חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי הרושם
|
לוי, ליאורה-לילי |
|
שם הסיפור |
תמצית |
מספר |
מספר אסע"י |
|
החמורה |
אדם ראה בדרכו אתון, רכב עליה עם כל משאו. השתין עליה והיא נעלמה. במרחק מה ראה גדי, לקח אותו על כתפיו. השדה צחקה עליו ואמרה: אתה השתנת עלי ואני השתנתי עליך. |
אסד, יחיא וסעדה | |
|
חמסה |
אמו של המספר ראתה בלילה שדה המנסה להתעסק עם בעלה. לא פחדה ממנה. השדה דחפה אותה בחזה ובבוקר מצאה טביעת אצבעותיה. סיפרה הכל לבעלה. ביתם היה מלא שדים אלא שה' עשה שבני אדם לא יראו אותם כל הזמן, אחרת ישתגעו. |
אסד, יחיא וסעדה | |
|
הטבילה |
המספר לקח את אשתו לטבילה למקום רחוק ומסוכן אפילו ביום, נחשים, מדבר. הבריכה מוקפת אילנות. שמעו קול פעיה של עז וידעו שזו שדה. הוא לא רצה להכריח את אשתו להיכנס לבריכה אבל אשתו נכנסה תוך כדי שירת בקשה נגד משטינים. לא בטוח אם זו היתה טבילה כשרה. |
אסד, יחיא וסעדה | |
|
ליל הפסח |
לאחר ליל הסדר עישן המספר נרגילה וקם לקחת גחלים מן המטבח. במטבח ראה אשה לבושה כמו מלאך המוות. פחד, ובכל זאת לקח את הגחלים. יצא מהמטבח והיא צחקה. פחד. ישב על יד אביו עד שקם ללכת לבית הכנסת. שעבר פעם בשדה של כרוב של ערבים קיבל טפיחות חזקות על גבו מהשדים. אלה מסוכנים יותר מן השדים בבתי היהודים. |
אסד, יחיא וסעדה | |
|
סיפורו של אבא |
בלילה נכנסה שדה לחדרו של אבי המספר. היא ביקשה שיסיר ממנו את החרב (הברזל) שאתו נהג לישון ולא יאונה לו כל רע. עשה כבקשתה והיא ישנה במיטתו. בבוקר העירה אותו לקום לתפילה והסתלקה. |
אסד, יחיא וסעדה | |
|
סעודת ערב שבת |
כזוג צעיר גרו המספרים עם ההורים. בהעדר ההורים לן בביתם בחור ערבי, בן השכנים, כדי לשמור על סעדה, האשה. בבוקר מצא את גינת הריחן מושקית ואת דיר העיזים נקי. כל זה מעשי השדים. בליל שבת שומעים קולות רמים. הבחור מציע שהמספר יוציא להם את שאריות האוכל. אכן, השדים היו רעבים. הערבי מסרב להישאר בבית הזה. השדים אומרים למספר שישאיר הכל פתוח והם ישגיחו על האשה ועל הבית. כך היה. |
אסד, יחיא וסעדה | |
|
הכישוף |
דבר שקרה כאן, בישראל. מישהו עשה שבעה קשרים בתול (הינומה) של כלה, לכן החתן לא יכול היה למלא את תפקידו בלילה. שכנה חלמה שצריך להתיר את הקשרים בהינומה. בדקו, מצאו את הקשרים, התירו אותם והחתן חזר לתפקד. |
אסד, יחיא וסעדה | |
|
הנדוניה |
המספר היה במקום זר, רחוק מהבית. פגש שדה שצריכה להשיא את בתה. ביקשה שיכין לה דברים לנדוניה. נתנה לו חומרים והיה צריך להעביר הכל לביתו המרוחק. העמיס את החמור ויצא בלילה. בוואדי רחב ראה מעגלי אורות. חשב שאלה אנשים. מנביחת הכלבים הבין שאלה שדים. |
אסד, יחיא וסעדה | |
|
ילדה כלה |
הוריה של המספרת השיאו אותה כשהיתה ילדה. היא ברחה מבית הוריה, וגם מהיישוב הערבי, והלכה למקום שבו היו שדים. עמדה וצפתה בהם כל הלילה. כלב-שד הסתובב סביבה והיא ליטפה את ראשו. בבוקר בא שליח מהוריה על גמל והוביל אותה לביתה. |
אסד, יחיא וסעדה | |
|
הלידה והמים |
המספרת, בעלה ודודתה הולכים לשאוב מים ליולדת. במעיינות הקרובים לא היו מים ורק ממעיין מרוחק שהגיעו אליו בלילה ניתן לשאוב. העמיסו את הכדים על חמור וכל הדרך חזרה היו מסביבם רעשים ועדרים של פרות ועיזים לא טובים ("מגרעה"). אלה הם שדים. |
אסד, יחיא וסעדה | |
|
המבשלות הצעירות |
המספרת וחברתה מבשלות דייסה. שכחו לשים מים והתבשיל לא מוצלח. משאירות אותו ל"בני הבית", השדים, שיאכלו הם. ברגע שיצאו מן המטבח שמעו את השדים רבים מסביב לאוכל. |
אסד, יחיא וסעדה | |
|
מי טחן את הקמח |
נהגו לטחון את הקמח במרתף. אשה ירדה למרתף ומצאה על הריחיים חמישה גורים (כמו חתולים). פרשה עליהם צעיף שלא יהיה להם קר. אמם, השדה, הציעה לטחון עבורה את החיטה כאות תודה. |
אסד, יחיא וסעדה | |
|
מחיי העיירה שלנו |
בפתח בית הכנסת בעיירה היה בור. אנשים פחדו לעבור שם פן השדים יתפסו אותם. דוד התנדב לפתוח את דלת בית הכנסת. ברגע שנכנס נסגרה עליו הדלת. אסור היה לו להיכנס לבד. כך גם מת, אסור להשאירו לבד עד להכנסתו לקבר. השדים, מלאכי החבלה, שנוצרו מזרע אדם שהוטל לבטלה, רוצים חלק ב"אביהם". כאן, בישראל, תפקיד שמירת המת מוטל על ה"שחורים", החברא קדישא, והשד פוחד מהם. |
אסד, סעיד | |
|
מראה השדים |
כילד ישן המספר בפתח הבית והוריו הלכו לישון עם דלת סגורה (האם היתה במקווה באותו ערב). הופיעה דמות מפחידה של שדה, שד אחד שלה מלפנים והשני מעבר לכתפה. נשאה אותו אל מעבר למפתן ואמרה שאסור לישון בפתח כי הוא חוסם את המעבר. |
אסד, סעיד | |
|
סעיד והשדים המודרניים |
שלושה שדים, גנבים, בני שלוש דתות, גונבים כבש, קמח ושמן. בישלו תחילה את הכבש. יקבל אותו מי שיחלום את החלום היפה ביותר. האחד חלם שראה שיירה והכניס את כולה לכיסו. השני חלם שעוף טורף משך אחריו שיירה שלמה של גמלים. השלישי, היהודי, אכל בלילה את כל הכבש ובבוקר סיפר שמלך השדים ציווה עליו לאכול את כל הכבש וכך עשה. החברים כעסו עליו וגרשוהו. בישלו את הקמח והשמן. היהודי שישב בחוץ החל צועק שהוא לא גנב אלא שני חבריו שבפנים. השניים ברחו והשד היהודי אכל הכל. שני האחרים הודו שסידר אותם. |
אסד, סעיד | |
|
חמישים אגורות |
אחד היה חייב לחברו 50 אגורות. עשה עצמו מת כדי שחברו ימחל לו על החוב. החבר שמר על ה"מת" בסוכה בבית הקברות. בלילה הגיעו למקום שבעה גנבים כדי לחלק את שללם. ה"מת" קם מן הארון. הגנבים ברחו והחברים חילקו ביניהם את השלל. |
אסד, סעיד | |
|
החמורה |
איש הלך בדד בדרך, מצא חמור (שד), רכב עליו והשתין עליו. החמור נעלם. לקראת סוף הדרך ראה עז ולקח אותה על כתפיו. השתינה עליו. צחקה ואמרה: אתה השתנת עלי ועכשיו אני השתנתי עליך. |
כרמלה [הרושמת: לוי, ליאורה לילי] | |
|
הכלבה |
תינוקה של אשה מת. כלבה יושבת ואינה נותנת לאנשים לעבור. בעל הבית מכה אותה בפטיש והיא בורחת. בדרך להלוויה מופיעה בחורה גבוהה מאוד ואומרת שהשדים הרגו את התינוק כי הם הורעבו על ידי בני הבית. ועוד מוסיפה כי זה שהכה את הכלבה, אם היא תמות הרי גם הוא ימות. המספרת ראתה את האיש כשעלו לארץ ישראל. מחצית פניו היתה רקובה עם תולעים. |
כרמלה [הרושמת: לוי, ליאורה לילי] | |
|
המתחזה |
אשה הלכה למקווה ובעלה הלך לשכנים. היא חזרה הביתה ובא גבר בדמות בעלה. עשו מה שעשו והגבר יצא. כעבור שעה הגיע בעלה. סיפרה לו מה קרה. היא השתגעה ומתה כעבור חודש. |
כרמלה [הרושמת: לוי, ליאורה לילי] | |
|
סבא של כרמלה ומבקריו |
סבא של המספרת ישב במטבח בלילה. נכנסו שדה וילדיה ואכלו מן האוכל של המשפחה. למחרת סרב הסבא לאכול כי לא רצה לאכול שאריות של השדים. אשתו אמרה שהוא יודע על כך ובשעת הבישול אומר תמיד: "סמעלה", כך השדים אינם יכולים לגעת באוכל. |
כרמלה [הרושמת: לוי, ליאורה לילי] | |
|
השדים מן המחסן |
אשה נהגה לשבור עצים במכות במרתף ביתה וגם להשתין שם. יום אחד נעצר השתן שלה והיא מתה מכאבים. זה קרה לה בגלל השדים. |
כרמלה [הרושמת: לוי, ליאורה לילי] |