לרשימת הסיפורים

לדף הראשי של אוצר הסיפורים


אוצר הסיפורים
של יואל פרץ

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 33


שם הסיפור:

הנסיך השחור

בכפר קטן בממלכה אחת גר בחור עני. הכי עני שאפשר לתאר – אחרון השוליות אצל נגר. הבית שלו היה כה דל וכה קטן עד שכששכב על משכבו בלטו רגליו החוצה. רכושו היחידי היה חליל. הוא ניגן עליו והיה שמח בחלקו. אנשים מאוד אהבו את נגינתו.

יום אחד הזדמן הבחור אל עיר הבירה. הוא טייל בחוצות העיר ובסופו של דבר חלף ליד ארמון המלוכה. זה היה ארמון צנוע ללא חומה, מוקף רק בגדר לא גבוהה. הממלכה הייתה קטנה ושוחרת שלום. המלך היה אהוד על נתיניו, רודף שלום ולא חשש מאיש. כשהציץ הבחור מעל שפת הגדר ראה שם את בת המלך יושבת בגן. היא נראתה לו בודדה ושקועה בהרהורים. הוא ביקש למשוך את תשומת לבה. הוא ידע שהיא נסיכה והוא בחור פשוט. הוא לא העז לפנות אליה בדברים. הוא רק נשען על אחד מעמודי הגדר, הוציא את חלילו וחילל. הנעימה שניגן הייתה נעימה פשוטה ונוגעת ללב. אנשים שעברו בסמוך נעצרו להקשיב. הנסיכה לא הרימה את מבטה ולא הסתכלה לעברו, אבל הוא היה בטוח שקול נגינתו הגיע לאוזניה. משסיים את נגינתו חזר לביתו, אבל למחרת היום חש דחף עז לחזור לשם. הוא שב וניגן שעה קלה את מיטב מנגינותיו אבל הנסיכה לא זיכתה אותו במבט. ביום השלישי שב לשם והפעם ערה לתוך החליל את כל נפשו – את הסבל ואת התשוקה, את הגעגועים ואת הייאוש. הנסיכה לא הגיבה.

הוא לא שב לשם יותר, אבל התשוקה לנסיכה לא נתנה לו מנוח. הוא ידע שאין סיכוי שנסיכה במעמדה תתאהב בבחור פשוט כמוהו. הוא הבין שאם הוא רוצה לזכות בה עליו להחליף את נשמתו, לרכוש נשמה אחרת, אישיות אחרת, תדמית אחרת. הוא ניגש לבית הקפה השכונתי מקום שם שיחקו זקני הכפר בשש-בש. הוא קשר אתם שיחה וסיפר להם על המטרה שהציב לעצמו. "האם זה בכלל אפשרי? האם יתכן שאדם יחליף את נשמתו?" שאל אותם.

אחד הזקנים השיב לו: "כן. יש מכשף שיודע לעשות דברים כאלה. הוא יושב לא הרחק מכאן בבקתה על שפת הנהר. אבל הוא אדם מסוכן. לא הייתי מייעץ לך ללכת אליו.

הבחור הלך משם וחשב על כך זמן רב. בסופו של דבר הוא החליט לעשות מעשה. הוא ניגש לשפת הנהר ומצא שם את בקתתו של המכשף. זו הייתה בקתה קטנה, קצת מוזרה למראה. הוא לא יכול היה לומר מה מוזר בה, אבל היא גרמה לו לתחושה לא נעימה. הוא דפק על הדלת והמכשף עצמו פתח אותה בפניו והזמין אותו להיכנס. הוא סימן לו בתנועת יד לשבת. "מה רצונך?" שאל.

הבחור סיפר לו את סיפורו והמכשף לא הפסיק אותו. הוא ישב ללא תנועה בראש מורכן, אבל ניכר היה בו שהוא קולט כל מלה. כשסיים הבחור את דבריו השתררה דממה. אחרי זמן שנדמה לו כנצח, הרים המכשף את ראשו, הסתכל בבחור במבט חודר ואז החל לדבר: "מה שאתה מבקש הוא אפשרי. אני יכול לשנות את נשמתו של אדם ואם אתה עומד על דעתך אעשה זאת, אבל לפני כן עלי להגיד לך שני דברים: הדבר הראשון הוא שיש כישופים שניתן לבטל אותם ויש כישופים שהם בלתי הפיכים. הכישוף הזה שייך לסוג השני. אם אשנה את נשמתך לעולם לא תוכל לחזור לנשמתך הקודמת. הדבר השני שעלי להגיד לך הוא שיהיה עליך לשלם. אינני עושה דברים בחינם."

הבחור חשב רגע ארוך ולבסוף אמר: אני עדין רוצה שתחליף את נשמתי, אבל אין לי שום רכוש ואין לי במה לשלם לך."

"יש לך את החליל. החליל יהיה מספיק טוב עבורי כתשלום."

הבחור הוציא מכיס בגדו את החליל ומסר אותו למכשף בלי לומר דבר.

המכשף עשה בקסמיו. הבחור הרגיש שמשהו קורה לו. אחרי שעה ארוכה שב המכשף ודיבר: "שיניתי את נשמתך. נתתי לך דמות ונשמה של לוחם כביר. אתה הוא עכשיו הנסיך השחור ובשם הזה יכיר אותך כל מי שיקרה על דרכך."

הוא הוליך אותו אל מאחורי הבית ומסר לידו סוס בעל רעמה שחורה שהיה קשור לאחד מעמודי הבית.

הבחור עלה על הסוס. בדרך חלף על פני פלג מים. הוא ירד מן הסוס, ניגש לשפת הפלג והתבונן במים. לדמות שנשקפה אליו מן הנחל היו תווי פנים עזים ומעיניו נשקף מבט של אדם עשוי ללא חת.

הוא ידע שלא די בכך ששינה את נשמתו. הוא עזב את הכפר מבלי שנפרד מאיש ויצא לדרך.

הנסיך השחור התחיל לקנות לו שם. הוא קיבץ סביבו אנשי חיל והיה למנהיגם. הוא עבר בארץ לאורכה ולרוחבה ובכל מקום שנתקל בעוולות ובאי צדק נלחם לצד המדוכאים והמסכנים. תהילתו יצאה למרחוק. כעבור שבע שנים התנפל שליטה של ממלכה שכנה על הממלכה השלווה. צבאו הקטן של המלך שנועד רק לצורכי הגנה בזמן שלום, לא עמד בפני הצבא הכביר שעלה על המדינה. הוא נסוג לאיטו. עיר אחרי עיר וכפר אחרי כפר נפלו בידי האויב המתקדם בדרכו לעיר הבירה.

המלך כינס את יועציו. הם יעצו לו לפנות לעזרת הנסיך השחור. הנסיך השחור קיבל את שליחיו של המלך והסכים לבוא לעזרתו. גדודיו לא היו רבים, אבל הוא היה לוחם ללא חת, בעל תושייה ובעל תחבולות שהיטיב לנצל את חסרונותיו של היריב ולאחר קרב עקוב מדם עלה בידו להביס את האויב ולהרחיק אותו מן הממלכה.

המלך ביקש להכיר מקרוב את הנסיך השחור. הוא זימן אותו לארמונו, שוחח אתו והתרשם ממנו עמוקות. "אני חב לך חיי ואת ממלכתי. נקוב בשכרך ואם אוכל לתת לך אותו אתן אותו בשמחה."

הנסיך השחור קד לפני המלך: "אני רוצה בידה של בתך." אמר.

המלך ציווה לקרוא לבתו. "בתי," אמר לה, "הנסיך השחור ביקש את ידך. חשבתי על כך ואני מאמין שזהו שידוך הולם עבורך. הוא אדם נדיב, אמיץ לב ושמו יוצא לפניו. את תראי אתו אושר."

הנערה שתקה רגע ארוך ואחר כך אמרה: "אבא, אם זה השידוך שבחרת עבורי, אמלא בשמחה את רצונך, אבל לפני כן ברשותך אני רוצה להחליף אתו כמה מלים ביחידות."

המלך הסכים. הנסיכה ניגשה אל הנסיך השחור ואמרה לו: "שמעתי עליך רבות ואני בטוחה שכל מה ששמעתי הוא אמת לאמיתה ואם זה רצונו של אבי, אני אנשא לך ואהיה לך רעיה נאמנה, אבל עליך לדעת שלבי נתון לאחר. לפני שבע שנים בעת שישבתי בגן הארמון בא לכאן צעיר שחילל בחלילו. ראיתי אותו בחטף רק שלוש פעמים, אבל כשראיתי אותו ידעתי מבלי שהחלפתי אתו מלה שהוא האיש שיעד לי גורלי. מאז לא ראיתי אותו יותר. ניסיתי לברר מי הוא ומה עלה בגורלו. אמו אמרה לי שהוא נסחף בנהר וטבע. אני יודעת שהוא מת. אני אנשא לך אם תרצה."

הנסיך השחור הסתכל על הנסיכה. מבטיהם הצטלבו. הוא לא אמר דבר. הוא החווה לה קידה, הפך פניו ויצא מן הארמון. הוא עלה על סוסו ורכב לכיוון המדבר. איש לא ראה יותר מעולם.

הערות:

סיפור עם מצרי

נוסח עברי: יואל פרץ

מילות מפתח:

נסיכה, מצרים, אהבה

לסיפור הבא

לסיפור הקודם