מן חלא יוסף ג'ווינא חתכנא שמאלן בימינא.

מה זה?

שיר.

איזה שיר?

-[בניגון] מן חלא יוסף ג'ווינא וקטענא שמאלנא בלימינא

- מה זה השיר הזה?

שרו על הנשים, הם חתכו את הידיים. הם שרים על עצמם. [חברה: אתה יודע, היא מסתכל על יוסף...] הם מסתכלות והסכין ביד [והיא בתקלף היא מסתכלת חתכה את היד שלה] כולן. אז הן שרן על עצמן. מן חלא יוסף ג'ווינא וקטענא שמאלן בלימינא". חתכו אליד השמאלית בלימינית.

חברה: אבל מהו כיף קד חלא יוסף?

אה... יוסף הוא היה שפת אלכ'לאייק מה...

חברה: זה תואר* מן אלוהים וולא זה...

: קאלת יא יוסף יא בנא יא * * ועלך ג'נני.

סעדה: למה השתגעת עלֵיה?

למה?

השתגעה עליו מהיופי שהיה לו. ועשתה לו בסוף שלא רצתה ל... לא רצה. הוא יודע מי אבא שלו יודע מי הוא. עשתה לו את החדר שלו כולו מזכוכית. זכוכית מראה, לא זכוכית סתם. מראה. אז הוא מסתכל ככה הוא רואה אותה שם. ערומה. בנת ממזר, עשתה לו פשלה. מסתכל ככה היא שמה מסתכל ככה היא שמה. למה הראי. הראי. בסוף הוא ברח, תפסה לו את הקמיץ שלו, אז הוא נחתך השמלה שלו. בסוף לקחו אותו למשפט. אמרו *: "אין כאן דוברה מן קַפַה היא ד'י כד'תו, ואן כאן דוברה מן תיג'אהה הוא ד'י כד'הה"

-עוד פעם?

"אין כאן דוברה מן קַפַה" – אלקמיץ חקו משטוט מן אחורה – "היא ד'י כד'תו" – היא שתפסה אותו. אין כאן לפניו - אז הוא ד'י כד'הה. אז היא.. תפס אותה וברח הוא לא רוצה אותה. מסכין הוא עבר הרבה בעיות.

-תגידי את מכירה את כל השיר על יוסף? את מכירה את השיר מהתחלה?

-איזה שיר?

השיר שאמרת

-אה זה הוא לא סלם (שלם)

1646

ליעקב היו הרבה ילדים אבל הוא אהב את יוסף הרבה שהוא על רחל, בשביל האהבה של האמא אוהבים את הילדים. לפני שרחל נפטרה ילדה את בנימין. ויעקב אהב את בנימין ואת יוסף יותר. הוא פינק את יוסף, כי הוא יודע שיוסף צדיק, אז עשה לו חולצה עם פסים ולאחים שלו לא. אז קנאו בו אחים שלו. למה אמרו אסור לתת לאחד ואחד לא? יותר טוב לא להביא. אז קינאו בו אחים שלו. כשיוסף גדל הוא חלם שעשרה כוכבים והשמש והלבנה משתחוים לו. יעקב צעק עליו: למה אתה מדבר? שתוק שמה! אבל אחים שלו שמעו. אמרו אה, עכשיו הוא חושב נשתחוה לו, והשמש והלבנה זה אבא ואמא. אחים שלו היו נגד אבל לא מגלים לפני אבא שהם מקנאים בו. יום אחד הלכו האחים לרעות את הצאן על יד שכם. אבא שלהם דאג עליהם, אמר: צריך לבקר אותם לדעת מה שלומם. נתן ליוסף, אמר לו: קח אוכל, קח משהו תלך תראה אחים שלך מה שלומם. אמר בסדר. הלך. רק הוא הגיע לדרך ראה מישהו. שאל אותו: אתה ראית ילדים רועים צאן? אמר הם למטה בדותן, לכו. הלך. הגיע. רק ראו אותו: "הנה בעל החלומות הגיע". אמרו: מה לעשות? אמרו: להרוג אותו, הגיע הזמן. להרוג אותו! כולם החליטו להרוג אותו. אז ראובן התערב עליו שלא יהרגו אותו: זה אחינו, מה להרוג אותו? אמרו: מה אתה רוצה? אמר: אני אגיד לכם מה נעשה, נזרוק אותו לבאר הוא ימות בבאר. אמרו לו: ואם הוא יעלה? אמר: הוא לא יעלה הוא ימות, הבאר מלאה נחשים ועקרבים, יוכלו אותו הנחשים והעקרבים. הוא זכה בזאת ראובן. לקחו אותו לבאר. העקרבים והנחשים ברחו, לא נשאר לא נחש ולא עקרב, ברחו מהבאר. והמים התיבשו. בסוף באו אנשי הגמלים רוצים לסחוב מים מהבאר, הורידו את החבל ועלה הילד למעלה. אמרו להם האחים: תשמעו, אנחנו לא רוצים הילד הזה נמכור אותו לעבד בשבילכם? אמרו: בסדר. כמה? בעשרים גרוש.

אז בסוף אמרו: בסדר. עכשיו מה נעשה עם הכסף הזה? אבא שלנו ידע, השכינה תגיד לו שאנחנו מכרנו את יוסף. אמרו: לא. אנחנו נשתף אותה, תהייה שותפה בעוון. נחלק שני גרושים שני גרושים לכל אחד ושני גרושים לשכינה, שהיא לא תגלה לאבא. בכסף קנו נעליים. שחטו איזה תיש או משהו, טבלו את הכתונת שלו בדם מסרו ליעקב. אמר: מה קרה? איפה אחיכם? אמרו: אכל אותו הזאב, רק מצאנו את הכתונת שלו. כתונת? אמר: כן. אחרי שנעלם לאבא שלו ונעלם ונעלם ונעלם, יעקב נהיה עיור בגללו. אלוהים הבטיח ליעקב שלא ימות אף ילד מהילדים שלו והוא בחיים, ופתאום נעלם לו יוסף.

אחרי זה יוסף הגיע למצרים, התחיל לעבוד שמה, אבל עמדה לו זליכה הממזרתה, השתגעה עליו מהיופי שלו. היא חמדה בו, רצתה שהוא ידבק בה. אבל הוא לא רוצה ידבק בה, הוא יודע מאיפה הוא בא, הוא מבין מה זה. עשתה לו כישופים מכל השדים. עשתה לו את החדר שלו כולו זכוכית, זכוכית מראה לא זכוכית סתם. אז הוא מסתכל ככה - הוא רואה אותה שם ערומה, מסתובב הנה - היא לפניו, מסתובב הנה - היא לפניו, עולה למעלה - היא לפניו. עשתה לו פשלה בנת אלממזר, והוא לא יודע מה לעשות. בסוף החליט ילך איתה אבל אלוהים לא נתן לו, הזדמן לו הזקן של אבא שלו. ראה את אבא וברח, הזרעים של כל הילדים שלו יצאו מעשר אצבעות. היה צריך להיות לו שתים עשרה ילדים כמו אבא שלו, יצאו עשרה זרעים מהאצבעות שלו, נשארו לו שנים.

לא הלך לה. הלכה לצעוק אצל המלך שהוא רוצה ממנה משהו. בסוף לקחו אותו למשפט, אמרו: אם השמלה שלו קרועה מאחורה - היא תפסה אותו, ואם היתה קרועה מקדימה - הוא תפס אותה. הכניסו אותו לבית סוהר. בבית סוהר מצא שר המשקים ושר האופים שמה. התחברו שמה ישבו ביחד, אבל חלמו שניהם חלומות. הוא אמר חלמתי ככה וככה והוא אמר חלמתי ככה וככה. איך אנחנו נדע? אמר: אני אגיד לכם מה. אתה שר המשקים תצא מפה לא יעשו לך שום דבר. ואתה תצא מפה יהרגו אותך. כן? אמר: כן. אז באו לשחרר אותם. אמר להם: אני אבקש, תבקשו עלי רחמים אצל פרעה שיוציא אותי מפה. אמר אלוהים: אתה סומך עליהם? בגלל זה אלוהים העניש אותו עוד שנתיים. היה צריך לצאת באותו היום, אבל ישב עוד שנתיים בגלל שהוא הבטיח בהם שיגידו לפרעה יוציא אותו. אבל מה המזל שלו? פרעה חלם חלום: שבע פרות שמנות ושבע רזות, שבע פרות רזות יאכלו השבע השמנות. ושבע שבלות גדולות ושבע רזות, השבע הרזות יאכלו את השבע הגדולות. אף אחד לא יכול לפתור את החלום מכל הקראים שלו. אחר כך נשאר שר המשקים. אמר: אתה יודע מי יפתור לך את החלום? אמר: כן? אמר: העברי האסיר שבבית סוהר. אמר: כן? אמר: כן. אמר: לכו תביאו אותו. הביאו אותו, אמר לו פרעה: תשמע, אני חלמתי ככה וככה, מה זה? אמר: כן אדוני. שבע שנים יהיה שפע אין סוף. ושבע שנים לא יהיה כלום - יאכלו את שבע השנים השמנות. אמר: כך? אמר: כך. אמר: אז מה נעשה? אמר: תחפור מדאפן. ומזמנו יוסף מצא את החכמה הזאת, היו בתימן חופרים מדפן תחת לאדמה ושמים את החיטה. אמר יוסף לחפור מדאפן ולשים כל החיטה של מצרים ללמדאפן. חפרו חפרו חפרו, מלאו כל מצרים מדאפן והחיטה של מצרים שמו בלמדאפן. פרעה עשה את יוסף השליט על כל החיטה. כשהגיעו שבע השנים הרזות, כולם מתים מרעב. איפה האוכל? מאיפה? רק אצל יוסף, הוא השליט, הוא היה שוקל להום תבואה וממלא אלמדאפן מלא כסף.

כשהגיע הרעב בבית של יעקב, אמרו: נשאר חיטה רק במצרים, אין בכל העולם כולו רק במצרים. אז מה יהיה, ללכת למלך הזה? הוא יסכים יביא לנו? אמר אבא שלהם: בני, רק מצרים, אין ברירה, רק במצרים יש חיטה. כסף יש, קחו כסף ותרדו, אבל אל תכנסו מדלת אחת, אלא תכנסו כל אחד מדלת. הוא מפחד עליהום מעין רעה, יכנסו עשרה והום כולם גיבורים, לא סתם. הלכו רק עשרה אחים, את בנימין לא נתן איתם, כי הוא על רחל וגם יוסף הוא על רחל. אמר: מספיק אחד נאבד, שלא יאבד גם בנימין. ירדו האחים, ראה אותם יוסף, שהם נכנסו מעשר דלתות. הוא הכיר אותם ממבט ראשון אבל הם לא הכירו אותו, הוא מלך. הגיעו להשתחוות לו, נתן להום את החיטה והחזיר את הכסף שלהם בשקים, כל אחד בשק שלו. הגיעו הביתה, שופכים את החיטה ומצאו את הכסף כל אחד בשק שלו. אמרו: אבא, אבא, הנה הכסף החזירו לנו אותה. אוי ואבוי לנו מה יעשו לנו. מה יהיה? אמר: אין בעיה. לכו עוד פעם, תקחו את הכסף הזה ותקחו כסף כמוהי, תחזירו לו ולכו תביאו עוד חיטה. לקחו את הכסף והלכו לבית המלך עוד פעם ומסרו לו. אמר להם: תגידו לי, כמה אתם אחים? למה נכנסתו כל אחד בדלת? אתם צבעים! צבעתם דם אחיכם, הכתונת של אחיכם אמרתו הוא נטרף. אמרו: איך הוא יודע? איך הוא יודע מה אנחנו עשינו? אמר: מרגלים אתם! עכשיו אתם רוצים לטבוע את מצרים, למה נכנסתם כל אחד מדלת? אתם רוצים להרוס את מצרים. אמרו: לא חס וחלילה מה אתה אומר? אמר: אני מכיר אותכם. אמר: כמה אתם אחים? אמרו: אנחנו שתים עשרה אבל אחד מהאחים שלנו לא ידענו מה קרה לו, נעלם לנו. נעלם? אמרו: כן. איפה נעלם? אמרו: לא ידענו איפה נעלם. לא ידעתם? לא. ומי יש לכם עוד? אמרו: יש לנו עוד אח קטן בבית. אמר: למה אתם לא מביאים אותו אתכם? אמרו: אבא שלנו לא רוצה, לא מסכים שהוא יוציא אותו. אמר: למה? אמרו: הוא מפחד עליו, אמר מספיק הלך לו אחד הוא לא רוצה לאבד השני. אמר: עכשיו תדעו לכם, הפעם אני מביא לכם חיטה. הפעם השנית אם תבואו בלי אחיכם הקטן לא תקבלו כלום, תחזרו ריק. תביאו אחיכם הקטן אתכם, אם לא תביאו אותו אל תבואו. אמרו: אבא שלנו לא יסכים יביא אותו למה הוא הלך לו הבן הראשון. אמר: תביאו אותו ותקבלו חיטה. לא תביאו אותו – לא תקבלו. הלכו כבר בחשבונות גדולות מה יעשו אבא שלהם לא יסכים. הגיעו הביתה אמרו לאבא שלהם. אמר: לא, בנימין לא ירד אתכם. יהודה התערב לאבא שלו: אבא, אנחנו לא נמות ברעב, אנחנו נקח בנימין. כשהחיטה נגמרה, אין עוד חיטה. אמרו: אבא, אין עוד לנו חיטה. אמר: לכו תביאו. אמרו: אתה תביא בנימין איתנו? אז נלך. אמר: לא! בנימין אני לא נותן. אמר: בלי זה אין חיטה יא אבא. אין! אמר: מה אתום אומרים. אמרו: בלי בנימין לא יתן לנו חיטה אפילו גרעין אחד. רק עם בנימין. ניסו לשכנע אותו. אמר: ואם יקרה לו משהו? אמר ראובן: אבא, הילדים שלי אצלך, אם בנימין לא יחזור קח לך אחד מהילדים שלי. אמר: הילדים שלך שלי, ושלי שלי, אתם שלי כולכם. אני לא אתן בנימין. אמר יהודה: אבא, אני ערב לך שנחזיר אותו אפילו ממלאך המוות שלא נתן את בנימין. אמר: בסדר, אם אתה ערב אני סומך עליך. בסדר. לקחו את בנימין וירדו מצרים. הגיעו לשמה עשה להם סעודה טובה, נתן להום את האוכל את הכל, אחרי מה שהוא עשה כל הבעיות. העמיסו את החמורים שלהם בחיטה והכל, והלכו. פתאום הוא רודף אחריהם. אמר: תשמעו, הגביע שלי הלך. הגביע שלי, מי לקח את הגביע שלי? הם פחדו, הוא יהרוג אותם מלך מצרים אוי ואבוי להם. אמרו: אנחנו לא לקחנו אנחנו לא נגענו אנחנו לא נגענו... אמר: תחפשו! תעשו חיפוש. אמר לזה שחיפש תתחיל מהגדול הלאה הלאה. חיפש השקים כולם, אמר אין, עד שהגיע לשל בנימין. אמר: הנה הוא. אמרו האחים: אה... גנב בן גנבתה (אמא שלו גנבה את הטרפים של אבא שלה, בגלל זה אמר 'גנב בן גנבתה'). ויוסף כעס מזה, למה יגיד לו ככה? אבל הוא לא יכול לדבר. אז בסוף אמר: גמרנו. לכו הביתה, הוא ישאר פה בכלא. אז יהודה וראובן אמרו: אנחנו נהיה בכלא, הוא ילך הביתה. אמר: לא! רק הוא שהוא גנב, אתם לא אשמים. אתם תלכו הביתה. יהודה חשב שמלאך המוות הגיע. צעק צעקה עד שהשערות שלו פוצצו שלוש חולצות ויצאו השערות דרך השלוש חולצות. אז אמרו המלך פרעה נפל מהכיסא והנשים נפלו מהכיסאות והפילו את הילדים שהיו בהריון מהצעקה. אמר: אני אבלע את מצרים בפה שלי. מה עשה יוסף? אמר לבן שלו מנשה: הוא יטבע את מצרים, קח את האבן לך תסתום לו את הפה. הלך אליו סתם לו את הפה עם האבן. הרגיע אותו, לא היה לו עוד כח ולא עוד כלום. אמר יהודה: זה המכה לא ממצרים, זה מבית כבוד אבא. מהרגיעה שהוא נרגע הוא ידע שהבן של אחיו סתם לו את הפה. אמר זה לא ממצרים, זה מהמשפחה של אבא.

בסוף אמר להם טוב, עכשיו גמרנו, עכשיו תכנסו לאכול. קודם לאכול. עשה להם סעודה טובה וחילק אותם זוגות אחים. זוג זוג זוג, והשאיר את בנימין לבד. קאל: זה אין לו אח ואני אין לי אח – נכנס ביחד. אבל הבכי שלו כמו מים, של יוסף, היה הולך לחדר לבכות לבכות לבכות לבכות וסופג את הדמעות ויצא אליהם. ככה עשה להם. בסוף עד שהגיע האוכל, נתן יין. אמרו: אנחנו לא שותים יין. אמר: למה? אמרו: מזמן הלך אח שלנו אנחנו לא שותים יין. אמר: עכשיו תשתו, תשתו תשתו יין, תשתו. בואו נשתה ביחד נעשה לחיים ביחד. אמרו למה? קאל תשתו תדעו לכם שאני אחיכם אני, אני יוסף. והם נבהלו, קיבלו רעד. אמר: אל תפחדו, אני מבטיח לכם לא יקרה לכם כלום. כל מה שעשיתם - עשיתם לטובה, אם לא, לא הייתם חיים עכשיו, זה מאלוהים עשה אותה לטובה. אבל עכשיו הכל בסדר, עכשיו תאכלו. אתם רוצים תשאירו בנימין אצלי – תשאירו אותו, תלכו תגידו לאבא שאני פה במצרים. תביאו את אבא ותבואו להנה כולכם. בסוף השאירו בנימין אצלו והלכו. עכשיו, השכינה התגלתה, אבל לא ליעקב, אלא לבת של יהודה, והתחילה לשיר:

ואבשרך יא ג'ד יעקב [נ"א: יא ג'דנא יא ג'ד]

יוסף במצרים

קד נולדו לו שנים

מנשה ואפרים.

אמר: מה? מה את אומרת? תחזרי! תחזרי על הקול הזה! תחזרי על השיר שוב פעם! עוד פעם, עוד פעם. שרה עוד הפעם. עכשיו, שהוא שמע שיוסף במצרים נפתחו לו את העיניים הוא לא היה עיור. אחר כך הגיעו הילדים שלו אבל בנימין לא איתם. איפה בנימין? אמר: אבא תרגע. תרגע. עכשיו מצאנו לך הבן הגדול. מצאתם את יוסף? הוא כבר שמע את זה. אמר: כן. אמר: עכשיו יאללה, קומו, קחו את הדברים ומצרים. הגיעו ליוסף והשתחווה לו גם יעקב. הוא לא השתחווה לו ממש, רק שירד למצרים זה כמו שהוא משתחווה, וגם הדודה שלו שגדלה אותו, היא במקום האמא. כמו שראה בחלום אחד עשר כוכבים והשמש והירח משתחווים לו.