|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F |
|
סיפורי עם
ושירה מהודו וסרילנקה |
|
|
סיפורי המלך והגוויה המלך ופושט היד – פתיחת סיפור המסגרת ממלכת פראטישטאנה משתרעת על גדות הנהר
גודאווארי. בממלכה זו שלט לפני שנים רבות מלך שנודע לתהילה בכל הארץ ושמו המלך
טריויקראמאסנה, בן לויקראמאסנה ושווה בעצמתו לאינדרה ראש האלים.
טריויקראמאסנה היה מלך צדיק וישר דרך שדאג לרווחת עמו. מדי יום ביומו נהג
המלך לפתוח את דלתות ארמונו בפני כל מי שביקש לשוחח עמו או לשטוח לפניו את
עצומותיו, יהא זה עשיר או אביון, שר או שפל המעלה.
והנה בין הבאים לשחר את פניו היה פושט יד נודד ושמו קשאנטיסילה. פושט היד
נהג לפקוד מדי יום ביומו את חצר המלך, לחלוק לו כבוד ולתת לו פרי במתנה. המלך
היה מקבל מידיו את המתת הצנוע, מודה לו ומעביר את הפרי לידי שר האוצר שלו שישב
לצידו.
כך נמשך הדבר עשר שנים תמימות. והנה באחד הימים לאחר שמסר פושט היד את
הפרי למלך והלך לדרכו, זרק המלך את הפרי לעבר קוף שעשועים קטן אשר חמק מבעליו.
הקוף נגס בפרי ולפתע נפלה מתוכו אבן חן יקרת ערך. המלך הרים את האבן בהשתוממות
ומיד פנה אל שר האוצר שלו ושאל אותו: "מה עשית בכל הפירות שקבלתי מפושט היד
ומסרתי לידיך?"
"המלך ירום הודו, את כל הפירות שמסרת לידי השלכתי לתוך אחד החדרים
בבית הגנזים מבעד לצוהר הקטן ומעולם לא פתחתי את דלתו. אם על המלך טוב אגש לשם,
אפתח את הדלת ואראה מה נותר מהם."
המלך נד בראשו ושר האוצר נפטר מלפניו וניגש לבית הגנזים. עד מהרה שב השר, קד לפני המלך ואמר לו:
"אדוני המלך, מכל הפירות שהשלכתי לחדר לא נותרו אלא קליפות יבשות, אך בין
הקליפות מצאתי מאות יהלומים, פנינים ואבנים יקרות והרי הם לפניך."
המלך התבונן באוצר ואחר כך פנה אל השר ואמר לו: "נוכחתי לדעת כי איש
ישר אתה ולא מעלת באמוני ואני מעניק לך את האוצר הזה במתנה לאות הוקרה!"
למחרת היום כאשר הגיע פושט היד כהרגלו לחלוק כבוד למלך, פנה אליו המלך
ואמר: "אתמול נודע לי כי בכל הפירות שנתת לי במשך השנים היו חבויות אבנים
יקרות. ברצוני לדעת על מה ולמה אתה חולק לי כבוד באופן כה פזרני. לא אוכל לקבל
ממך את מתנתך אם לא תשיב לשאלתי ותספר לי את פשר התנהגותך."
פושט היד קד לפני המלך ואחר כך ניגש אליו ואמר לו: "הוד מלכותך, אני
רוצה לעשות מעשה כישוף מסוים וכדי להוציאו אל הפועל זקוק אני לסיועו של אדם אמיץ
לב. האם תושיט לי, המלך הגדול, העז בגיבורים, את עזרתך?"
"אושיט לך אותה בחפץ לב." השיב המלך "אמור לי מה רצונך
שאעשה?"
"ובכן אדוני המלך, זאת עליך לעשות: ביום הארבעה עשר לחודש, כאשר
הירח לא מאיר בשמים, יהיה עליך לבוא אל אדמת השרפות הגדולה ולפגוש אותי שם. אחכה
לך למרגלות עץ הוואטה הניצב שם".
"זאת אעשה!" אמר המלך. פושט היד קד לפניו והמלך שילחו לדרכו.
המלך לא שכח את הבטחתו. ביום הארבעה עשר לירח החשוך, עזב את ארמונו לעת
ערב בחשאי כשהוא עטוי בגלימה כהה בצבע כחול ונושא על פניו את האותות המרחיקים
רוחות רעות. הוא אחז בידו את חרבו ונכנס לשטח אדמת השרפות האפופה ערפילים מעוררי
חלחלה וחשכה ספוגת עשן. להבותיהן של מדורות הקבורה התנשאו לעומתו כמו היו
מתבוננות בו בעיני רפאים; שדים ורוחות מבהילים סבבו אותו מכל עבר בניסיון
להבעיתו וליטול ממנו את אומץ לבו, אך המלך המשיך לפסוע בלי חת על ערמות העצמות,
הגולגלות והשלדים. אווירת הפחד שיצרו הצרחות המהדהדות החוזרות ונשנות של כוחות הזדון,
שודדי הקברים ואוכלי הנבילות, לא הטרידה את המלך ולא בלבלה עליו את דעתו. הוא
חצה את השטח במהירות, התבונן סביבו ומצא את פושט היד מחכה לו למרגלות עץ הוואטה.
פושט היד היה עסוק אותה שעה בהתווית מעגל קסמים. המלך התקרב אליו ואמר:
"הנה הגעתי אישי הנכבד. אמור לי מה אוכל לעשות למענך?"
פושט היד נשא ראשו והביט אל המלך העומד מעליו, בהכרת תודה. "אדוני
המלך", אמר לו "מכיוון שמלאת את בקשתי והעזת לבוא לכאן, אבקשך לעשות
עוד דבר אחד למעני ברוב חסדך: לך לכיוון דרום עד שתגיע לעץ סיסו בודד. על העץ
תלויה גופת גבר. אזור עוז, הורד את הגוויה מן העץ, העז שבמלכים, והבא אותה ברוב
נדיבותך לכאן."
"זאת אעשה." השיב המלך שמעולם לא הפר את מלת כבודו. הוא יצא
לדרך בפוסעו דרומה בחשכה. מדורות הקבורה העשנות האירו את דרכו ולאחר שעה קלה
גילה את עץ הסיסו הבודד. על אחד הענפים שהסתעפו מן הגזע השחור מעשן המדורות
והנודף צחנת גוויות שרופות, הייתה תלויה גופת גבר. המלך טיפס על העץ, חתך את
החבל והגוויה נשמטה ונפלה על הארץ. בעת שפגעה באדמה בקול חבטה נשמעה מתוכה צריחה
מקפיאת דם. המלך מיהר לרדת מן העץ. הוא ניגש אל הגוויה השרועה על הארץ ונגע בה בעדינות
מחשש שמא האיש בחיים. למגעו של המלך התנערה הגוויה בצחוק מבעית. עתה הבין המלך
שבתוך הגוויה שוכן וואטולה - שד ערפדי.
"מדוע אתה צוחק?" פנה אליו המלך בלא שירעד קולו, "הבה
ונצא לדרך!"
אך ברגע שבקעו הדברים מפיו נעלמה הגוויה. המלך נשא את מבטו וגילה שהגוויה
חזרה למקומה הקודם ושוב היא משתלשלת מן הענף. לבו של איש אמיץ קשה הוא מיהלום
ועקשנותו חסרת גבולות. המלך שב וטיפס על העץ, הוריד את הגוויה, העמיס אותה על
כתפו ומבלי להוציא הגה מפיו החל פוסע צפונה למקום תחנתו של פושט היד.
ובעוד המלך פוסע החל השד לדבר מתוך הגוויה: "הוד מלכותך, כדי להנעים
לך את הדרך ולשובב את רוחך, אספר לך סיפור. הטה אוזנך ושמע:" |
|