏בושה עזה. "אשה! יצור חלש, רגשני, הפכפך – תראו אותי!" חשב. "מה יגידו עלי הבנים שלי?" הוא זכר את בניו החסונים, אותם חינך להיות גאים וממושמעים. אחר-כך חשב על אמהותיהם – נשותיו – ועיווה את פניו. "הן חמומות מוח וביקורתיות. בצורתי הנוכחית, לעולם לא אזכה מהן לכבוד המגיע לי. מה אעשה?"

‏חלוש ומזועזע עלה המלך בקושי רב על סוסו העצבני ומצא את דרכו חזרה לארמון. אנשים הביטו בו בחוצפה, כפי שלעולם לא היו מעיזים לעשות כשהיה עדיין בצורתו הגברית. כולם יכלו לראות בבירור שזהו המלך, אבל הם גם ראו שהרוכב על הסוס המפורסם היא אשה. בארמון ההומה אדם נפלה דממת מוות, וכולם קפאו על מקומם באמצע מלאכתם. מאה הנערים באו בריצה ופיהם נפער בתדהמה למראה... אביהם. נשות המלך, השמשים ומשרתי הארמון, אפילו הכלבים והתוכים המלכותיים, כולם עמדו ובהו בשתיקה בשליט שצורתו השתנתה.

‏המלך ירד מהסוס בתנועות מגושמות, וזימן אליו את בני ‏משפחתו ואת יועציו הקרובים לפגישת חירום. הוא סיפר להם את כל קורותיו, והאשים את הגורל באסונו. מובן מאליו שלא ידע דבר על ידו הארוכה והנוקמת של אינדרה. אחר-כך הוסיף בבכי, "בזמן שרכבתי חזרה לכאן חשבתי מה עלי לעשות. החלטתי שאיני יכול להישאר בארמון או אפילו בעיר. כיצד אוכל לשלוט כאשה? מלך חייב להיות החלטי וצודק – איך אוכל לעמוד בסטנדרטים הגבוהים האלה כאשה? לא, מוטב שאלך ליער ואחיה כנזיר, ואניח לכם ליהנות מחייכם כאן... אנא נסו לזכור אותי כפי שהייתי בעודי גבר."

רבות מנשותיו התייפחו בשקט, אולם איש לא אמר מילה, והמלך יצא במהירות מהארמון ונעלם ביער. ‏ימים רבים נדדה האישה ביער, ניזונה מגרגרים, מנגו ופקעות, וישנה תחת החופה הצפופה של צמרות העצים. יום אחד הגיעה למקום התבודדותו של פרוש, איש עדין וטוב לב שחי בפשטות סגפנית אבל לא קיצונית. שערות ראשו וזקנו היו ארוכות, אבל בעיניו לא בערה אש הקנאות הלוהטת בעיניהם של הפרושים שאלוהים הוציא אותם מדעתם. הוא הזמין את האישה המסכנה להישאר לגור איתו והם חיו יחדיו בנעימים, תחילה כידידים ובהמשך כזוג נשוי. במרוצת הזמן ילדה האישה מאה בנים, כולם יפי תואר ונמרצים כמו אחיהם שבעיר.

‏האם גידלה את הבנים, והשתדלה כמיטב יכולתה ללמד אותם את רזי עולם הקשאטריה. עד מהרה התחוור לה שהיא מתקדמת איתם לאט מדי, לכן החליטה להביאם להתחנך בארמון. בְּהַנגַסוואנָה, ששמה היה עכשיו אָדִיטְיָה, לקחה את הבנים לביתה הקודם ופקדה על בניה הבוגרים לקבל את הנערים החדשים כאחיהם לכל דבר. נסיכי הארמון אימצו את נערי היער בשמחה, ושיתפו אותם בחיי בית המלוכה.

‏ממקום מושבו בשמים ראה אינדרה את כל זה. הוא עדיין ריחף מעל המלך שנשבע להרוס, ועכשיו בערה חמתו להשחית. "מתברר שרק עשיתי לאיש הזה ... לאשה הזאת ... טובה גדולה. לא יקום ולא יהיה כדבר הזה."

מלך האלים לבש צורת ברהמין והלך לבקר בארמון. שם קיבלו את פניו בכבוד הראוי ואפשרו לו להיפגש עם מאתיים הבנים. כשראה אותם חיים יחדיו באחווה ובשלום, לא איבד הברהמין אף רגע. "איך אתם יכולים לחיות כך ביחד? אינכם מבינים עד כמה מסוכן המצב הזה? אינכם בנים לאותו אב, לכן במוקדם או במאוחר חצי מכם יתבעו לעצמם זכויות יתר. אין שום ספק בדבר."

‏הבנים הביטו אלה באלה בתמיהה. לא ייתכן שדבריו של האיש נכונים – הם אהבו את חייהם המשותפים. ובכל זאת, זה היה ברהמין, איש זקן ונשוא פנים. והאיש המשיך, "ראו, גם בניו של קאשְׁיָפָה, בורא העולם, נלחמו פעם ביניהם לחיים ולמוות על ירושתם – שלושת העולמות. האם אתם באמת רואים את עצמכם נעלים עליהם, טובים יותר מהאלים?"

הבנים התחילו להסתכל סביבם באי-שקט, והברהמין המשיך ללחוץ עליהם. הוא נטע במוחם מחשבות קנאה, בוגדנות והתמרמרות צדקנית, ובסופו של דבר אכן פרצה ביניהם תגרה. התגרה הפכה לקרב של ממש, ושעות ספורות אחרי בואו של אינדרה לארמון, שכבו כל מאתיים הבנים מתים.

‏אדיטיה שמעה את החדשות בביתה שביער, בעודה מכינה ארוחה לכמה עוברי אורח. היא התמוטטה על האדמה הקשה, ונשארה שוכבת כשהיא ממאנת להתנחם. ימים רבים אחר-כך עוד התפלשה האישה המסכנה בעפר, מבכה את מר גורלה, כשברהמין נכנס לחצר ביתה וניגש אליה בשקט. זה היה אינדרה המחופש, שבא ליהנות ממעשה ידיו. הוא ניגש אל האישה האומללה ושאל אותה בקרירות מה גרם לה צער גדול כל-כך.

‏האישה נשאה את עיניה אל הברהמין וענתה, "היו לי מאתיים בנים, אדוני, וכולם נהרגו. הם נרצחו בידו האכזרית של הזמן."

"אלוהים אדירים, אשה יקרה, איך הצלחת ללדת כל-כך הרבה בנים?"

‏האישה המתייפחת סיפרה לברהמין את סיפור חייה. היא סיפרה לו על חייה כמלך חשוך בנים, על טקס הקורבן לאגני, על שינוי הזהות המינית שהתרחש באגם שביער. היא סיפרה לו איך שלחה את בני היער שלה להתחנך בארמון ואיך קיבלה את החדשות על אובדנם. "חיי תמו, אדוני, הסתיימו. אין להם עוד כל ערך."

‏אינדרה הסתכל על האשה הרצוצה השרועה לרגליו, מכוסה בעפר מכף רגל ועד ראש, עד שרק לחייה נראו מבעך לשבילי הבוץ שפילסו עליהן הדמעות. פתאום חשף האל את עצמו לפניה במלוא גדולתו, נפוח מזעם ומצדקנות. "אתה הבאת את הצרות האלה על עצמך, בְּהַנגַסוואנָה! לא יד הגורל חיסלה את בניך, כי אם חטאיך שלך. כשביצעת את טקס הקורבן לאגני שכחת אותי לגמרי; אותי, מלך האלים – אדון כל היצורים! האם חשבת שתוכל לזלזל בי בצורה כזאת ולצאת נקי? אני גרמתי לכך שתתעה ביער, שתהפוך לאשה באגם. אני שיסיתי את בניך אלה באלה עד שפרצה ביניהם המלחמה שהרגה את כולם. ועכשיו," קולו של האל התרומם לשיאו ומיד שב ונעשה נמוך, "עכשיו באתי על סיפוקי·"

‏האשה חיבקה את רגליו של אינדרה והתחננה שיסלח לה. "אלי הטוב, הענש אותי אם אתה מוכרח. אני אשמה בכל. קרע אותי לגזרים אבר אחר אבר – אפילו המוות טוב מדי בשבילי – אבל אנא חוס על חייהם של הנערים האלה. הם חפים מפשע..."

ייסוריה של האם השכולה וחרטתה הכנה נגעו ללבו של מלך האלים, שחמתו שככה אחרי שבא על סיפוקו.

‏"בסדר. אני אחזיר חצי מבנייך לתחייה. אבל עלייך לומר לי את מי מהם את בוחרת להחיות – את אלה שהולדת כמלך או את אלה שילדת כאשת הנזיר."

‏האשה לא היססה לרגע. "השב לחיים את אלה שילדתי כאשה."

תשובתה הפתיעה את אינדרה, שלא הצליח לכבוש את סקרנותו.

‏"איזו מין בחירה מוזרה זאת? מדוע בחרת דווקא את הילדים שנולדו לאישיות האחרת שלך? אנא הסבירי לי את פשר התעלומה."

‏האשה כלל לא חשבה שבחירתה יוצאת דופן. "כאשה," אמרה, "אהבתי עזה יותר. אני נשאתי את הילדים האלה בגופי, אני ילדתי אותם, ואהבתי אותם כפי שרק אם יכולה לאהוב."

‏אינדרה התרשם עמוקות מההבחנה הבלתי צפויה הזאת, והיא נגעה ללבו. כגמול הבטיח להחזיר את כל הבנים לתחייה והוסיף, "ואת יכולה לבחור אם ברצונך לחזור לאישיותך הקודמת כמלך או להישאר אשה. מה את מעדיפה?"

‏"אני בוחרת להישאר אשה," ענתה מיד.

‏"אבל מדוע?" תמה האל ההמום. "את יכולה לקבל חזרה את כל הבנים שלך. ואת יכולה גם לחזור לכס המלוכה, לגבריות שלך! מה את רוצה לומר, שחיי היער מושכים אותך יותר?"

‏ אָדִיטְיָה חייכה וענתה, "לא, הוד מעלתך. קודם בחרתי להחזיר לתחייה את הבנים שילדתי, מפני ששום דבר לא ישווה לאהבת אם.

עכשיו אני בוחרת להישאר אשה, מפני שאישה נהנית הנאה עמוקה יותר ממעשה האהבה. אני מקווה שדברי אינם מעליבים אותך, אדוני, ואת כל הזכרים שבפמלייתך, אבל אחרי שהייתי גם גבר וגם אשה, אני יודעת איזו הרגשה טובה יותר."

‏זמן מה בחן אינדרה את האישה בשתיקה. מפעם לפעם פתח את פיו לדבר, אבל שינה את דעתו. לבסוף החליט שישנם דברים שהם מעבר לבינתו, נפרד מהאשה לשלום וחזר לביתו שבשמים.

הערות:

זהו נוסח ערוך של הסיפור כפי שהוא מופיע בספרו של אריאל גליקליך, "מספר הסיפורים ועולה רגל יחף". גליקליך נטל את הסיפור מאפוס המהבראטה ההודי:

http://www.sacred-texts.com/hin/m13/m13a012.htm

מילות מפתח:

הודו, מהבראטה, גבר הופך לאשה, אינדרה

לסיפור הבא

לסיפור הקודם