לרשימת הסיפורים

לדף הראשי של אוצר הסיפורים


אוצר הסיפורים
של יואל פרץ

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 83


שם הסיפור:

סיפורי המלך והגוויה: המלך ופושט היד – פתיחת סיפור המסגרת

ממלכת פראטישטאנה משתרעת על גדות הנהר גודאווארי. בממלכה זו שלט לפני שנים רבות מלך שנודע לתהילה בכל הארץ ושמו המלך טריויקראמאסנה, בן לויקראמאסנה ושווה בעצמתו לאינדרה ראש האלים.

טריויקראמאסנה היה מלך צדיק וישר דרך שדאג לרווחת עמו. מדי יום ביומו נהג המלך לפתוח את דלתות ארמונו בפני כל מי שביקש לשוחח עמו או לשטוח לפניו את עצומותיו, יהא זה עשיר או אביון, שר או שפל המעלה.

והנה בין הבאים לשחר את פניו היה פושט יד נודד ושמו קשאנטיסילה. פושט היד נהג לפקוד מדי יום ביומו את חצר המלך, לחלוק לו כבוד ולתת לו פרי במתנה. המלך היה מקבל מידיו את המתת הצנוע, מודה לו ומעביר את הפרי לידי שר האוצר שלו שישב לצידו.

כך נמשך הדבר עשר שנים תמימות. והנה באחד הימים לאחר שמסר פושט היד את הפרי למלך והלך לדרכו, זרק המלך את הפרי לעבר קוף שעשועים קטן אשר חמק מבעליו. הקוף נגס בפרי ולפתע נפלה מתוכו אבן חן יקרת ערך. המלך הרים את האבן בהשתוממות ומיד פנה אל שר האוצר שלו ושאל אותו: "מה עשית בכל הפירות שקבלתי מפושט היד ומסרתי לידיך?"

"המלך ירום הודו, את כל הפירות שמסרת לידי השלכתי לתוך אחד החדרים בבית הגנזים מבעד לצוהר הקטן ומעולם לא פתחתי את דלתו. אם על המלך טוב אגש לשם, אפתח את הדלת ואראה מה נותר מהם."

המלך נד בראשו ושר האוצר נפטר מלפניו וניגש לבית הגנזים. עד מהרה שב השר, קד לפני המלך ואמר לו: "אדוני המלך, מכל הפירות שהשלכתי לחדר לא נותרו אלא קליפות יבשות, אך בין הקליפות מצאתי מאות יהלומים, פנינים ואבנים יקרות והרי הם לפניך."

המלך התבונן באוצר ואחר כך פנה אל השר ואמר לו: "נוכחתי לדעת כי איש ישר אתה ולא מעלת באמוני ואני מעניק לך את האוצר הזה במתנה לאות הוקרה!"

למחרת היום כאשר הגיע פושט היד כהרגלו לחלוק כבוד למלך, פנה אליו המלך ואמר: "אתמול נודע לי כי בכל הפירות שנתת לי במשך השנים היו חבויות אבנים יקרות. ברצוני לדעת על מה ולמה אתה חולק לי כבוד באופן כה פזרני. לא אוכל לקבל ממך את מתנתך אם לא תשיב לשאלתי ותספר לי את פשר התנהגותך."

פושט היד קד לפני המלך ואחר כך ניגש אליו ואמר לו: "הוד מלכותך, אני רוצה לעשות מעשה כישוף מסוים וכדי להוציאו אל הפועל זקוק אני לסיועו של אדם אמיץ לב. האם תושיט לי, המלך הגדול, העז בגיבורים, את עזרתך?"

"אושיט לך אותה בחפץ לב." השיב המלך "אמור לי מה רצונך שאעשה?"

"ובכן אדוני המלך, זאת עליך לעשות: ביום הארבעה עשר לחודש, כאשר הירח לא מאיר בשמים, יהיה עליך לבוא אל אדמת השרפות הגדולה ולפגוש אותי שם. אחכה לך למרגלות עץ הוואטה הניצב שם". "זאת אעשה!" אמר המלך. פושט היד קד לפניו והמלך שילחו לדרכו.

המלך לא שכח את הבטחתו. ביום הארבעה עשר לירח החשוך, עזב את ארמונו לעת ערב בחשאי כשהוא עטוי בגלימה כהה בצבע כחול ונושא על פניו את האותות המרחיקים רוחות רעות. הוא אחז בידו את חרבו ונכנס לשטח אדמת השרפות האפופה ערפילים מעוררי חלחלה וחשכה ספוגת עשן. להבותיהן של מדורות הקבורה התנשאו לעומתו כמו היו מתבוננות בו בעיני רפאים; שדים ורוחות מבהילים סבבו אותו מכל עבר בניסיון להבעיתו וליטול ממנו את אומץ לבו, אך המלך המשיך לפסוע בלי חת על ערמות העצמות, הגולגלות והשלדים. אווירת הפחד שיצרו הצרחות המהדהדות החוזרות ונשנות של כוחות הזדון, שודדי הקברים ואוכלי הנבילות, לא הטרידה את המלך ולא בלבלה עליו את דעתו. הוא חצה את השטח במהירות, התבונן סביבו ומצא את פושט היד מחכה לו למרגלות עץ הוואטה. פושט היד היה עסוק אותה שעה בהתווית מעגל קסמים. המלך התקרב אליו ואמר: "הנה הגעתי אישי הנכבד. אמור לי מה אוכל לעשות למענך?"

פושט היד נשא ראשו והביט אל המלך העומד מעליו, בהכרת תודה. "אדוני המלך", אמר לו "מכיוון שמלאת את בקשתי והעזת לבוא לכאן, אבקשך לעשות עוד דבר אחד למעני ברוב חסדך: לך לכיוון דרום עד שתגיע לעץ סיסו בודד. על העץ תלויה גופת גבר. אזור עוז, הורד את הגוויה מן העץ, העז שבמלכים, והבא אותה ברוב נדיבותך לכאן."

"זאת אעשה." השיב המלך שמעולם לא הפר את מלת כבודו. הוא יצא לדרך בפוסעו דרומה בחשכה. מדורות הקבורה העשנות האירו את דרכו ולאחר שעה קלה גילה את עץ הסיסו הבודד. על אחד הענפים שהסתעפו מן הגזע השחור מעשן המדורות והנודף צחנת גוויות שרופות, הייתה תלויה גופת גבר. המלך טיפס על העץ, חתך את החבל והגוויה נשמטה ונפלה על הארץ. בעת שפגעה באדמה בקול חבטה נשמעה מתוכה צריחה מקפיאת דם. המלך מיהר לרדת מן העץ. הוא ניגש אל הגוויה השרועה על הארץ ונגע בה בעדינות מחשש שמא האיש בחיים. למגעו של המלך התנערה הגוויה בצחוק מבעית. עתה הבין המלך שבתוך הגוויה

שוכן וואטולה - שד ערפדי.

"מדוע אתה צוחק?" פנה אליו המלך בלא שירעד קולו, "הבה ונצא לדרך!"

אך ברגע שבקעו הדברים מפיו נעלמה הגוויה. המלך נשא את מבטו וגילה שהגוויה חזרה למקומה הקודם ושוב היא משתלשלת מן הענף. לבו של איש אמיץ קשה הוא מיהלום ועקשנותו חסרת גבולות. המלך שב וטיפס על העץ, הוריד את הגוויה, העמיס אותה על כתפו ומבלי להוציא הגה מפיו החל פוסע צפונה למקום תחנתו של פושט היד.

ובעוד המלך פוסע החל השד לדבר מתוך הגוויה: "הוד מלכותך, כדי להנעים לך את הדרך ולשובב את רוחך, אספר לך סיפור. הטה אוזנך ושמע:"

הערות:

מבוא

אותו חלק בתרבות ההודית שעניינו סיפורים נקרא בשם קטהא – (katha)אחת מיצירות המופת של ז'נר זה היא הקאטהאסאריטסאגארה (kathasaritsagara) – "ים הסיפורים".

הספר מציג את עצמו לקורא כתרגום לסנסקריט, שנעשה על ידי אדם בשם סומאדווה (somadeva) הקאשמירי, מתוך יצירה אחרת עתיקה יותר. אותה יצירה עתיקה נכתבה לדברי הטקסט בשפת השדים על ידי גונאדיה (gunadhya). וכך מסופר בסיפור המסגרת של "ים הסיפורים":

גונאדיה היה משרת של האלים בשמים. יום אחד שמע במקרה דבר סוד שלחש האל שיווה לאשתו פארווטי. גונאדיה לא נצר את לשונו וסיפר את הסוד לאחרים ועל כן קילל אותו האל שיווה שיוולד בעולם שלנו. הקללה אכן התקיימה וגונאדיה נולד כבן תמותה והפך בעוונותיו מורה לסנסקריט.

בתפקיד זה כיהן גונאדיה בחצרו של מלך אחד. יום אחד טעה המלך בפירושו של משפט קצר ופשוט בסנסקריט שנאמר לו על ידי אשתו המלכה. בבושת פנים פנה המלך אל גונאדיה וביקש ממנו שיעניק לו השכלה סנסקריטית שלימה.

"יהיה עליך ללמוד במשך שתים עשרה שנים" אמר לו המורה, "אך אם תשקיע בכך את כל רצונך תוכל לעשות זאת בשש שנים. בפחות מכך לא יתכן הדבר."

אבל למלך היה מורה נוסף לסנסקריט וזה האחרון הבטיח שילמד אותו את השפה על כל חלקיה ודקדוקה תוך שבוע ימים בעזרתו של האל סקאנדה. המורה השני אכן קיים את הבטחתו והמלך למד סנסקריט על בוריה.

בשומעו על כך החליט גונאדיה לעזוב את הארמון, לצאת אל היער ולא לדבר עוד בשפת אנוש, לא בסנסקריט ולא בשפה המדוברת העתיקה יותר, פראקרטית ואף לא בשפה המקומית.

אך בהיותו ביער פגש גונאדיה בשדים שבילו זמנם בסיפור סיפורים. הסיפורים היו מפחידים ומרתקים כאחד, וגונאדיה שהיה בעל חוש לשפות למד תוך זמן קצר את שפת השדים וכך הבין את הסיפורים וברגע מסוים החל גם לרשום אותם על גבי עלי דקלים כשהוא משתמש בדמו כדיו. כאשר סיים את כתיבת היצירה שהשתרעה על פני שבע מאות אלף חרוזים, שלח גונאדיה את כתב היד אל המלך בתקווה שזה האחרון יהלל וישבח אותו ויאות לפרסם את יצירתו. אך המלך לא גילה כל עניין ביצירה. בצר לו חזר גונאדיה ליער, ושם, ברוב יאושו, העלה מדורה והטיל לתוכה את כתב היד, עלה אחר עלה, בעוד חיות היער והצפרים עומדות סביבו ובוכות.

כאשר נודע הדבר למלך נגע הדבר ללבו. הוא מיהר ליער והספיק לעצור בעדו מלשרוף את שארית היצירה וכך נותרו לפליטה כמאה אלף חרוזים. חלק זה הגיע בסופו של דבר לידי סומדיווה הקאשמירי והוא זה שתירגם את היצירה משפת השדים לסנסקריט.

אגדה זו אופיינית לתפיסה ההודית, הרואה כמעט בכל טקסט מקודש, רסיס או שארית מיצירה רחבה הרבה יותר. סיפורים ברוח זו יש גם על הוודות - כתבי הקודש ועל יצירות נוספות.

ספרות הקטהא היא ספרות עירונית בעיקרה וגיבוריה אנשי העם - סוחרים, ברהמינים, נשים ממעמדות שונים ולאו דווקא מלכים ובני האצולה. נכרת בהם פה ושם השפעה בודהיסטית, דת שצמחה בהודו וזכתה לפופולריות בקרב מעמד הסוחרים וכך עם התפשטות הבודהיזם בדרכי המסחר אל מחוץ לגבולות הודו - טיבט, מונגוליה, סין ואינדונסיה, נפוצו גם הסיפורים ההודיים בכל המרחב כולו.

אחד החלקים היותר ידועים של ים הסיפורים הוא קובץ סיפורי הוויטאלה - שד ערפדי השוכן בתוך גוויות. הקובץ כולל עשרים וחמישה סיפורים שסיפר השד למלך וכל אחד מן הסיפורים מסתיים בחידה שעל המלך לפותרה.

חומר נוסף על היצירה ועל הספרות והשירה ההודית בכללה, ימצא הקורא בספרו של פרופ' שולמן - "פרקים בשירה ההודית" שיצא במסגרת סדרת ספרי האוניברסיטה המשודרת בהוצאת משרד הביטחון 1986.

סיפורי המלך והגוויה הם קבוצה של עשרים וחמישה סיפורי חידה הנתונים בתוך סיפור מסגרת. בשלב זה תרגמתי את סיפור המסגרת וחמישה מן הסיפורים בתוספת מבוא. הכוונה היא לתרגם בעתיד את הקובץ כולו.

מילות מפתח:

הודו, סיפורי המלך והגוויה, כישוף

לסיפור הבא

לסיפור הקודם