בקלטת מופיעים שני סיפורים:

1. יעקב בבית לבן

2. הראש המדבר (מדקה 11:47 והלאה)

הערות: המידענית סיפרה את סיפור רחל המקראי תוך שהיא משבצת בתוכו קטעים מדרשיים. הסיפור על רחל ששכבה מתחת למיטתה של לאה ודיברה במקומה לקוח מאיכה רבה:

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב: כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו(ירמיה לא), וכתיב: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' (ירמיהו לא) וכתיב: ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם (ירמיהו לא).

איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כד

עניין מותה של רחל בעקבות דבריו של יעקב "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם" (בראשית פרק לא) מבוסס על מדרשים שונים:

ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה, והיא לא נתכוונה אלא לשם שמים אמרה מה אנא מיזיל לי ונשבוק הדין סבא בקלקוליה, לפיכך הוצרך הכתוב לומר ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה.

בראשית רבה (וילנא) פרשה עד ד"ה

כי התרפים דברו און לפיכך גנבה אותן רחל, ועוד כדי לעקור עבודת כו"ם מבית אביה נתכוונה לפיכך לא ידע יעקב כי רחל גנבתם וכתיב ותגנוב רחל.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויצא סימן יב

ומניין שהתרפים מדברים שנ' כי התרפים דברו און, לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב, ולא עוד אלא להכרית ע"ז מבית אביה, ולא ידע יעקב בכל אלה, אמר כל מי שיגנוב התרפים ימות בלא עתו, והיוצא מפי צדיק כיוצא מפי המלאך, וילדה רחל ומתה שנ' ויהי בצאת נפשה כי מתה.

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לה

הסיפור על כוונתו של עשו לנשוך את אחיו בזמן פגישתם מבוסס על מה שנאמר במסכת כלה ובשיר השירים רבה:

תא שמע, וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צוארו וישקהו, וישקהו נקוד, הא דומיא ללבן, אמר ליה זיל חזי כמה שיני חריטי עילויה, ומאי שנא, משום דבעי לנשוקי ליה, אותה שעה נעשו שיניו כדונג, והכה לחייו בצוארו של יעקב ואיחלש, ועל אותה שעה אמר דוד קומה יי הושיעני אלהי כי הכית את כל אויבי לחי שני רשעים שברת.

מסכת כלה רבתי פרק ג הלכה טו

א [ד] צוארך כמגדל השן, כתיב (בראשית ל"ג) וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צואריו וישקהו, כולו נקוד, א"ר שמעון בן אלעזר כל מקום שאת מוצא הכתב רבה על הנקודה את תפיש את הכתב ומניח הנקודה, נקודה רבה על הכתב את תפיש הנקודה ומניח את הכתב, ברם הכא לא כתב רבה על הנקודה, ולא נקודה רבה על הכתב, אלא כולו נקוד וישקהו עליו, אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שיש וקהו שיניו של אותו רשע ונמסו כדונג, ומה תלמוד לומר ויבכו, אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו.

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה א [ד]

כיון שפגע בעשו מה כתיב בו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, בקש עשו לנשכו ונעשה צוארו של שיש לכך נקוד וישקהו שלא היתה נשיקה של אמת ויבכו למה בכו מלה"ד לזאב שבא לחטוף את האיל התחיל האיל לנגחו נכנסו שיני הזאב בקרני האיל זה בוכה וזה בוכה הזאב בוכה שלא יכול לעשות לו כלום, והאיל בוכה שלא יחזור ויהרגנו, אף כך עשו ויעקב עשו בוכה על שנעשה צואר יעקב כשיש ויעקב בוכה שמא יחזור עשו וינשכנו, על יעקב הכתוב אומר צוארך כמגדל השן (שיר /השירים/ ז) ועל עשו נאמר שני רשעים שברת (תהלים ג)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישלח סימן ד