מספרים, וכך תמיד סופר, שפעם הייתה נערה יפה מאוד וקראו לה זינב. זינב הייתה יפה כמו כוכב. זינב הייתה יפה כמו הלבנה.

ידידי היופי!

מספרים שזינב נולדה לילה אחד במאי כאשר הלבנה אחרה לעלות כדי להאיר את הכוכבים. היא הייתה כה זוהרת שהבריות כינו אותה "איינור" משמע, לבנה.

זינב יפה יותר מהלבנה וככל שגדלה כך גדל זוהרה.

יופיה של זינב הצית אש בלב הגברים.

יופיה של זינב הצית קנאה בלב הנשים.

מספרים, ידידי היופי, שיום אחר יום מבקשי ידה של זינב באו וחיזרו על פתחה. אך ידה של זינב תנתן רק למי שיגלה את סוד יופיה. כך הוחלט. בכל פעם שמחזר בא לפניה אמרה זינב: "אם תרצה לשאתי לאשה תצטרך לגלות את סודי: גופי כבוסתן גן-עדן, נפשי כבושם גן-עדן, לבי כשער גן-עדן, אם תרצה לכבוש אותו עליך למצוא את המפתח לפתחו. המפתח נמצא בתוך כוכב, הכוכב זוהר בין אלף כוכבים, בארץ בה בני אדם וכוכבים חיים יחד ומכירים זה את זה."

ידידי הנסתר!

הרוצה לשאת את זינב לאשה יצטרך למצוא את המפתח הפותח את לב הכוכב.

הסוד הזה עשה את זינב עוד יותר יפה ונחשקת. מאות בחורים טובים ויפים נעלמו בחולות המדבר הגדול בחיפושים אחר המפתח.

מאות אמהות בכו והתאבלו!

והנה יום אחד הגיעו שלושה בחורים אל בית זינב והציגו את עצמם בפניה כשכל אחד מקווה להיות הנבחר. הראשון היה בן-מלך, שני היה בן-מלומד השלישי היה בן-איכר. לכל אחד מהם זינב אמרה: "אם תרצה לשאתי לאשה תצטרך לגלות את סודי: גופי כבוסתן גן-עדן, נפשי כבושם גן-עדן, לבי כשער גן-עדן, אם תרצה לכבוש אותו עליך למצוא את המפתח לפתחו. המפתח נמצא בתוך כוכב, הכוכב זוהר בין אלף כוכבים, בארץ בה בני אדם וכוכבים חיים יחד ומכירים זה את זה."

ידיד הנדודים!

מספרים ששלושת הבחורים יצאו יחדיו לדרך לחפש את הסוד הפותח את ליבה של זינב.

בן-המלך, בן-המלומד ובן-האיכר נדדו מאה ימים ומאה לילות. בבוקרו של היום המאה ואחד הם הגיעו לתל גבוה ומבודד ועליו בניין הדומה לטירה. זו קסבה לבנה, לבן ומבהיק. בקסבה פגשו אדם קשיש שחי כל כך הרבה זמן שקראו לו "באזמן" – "בעל הזמן".

ידידי החכמה!

מספרים שלבעל הזמן היה זקן ארוך ולבן מרוב השנים שהוא חי. מספרים שלשונו הייתה לבנה כולה מרוב השנים שבהן הוא דיבר עם הכוכבים. בעל הזמן קיבל את שלושת הבחורים הנודדים בקסבה שלו. הוא שמע את קורותיהם ואת בקשתם לעזרה.

"אכן סיכנתם את חייכם אך ליבה של זינב שווה את כל הסכנות. המדבר הוא רחב ידיים ונשארתם יחדיו. ליבה של זינב לא פחות רחב אך אין בו מקום ליותר מגבר אחד. לכן מעכשיו, כל אחד ילך לדרכו."

ידידי הדרך!

הקשיש הכניס את שלושת הבחורים לאולם בן שלוש דלתות ואמר: "הדלת הראשונה היא דלת השלטון. הדלת השנייה היא דלת הידע. הדלת השלישית היא דלת הסבלנות. כל אחד צריך לבחור דלת."

הראשון מביניהם אמר: "אני נסיך בן-מלך. אני שולט על כל הממלכה עד לגרגיר החול האחרון. אך כל עוד לא אשלוט על ליבה של זינב אהייה כאחרון הדלפונים. אני אבחר בדלת השלטון ואלך עד לסוף נבכי נפשי."

השני מביניהם אמר: "אני בן-המלומד הגדול בממלכה. כל ימי שקדתי ולמדתי את סודות היקום. אם לא אגלה את סוד יופייה של זינב אהיה לעולם בור ועם הארץ בין הבורים. אני אבחר בדלת הידע ואלך עד לסוף נבכי נפשי."

השלישי מביניהם אמר: "אין אני אלא בן-איכרים עני. החיים לא פינקו אותי אך למדתי סבלנות מהי. אבחר בדלת הסבלנות." אל נכון לא הייתה לו ברירה כי רק זו נותרה.

מספרים, ותמיד סופר, שכאשר הנסיך נכנס בדלת השלטון מצא את עצמו באולם גדול. באמצע האולם הייתה במה ובאמצע הבמה הייתה תיבה. בתיבה הייתה מחרוזת. המחרוזת הייתה מורכבת. בן-המלך זכר את דברי זינב: "מפתח לבי נמצא בכוכב זוהר בין אלף כוכבים."

הוא ספר את הפנינים...אלף! ובאמצע – היהלום. הידד! מצא! הנסיך שם את המחרוזת בילקוטו, קפץ על סוסו ודהר אל זינב.

כאשר בן-המלומד נכנס דרך דלת הידע מצא את עצמו באולם גדול, על כל הקירות מדפים, כל המדפים ריקים חוץ מאחד. על המדף היה ספר בודד. כל דפיו היו צהובים, אלף במספר ובאמצע היה דף לבן. בן-המלומד זכר את דברי זינב: "מפתח לבי נמצא בכוכב זוהר בין אלף כוכבים." הוא ספר את הדפים...אלף! ובאמצע – הדף הלבן. מצא! בן-המלומד הבין את המשל. הוא שם את הספר בילקוטו, קפץ על סוסו ודהר אל זינב.

כאשר בן-האיכר נכנס דרך דלת הסבלנות הוא מצא את עצמו בתוך גן שבו יבשו כל העצים חוץ מאחד. על העץ היה פרי אחד – רימון. האיכר חצה את הרימון לשני חלקים שווים. כל הגרעינים היו אדומים חוץ מאחד באמצע שהיה לבנבן. האיכר חשב שפה טמון איזה סוד. סגר את הרימון, שם אותו בילקוטו, קפץ על סוסו ודהר אל זינב.

ידידי השמחה!

מספרים ששלושת הרוכבים הגיעו אל זינב בזמן קצר מאוד. הנסיך הגיע ראשון. זינב קיבלה אותו בחדרה. הוא סיפר לה את קורותיו, ענד לצווארה בעדינות את הפנינים והיהלום נצץ על חזה והפיץ צליל עדין כמנגינה עתיקה ומסתורית. "התוכל לפענח את המנגינה?" שאלה זינב. הנסיך התאמץ, היטה אוזן והתרכז. לאט לאט שקע בתרדמה עמוקה ולא פענח את המנגינה.

המלומד הגיע שני, סיפר את קורותיו ומסר את הספר לזינב.

ידידי היופי!

בין ידיה של זינב זהר הדף הלבן ככוכב. זוהרו צייר ערבסקות על הקירות האפלים של החדר. "התוכל לפענח את הסימנים האלה?" שאלה זינב. המלומד הביט בסימנים שעל הקירות, קרב את גבותיו, אימץ את עיניו, התרכז ולאט לאט שקע בתרדמה עמוקה ולא פענח את הערבסקות.

האיכר הגיע שלישי. זינב קיבלה אותו בחדרה. הוא סיפר לה על קורותיו, הראה לה את הרימון ובלי לחכות לתגובה פתח אותו. הוא לקח גרגיר ושם אותו בפיה ומיד לקח גרגיר אחר ושם אותו בפיו.

ידידי הנסתר!

באותו רגע כוכב כבה בשמיים. האיכר לקח גרגיר שני מחציו הראשון של הרימון, הכניס אותו לפיה של זינב וגרגיר מחציו השני לקח לעצמו. באותו רגע, כוכב שני כבה בשמיים. ושוב גרגיר לכל אחד משניהם וכוכב שלישי כבה. וגרגיר רביעי לכל אחד וגרגיר חמישי, ובכל פעם ששניהם אכלו גרגיר, כוכב נוסף כבה. זינב נהנתה מאוד מן המשחק אך נותרו עדיין הרבה גרגירים ברימון. "האם נצטרך לאכול את כל הגרגירים?" שאלה זינב. "כן, בוודאי!" ענה בן-האיכר. "וזאת למה?" "כי אהבה היא סבלנות" ענה הוא. "ולמה חילקת את הרימון לשניים?" "כי את האהבה צריך לחלוק".

וכשגמרו לאכול את כל הגרגירים ונותר רק הגרגיר הלבנבן, ובשמיים כל הכוכבים כבו ורק הלבנה האירה, בן-האיכר מחץ את הגרגיר בין אצבעותיו והלבנה נעלמה ונמוגה.

"למה מחצת את הגרגיר היפה?" "כי יופיו הוא בן-חלוף ומעכשיו המאור היחידי בשמיים תהיי את – איינור".

ידידי המילים והכוכבים!

מספרים שאחרי מילים אלה יותר לא נשמע דבר. אך אחרי תשעה חודשים, בלילה ללא כוכבים ולבנה, נולדה בחדרה של זינב ילדה כה יפה וזוהרת שקראו לה – איינור. אך סיפורה, סיפור אחר...

מי ייתן ועוד יסופר. אני משאירה את הסיפור הזה כמו שלקחתי אותו – בין שמיים וארץ, שילך לחופשי ואני אחזור אליכם...