מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף סיפורים חזרה לסיפורי המלך והגוויה סיפורי עם ושירה מהודו וסרילנקה
סיפורי המלך והגוויה מבוא אותו חלק בתרבות ההודית שעניינו סיפורים נקרא בשם קטהא – (katha)אחת מיצירות המופת של ז'נר זה היא הקאטהאסאריטסאגארה (kathasaritsagara) – "ים הסיפורים". הספר מציג את עצמו לקורא כתרגום לסנסקריט, שנעשה על ידי אדם בשם סומאדווה (somadeva) הקאשמירי, מתוך יצירה אחרת עתיקה יותר. אותה יצירה עתיקה נכתבה לדברי הטקסט בשפת השדים על ידי גונאדיה (gunadhya). וכך מסופר בסיפור המסגרת של "ים הסיפורים": גונאדיה היה משרת של האלים בשמים. יום אחד שמע במקרה דבר סוד שלחש האל שיווה לאשתו פארווטי. גונאדיה לא נצר את לשונו וסיפר את הסוד לאחרים ועל כן קילל אותו האל שיווה שיוולד בעולם שלנו. הקללה אכן התקיימה וגונאדיה נולד כבן תמותה והפך בעוונותיו מורה לסנסקריט. בתפקיד זה כיהן גונאדיה בחצרו של מלך אחד. יום אחד טעה המלך בפירושו של משפט קצר ופשוט בסנסקריט שנאמר לו על ידי אשתו המלכה. בבושת פנים פנה המלך אל גונאדיה וביקש ממנו שיעניק לו השכלה סנסקריטית שלימה. "יהיה עליך ללמוד במשך שתים עשרה שנים" אמר לו המורה, "אך אם תשקיע בכך את כל רצונך תוכל לעשות זאת בשש שנים. בפחות מכך לא יתכן הדבר." אבל למלך היה מורה נוסף לסנסקריט וזה האחרון הבטיח שילמד אותו את השפה על כל חלקיה ודקדוקה תוך שבוע ימים בעזרתו של האל סקאנדה. המורה השני אכן קיים את הבטחתו והמלך למד סנסקריט על בוריה. בשומעו על כך החליט גונאדיה לעזוב את הארמון, לצאת אל היער ולא לדבר עוד בשפת אנוש, לא בסנסקריט ולא בשפה המדוברת העתיקה יותר, פראקרטית ואף לא בשפה המקומית. אך בהיותו ביער פגש גונאדיה בשדים שבילו זמנם בסיפור סיפורים. הסיפורים היו מפחידים ומרתקים כאחד, וגונאדיה שהיה בעל חוש לשפות למד תוך זמן קצר את שפת השדים וכך הבין את הסיפורים וברגע מסוים החל גם לרשום אותם על גבי עלי דקלים כשהוא משתמש בדמו כדיו. כאשר סיים את כתיבת היצירה שהשתרעה על פני שבע מאות אלף חרוזים, שלח גונאדיה את כתב היד אל המלך בתקווה שזה האחרון יהלל וישבח אותו ויאות לפרסם את יצירתו. אך המלך לא גילה כל עניין ביצירה. בצר לו חזר גונאדיה ליער, ושם, ברוב יאושו, העלה מדורה והטיל לתוכה את כתב היד, עלה אחר עלה, בעוד חיות היער והצפרים עומדות סביבו ובוכות. כאשר נודע הדבר למלך נגע הדבר ללבו. הוא מיהר ליער והספיק לעצור בעדו מלשרוף את שארית היצירה וכך נותרו לפליטה כמאה אלף חרוזים. חלק זה הגיע בסופו של דבר לידי סומדיווה הקאשמירי והוא זה שתירגם את היצירה משפת השדים לסנסקריט. אגדה זו אופיינית לתפיסה ההודית, הרואה כמעט בכל טקסט מקודש, רסיס או שארית מיצירה רחבה הרבה יותר. סיפורים ברוח זו יש גם על הוודות - כתבי הקודש ועל יצירות נוספות. ספרות הקטהא היא ספרות עירונית בעיקרה וגיבוריה אנשי העם - סוחרים, ברהמינים, נשים ממעמדות שונים ולאו דווקא מלכים ובני האצולה. נכרת בהם פה ושם השפעה בודהיסטית, דת שצמחה בהודו וזכתה לפופולריות בקרב מעמד הסוחרים וכך עם התפשטות הבודהיזם בדרכי המסחר אל מחוץ לגבולות הודו - טיבט, מונגוליה, סין ואינדונסיה, נפוצו גם הסיפורים ההודיים בכל המרחב כולו. אחד החלקים היותר ידועים של ים הסיפורים הוא קובץ סיפורי הוויטאלה - שד ערפדי השוכן בתוך גוויות. הקובץ כולל עשרים וחמישה סיפורים שסיפר השד למלך וכל אחד מן הסיפורים מסתיים בחידה שעל המלך לפותרה. חומר נוסף על היצירה ועל הספרות והשירה ההודית בכללה, ימצא הקורא בספרו של פרופ' שולמן - "פרקים בשירה ההודית" שיצא במסגרת סדרת ספרי האוניברסיטה המשודרת בהוצאת משרד הביטחון 1986. לפתיחת סיפור המסגרת