הנה איש אחד היה לו ילד, והילד הזה קיבל מכה, היה לו צלקת בפנים. הוא הבן של אדם גדול, שיח' יקולו (=יקראו) לו בתימן. שיח'.

אז הגיע הזמן שלו להתחתן, אבל הוא בן-אדם, ראש, לא סתם הילד הזה.

הגיע הזמן הוא רוצה להתחתן.

אמר אבא שלו: "אני חייב לחתן אותך."

אמר: "אבא, מי תרצה אותי ואני עם צלקת? אף אחת לא תרצה אותי."

אמר: "יהיה טוב. נראה."

הלך. ובתימן לא הולך אלחבר לראות החברה, ולהכיר אותה, ולפכססהא* ולמכססהא* (אינני בטוח אם אלו הם פעלים של ממש, או מעין פעלים לציון פעולות עיגוב - מזמוזים). לא היה זה. היה אבא הולך בוחר ומביא אותה הביתה.

רושם: "האבא מביא אותה?"

"כן, החתן מתחתן הולך אתה, * * מא עד יראוש את הפנים (שלא יראו את הפנים)."

רושם: "היא מג'טייה? (מכוסה?)"

"כן. * מג'טיין עלא ווצאה לא חד יראה (מכסים את פניה שאף אחד לא יראה), והוא הבחור אסור לו להשיג* אותו רגע, עד שתגיע הביתה..."

בקיצור, הלך גמר עם בעל הבנות, יש לו שלוש בנות. חיתן אותו בקטנה, הקטנה והיא גדולה, אבל היא יפה.

אמר: "אני רוצה הבת הזאת לבן שלי."

אמר: "בסדר". מי יגיד לשיח' 'לא'?

הוא גם שיח'. ההוא שיח', וההוא שיח'.

אמר: "בסדר."

גמר אתו: ייקח את הילדה לילד.

הגיעה החתונה, התחתן, הגיעה הכלה הביתה.

מה הוא עושה? כל הזמן סוגר על הפנים שלו. ביום בלילה, והיא מתה לראות את הפנים שלו, איך הוא. והוא סוגר עד פה. בגלל הצלקת. סוגר את הפנים שלו, סוגר את הפנים שלו, חודשים! חודשים על גבי חודשים, והיא מתה לראות הפנים שלו.

מה היה? יום אחד היה תחרות כדורגל * כדורסל. הוא לא יכול לשחק והפנים שלו סגור. פתח את הפנים והיא הלכה להסתכל.

הולכים להסתכל. עם העוזרת שלה.

היא ראתה את הפנים שלו, קיבלה שוק: "אה? התחתנתי עם גבר עם צלקת? למה, מה חסר לי? אה?"

אמרה לעוזרת: "יאללה יאללה הביתה!"

"למה?"

אמרה: "הביתה!"

הלכו הביתה.

"תאספי כל הבגדים שלי וכל... תארזי אותם, אני הולכת להורים שלי."

ארזה לה כל הדברים, לקחה אותם והביתה. הלכה לאבא שלה. הגיעה אמרה.

"מה קרה לך?"

אמרה: "אבא, למה חיתנת אותי עם גבר עם צלקת?"

אמר: "לא ראיתי אותו ואני לא יודע איך הוא. הוא בן שיח', הוא בן של שיח', מה את רוצה, צלקת – מה יכול להיות?"

"לא, אבא, אני לא.. תהרוג אותי, לא, אני לא רוצה!"

והוא מסכין מת עליה, מה הוא יעשה הוא היה בעל חליל. היה עם תזמורת יודע לעשות את זה והכול, היה הולך לגן שלהם, של אבא שלה, ומחלל ומזמר, ואחיות שלה משתגעות על הקול שלו ועל החליל שלו, והן יוצאות לראות, והיא הלכה לתת להם צרות*

"למה אתם יוצאות? לא רוצים לראות אותו! סתלק מפה, אל תבוא פה!"

[והוא] הולך וחוזר והולך וחוזר והולך וחוזר. תמיד הולך וחוזר.

יום אחד אבא שלה נכנס למלכודת של מלחמה. שלוש עיירות עמדו עליו, כל עיירה יש לה שיח' משלה.

אז אמר...: "מי יוציא אותו מהבעיה הזאת?"

אז הוא נכנס אליו, אמר: "תשמע. מה אתה עושה לי אם אני אציל אותך מכולם?"

אמר: "מכולם?"

אמר "כן!"

"אתה תהיה הראש בצבא שלי. הראש. ומה שתבקש – תקבל."

אמר "אינשאללה."

לקח את עצמו, עמד בראש הצבא.

הגיע, שני מלכים – קשר אותם, ומלך אחד הרג אותו, מהמלכים.

כל הצבא שלהם שראו, זה נקשרו וזה נהרג – ברחו.

לקח את שני המלכים ונתן אותם לאבא של הילדה.

אז אמר: "דוד, קח. ואחד הרגתי אותו"

אמר: "כל הכבוד לך!" אז הוא מצדיע לו, אבא שלה, "אין כדוגמתך!"

אז אמר לבת שלו: "נו, מה תגידי על הבחור הזה?"

קאלת: "עכשיו אני אנשק לו את הרגליים, את כף הרגל אני אנשק, לא רק את הרגליים, כף הרגל אני אנשק. גבר כזה – מה יעזור לי הצלקת, מה תעשה לי?"

נישקה אותו וחיבקה אותו, וזה הכול אמרה: "אני אחריך. *"

והלך הביתה, בלי לסגור פנים בלי שום דבר.

הערות:

981108 elyakimclub A - סעדה צלקת

התחלה בדקה: 3:58

מקליט:

פלטיאל גיאת

גיבור/ת הסיפור - דמויות:

גבר עם צלקת בפניו / בת שייך

נושאים / מילות מפתח:

נשים - גברים

מסרים:

אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו אישה לא צריכה 'להיבהל' ממראה פני בעלה. חשובים יותר אהבתו אליה וחוסנו גבר צריך להיות חזק - להגן על רעייתו ועל משפחתה.

סמלים/מוטיבים:

יופי - פנים / כוח - רגליים [מה העיקר אצל הגבר]. האישה יפה: "חיתן אותו בקטנה, הקטנה והיא גדולה, אבל היא יפה". הגבר לא חייב להיות יפה. אמנם עוזבת אותו בגלל המום בפניו "אה? התחתנתי עם גבר עם צלקת? למה, מה חסר לי? אה?" אך בסוף הסיפור מבינה "עכשיו אני אנשק לו את הרגליים, את כף הרגל אני אנשק, לא רק את הרגליים, כף הרגל אני אנשק. גבר כזה - מה יעזור לי הצלקת, מה תעשה לי?"

פתוח - גלוי - ראייה=הסתכלות/ סגור - כסוי - העדר ראייה. בתחילת הסיפור המספרת מסבירה שבתימן הכלה מכוסה והבחור לא רואה אותה עד לאחר החתונה: "החתן מתחתן הולך איתה, * * מא עד יראוש את הפנים (שלא יראו את הפנים) [...] * מג'טיין עלא ווצאה לא חד יראה (מכסים את פניה שאף אחד לא יראה והוא הבחור אסור לו להשיג* אותו רגע, עד שתגיע הביתה..."

לאחר החתונה הבעל מכסה פניו: "מה הוא עושה? כל הזמן סוגר על הפנים שלו. ביום בלילה, והיא מתה לראות את הפנים שלו, איך הוא. והוא סוגר עד פה. בגלל הצלקת. סוגר את הפנים שלו, סוגר את הפנים שלו, חודשים חודשים על גבי חודשים, והיא מתה לראות הפנים שלו. עלילה - "יום אחד היה תחרות כדורגל * כדורסל. הוא לא יכול לשחק והפנים שלו סגור. פתח את הפנים והיא הלכה להסתכל. הולכים להסתכל. עם העוזרת שלה. היא ראתה את הפנים שלו, קיבלה שוק" כשחוזרת לביתה ומתלוננת בפני אביה, תשובתו: "לא ראיתי אותו ואני לא יודע איך הוא. הוא בן שיך, הוא בן של שיך, מה את רוצה, צלקת - מה יכול להיות?" כשמחזר אחריה בגן, "ואחיות שלה משתגעות על הקול שלו ועל החליל שלו, והן יוצאות לראות, והיא הלכה לתת להם צרות* "למה אתם יוצאות, לא רוצים לראות אותו, סתלק מפה, אל תבוא פה." בסוף הסיפור: "והלך הביתה, בלי לסגור פנים בלי שום דבר"

דקויות - לשים לב בניתוח:

הערות פלטיאל: